בואו נדבר על ההבדל בין שבר מאמץ לשין ספלינט

שבר מאמץ ושין ספלינט (Shin splints) הן שתי פציעות דומות אשר הכאב יופיע לאורך עצם השוק (Tibia) בין הברך לכף הרגל. שתיהן פציעות הנובעות משימוש יתר (Over use), אך פציעת השין ספלינט היא פציעה שמקורה בשריר ובחיבור של השריר עם העצם ואילו שבר מאמץ היא פציעה המתרחשת בעצם.

שתי הפציעות אופייניות בענפי הספורט האירובי (ריצה) וכן אצל חיילים. הסיבות המרכזיות לפציעות הן הגדלה פתאומית בעצימות האימונים, שינוי משטח האימונים (גם משטח רך מדי כמו חול ים יכול לפגוע), נעליים לא מותאמות ועוד. אצל חיילים הסיבות דומות, הליכה מרובה, נשיאת משקל והנעלים הצבאיות.

שין ספלינט – נגרמת מעומסים גדולים המופעלים על השרירים הנאחזים בעצם השוק ויוצר נזק מיקרוסקופי מקומי. כתוצאה מכך הגוף מגיב בתהליך דלקתי. בנוסף הרקמות בשרירים נמצאות בתהליך של פגיעה והחלמה בגלל העומס המופעל עליהן, וכאשר מופר האיזון בין מידת העומס ליכולת ההחלמה הטבעית (עומס מוגבר) מתרחשת פציעה.

שבר מאמץ -  הוא סדק קטן בעצם, פעילות ספורטיבית מובילה לתהליך טוב שבה העצם נמצאת במצב קבוע של תחלופה – תהליך שנקרא בנייה מחדש (remodeling) ובמסגרתו עצם חדשה מתפתחת ומחליפה עצם ישנה יותר. אך אם הפעילות עצימה ותכופה מדי, ספיגת העצם הישנה מתרחשת במהירות ועולה על יכולתו של הגוף לתקן ולהחליף אותה. כתוצאה מכך העצם נחלשת והופכת פגיעה לשברי מאמץ.

תסמינים:

1. בשבר מאמץ הכאב מחמיר בעת ריצה ונמצא באזור ממוקד. לרוב המטופל יוכל להצביע עם האצבע על נקודת או אזור ספציפי של כאב בשוק.
   בשין ספלינט הכאב יהיה בדרך כלל באזור נרחב ומפושט יותר בשוק, למרות שגם כאן יכול להיות כאב ממוקד. הכאב בשין ספלינט בדרך כלל יופחת לאחר ביצוע חימום.
2. מבנה כף הרגל – פרונציה מוגברת של כפות הרגליים (רגל שטוחה) מתאימה למצבים של שין ספלינט קריסת הרגל פנימה גורמת לעומסי יתר על השרירים שמנסים לתת תמיכה ו"לתקן".  מנגד, כפות רגליים עם קשת גבוהה (סופינציה) אינן בולמות זעזועים, כך שעצם השוק נתונה לעומסים גבוהים בעת הנחיתה על כף הרגל – לפיכך, האבחנה הנפוצה יותר תהיה – שברי מאמץ.

דרכי טיפול:

שין ספלינט – כמשפט פתיחה, לא נרצה להפסיק את האימונים אלה להוריד עומסים.  בימים הראשונים נעשה קומפרסים עם קרח. טיפול באמצעות עיסוי ודיקור יבש לצורך הזרמת דם לאזור הפגוע. ניבחן את מנח הרגל – יתכן ויש צורך במדרסים.

בדומה להרבה פציעות במערכת השלד-שריר, נרצה לייצר חזרה לפעילות דרך העמסה מדורגת, לכן חלק מהשיקום יכלול בניית תוכנית אימונים ותרגילים המותאמים למצב המטופל וליעד אליו הוא רוצה להגיע. 

שבר מאמץ - בשלב ראשון הפסקת פעילות הגורמת לעומס על העצם (ריצה). נבצע פעילות מתונה שאינה מעמיסה על משקל הגוף כמו שחייה, רכיבת אופניים. לאחר מכן נוסיף תרגילי חיזוק ייעודיים לשרירים העוטפים את עצם הטיביה. בכך נחזק את השרירים וכן נאיץ את בניית העצם שמתרחשת ע"י תרגילי התנגדות.  לצורך התאוששות, חשוב לשמור על תזונה בריאה, הקפדה על שעות שינה וחזרה הדרגתית לאימונים (עדיף בליווי איש מקצוע).

להתייעצות או טיפול,

רסל שור – 054-2194294