יום שני, חזרתי מתוכנית הרדיו, כמדי שבוע, ובכל זאת מרגישה אחרת. הקשבתי למילים, הרגשתי את שלל הרגשות של האישה המדהימה הזאת. היא סיפרה בגילוי לב , על הילדות שלה, על כך שהוריה נטשו אותה, החליטו להעביר אותה למשפחה אומנת ושם..רק זכרונות קשים יש לה בסל.היא קיבלה את המחזור בגיל 11, בלי שאף אמא תחבק אותה , תסביר לה מה קורה לה בגוף, היא מתמודדת עם נטישה פעם אחרי פעם. הבעל שביום אחד ישב לאכול ענבים בסלון, ותוך עשר דקות , בשיא החיים, נפטר מדום לב. השנים שאחרי, שבהם התמודדה לבד, בגבורה, עד שהלחץ של הסביבה גרם לה לחפש בן זוג אחר. היא לא רצתה להשאר לבד, שילמה מחיר ענק, של זלזול בכבודה , של לא להיות מי שהיא, של ללכת מתחת לשולחן כמו שהיא מגדירה , מחיר כלכלי ואישי שאי אפשר לתאר. באחד הימים החליטה שזהו, היא לא מוכנה לסבול עוד!היא מוכנה לוותר על הכל, רק לא על החיים שלה . היא אוספת את חפציה , עוברת לגור בתנאים מחפירים מספר חודשים, מסתכלת לשמים ושואלת את עצמה : במה אני הכי טובה ? היא מבינה שכל חייה אהבה לטפל בילדים, לבשל, לפנק, לסדר ובעיקר להעניק לאחרים את מה שהיה חסר לה, המון אהבה. הסיפור שלה מתחיל מחדש בגיל 60 כמעט. היא מוציאה ספר שירים, מתחילה לטפל בילדים, מבשלת, מארגנת, מסדרת וממציאה את עצמה מחדש. בשידור הייתה לצידה הבת שכל כך מעריכה אותה וגם הנכדה מיקה , ששמעה אולי בפעם הראשונה , כמה חזקה, כמה מוכשרת, כמה מוצלחת, סבתא שלה. השיחה הזאת הביאה את המאזינים למחשבה על החיים שלהם. על מה בעצם אנחנו מקטרים? למה אנחנו מתכוונים כשאנו אומרים: קשה לי. אישה כמו איריס למדן העבירה מסר חד משמעי! לא לפחד!לא לוותר על עצמך, על הרצונות שלך!לחשוב קדימה , תמיד. לסדר את הארונות ואת המגירות ואת חייך. ואם יש משהו שאתם לא משתמשים בו, משהו שכבר אין לכם צורך, תנו אותו, הוציאו אותו מהארון. הוציאו אותו מחייכם. אני חושבת שהסיפור של איריס הוא סיפור גבורה, הוא סיפור של ניצחון והעצמה, שווה שילמד בכל ארגוני הנשים.

איריס, ריגשת אותי עד דמעות! חושבת עליך המון!תודה לך על מי שאת!

בת-שבע