חזרתי מההרצאה של אורנה לוי מרצה חירשת, שמדברת בשפת הסימנים. הקשבתי להרצאה, וגם בחנתי את התנועות שלה. היה מרתק. בדרכי חזרה חשבתי על זה שגם לנו, לאנשים השומעים יש שפת סימנים אבל היא אחרת. פעמים רבות אנו מרגישים משהו שעומד לקרות, מישהו שאנו חושבים עליו מצלצל בדיוק באותה שנייה , ויש גם סימנים אחרים. למשל, כאשר הייתי מורה הרגשתי את העייפות, הרגשתי שאני כבר לא קמה בבוקר עם שיר חדש בלב, וחיכיתי עד שמצבי יהיה אנוש לגמרי, כדי לעזוב את המערכת הזו. חמישה בתי ספר עברתי, בכל אחד מהם היה לי תמיד מה לומר , תמיד ביקרתי את המנהלת, המערכת והתנהלותה, אבל לא היה לי את האומץ לקום ולעזוב. יום אחד, קצת לפני גיל ארבעים, כשכאבי הגב נתנו לי אותות לעיתים קרובות והייתי חייבת לשכב ימים ארוכים במיטה, חשבתי לעצמי...ממה את כל כך פוחדת?מחוסר וודאות, מזה שלא תהייה לי הכנסה קבועה , מזה שלא תהייה לי עבודה...שנים חלפו מאז, סיימתי לימודי תואר שני ולימודי אימון, עברתי סדנאות והתחלתי להבין שהחיים מדברים אלינו כל יום מחדש בשפת הסימנים. אם אני מרגישה טוב ושמח לי בלב -זה סימן שאני במקום הנכון ואם אני מרגישה מחנק, חוסר אנרגיות ועייפות, מיד לעצור ולראות מה לא מתאים, ולשחרר. כולנו מרגישים מיד מי עושה לנו טוב ואנו מתמלאים אנרגיות אחרי הפגישה איתו, ומי שלא, נשחחר אותו מחיינו. שפת הסימנים שלי היא שפת הלב, האינטואיציה והאנרגיות. לכל אחד שפת סימנים שהיא שלו, הקשיבו לשפה שלכם, גם מעבר למילים...

בת-שבע טל, יועצת ארגונית ומאמנת אישית www.batshevatal.co.il