לפני כמה שבועות ביקרתי זוג חברים בבית החולים לאחר לידת ביתם הראשונה. בין מילות ההתרגשות והשמחה שאל אותי האב החדש שאלה תמימה ופשוטה כביכול, שמאד נגעה לליבי…הוא אמר "לך כבר יש ילד, את אולי זוכרת מתי הבנת שאת אמא?…. מתי היה רגע ההפנמה שהסתכלת על האדם הקטן והבנת שאת אמא שלו?"…. חשבתי על זה. אמרתי לו שלתחושתי לא מדובר ברגע אחד של הארה פתאומית, אלא שזו הבנה שכל פעם עולה עוד מדרגה ומתחזקת. הרגע הראשון שאתה נושם את הריח שלו, הפעם הראשונה שהילד מחייך אליך חיוך רצוני, הפעם הראשונה שתשמע את המילה "אבא" יוצאת מבין שפתיו, היום הראשון בגן…. בכל פעם תתחזק עוד ועוד ההרגשה והביטחון שלך כאב ותרגיש יותר ויותר את הקשר הזה.

ואז הסתכלה עלי האם הטרייה ואמרה לי "איך נדע אם אנחנו הורים טובים??" וזו שאלה ששאבה אותי למערבולת של תחושות ומחשבות.

איך נוכל לדעת שאנחנו הורים טובים?

התשובה מן הסתם אינה פשוטה וקצרה, היא מורכבת מכמה חלקים.

ראשית עלינו לזכור כי הורות היא הדבר היחיד כמעט שלא מצריך הסמכה או רישיון. אין לימודים מסודרים ומחייבים או תעודה שאנו נדרשים להציג טרם שאנו נכנסים לעולם ההורות. לכן, מומלץ להרחיב את הידע דרך הספרות, המוסדות הרלוונטיים ואנשי מקצוע. ישנו גם מידע מועיל במדיות (אינטרנט, טלוויזיה) השונות אך יחד איתו מצוי שם מידע בעייתי ועל כן יש להתייחס לדברים בזהירות. ככל שנדאג להרחיב את ידיעותינו, לקבל תשובות מהימנות לשאלותינו ולפעול בהתאם להנחיות של מביני דבר בתחום נוכל לכוון את דרכנו במסלול ההורות ביתר ביטחון ויעילות.

אם כך הדבר הראשון הוא: ללמוד את הנושא בדרך אחראית.

עלינו לחשוב עם עצמנו ולהחליט אילו ערכים ברצוננו להעביר לילדינו, ולמה? איך ברצוננו לשלב ערף זה בחיינו ברמה המעשית ומה התועלת שאמור הילד להפיק מהדברים? למשל: ישנם הערכים הבסיסיים שמרבית ההורים יסכימו כי חשוב להעביר לילד. ערכים כמו יושר, חברות, נאמנות ועוד. אבל חשוב להבין כי שני אנשים יכולים לומר את אותו הערך אבל המשמעות שיש לאותו ערך עבור כל אחד היא שונה! האופן המעשי בו כל אחד מבקש לראות את אותו הערך בא לידי ביטוי בחייו היא שונה ועל כן חשוב להגדיר לעצמנו דברים אלו.

שתי אמהות מעוניינות להעביר את הערך כנות" לילדיהם. עבור אחת מהן משמעות הערך היא שקיפות מלאה בינה לבין הילד ועדכון יומי על אירועי היום בפירוט ואילו עבור האם השנייה המשמעות הפרקטית של אותו הערך היא הכרות עם חבריו של הילד, דיווח על מצבו האמיתי במקצועות השונים לפני חלוקת תעודות ושיתוף באופי בילוי סופי השבוע שלו. 

ניתן לראות כי שתיהן מעוניינות באותו הערך, אך המשמעות והנגזרות המעשיות עבור כל אחת מהן היא שונה- ולכן חשובה מאד עבודת החשיבה המקדמת בה נשאל את עצמנו: מה הערכים שחשוב לנו להעביר לילדינו? מה משמעות כל ערך עבורנו? איך ברצוננו לתרגם את אותו הערך למעשים?

בנוסף, עלינו למצוא מה הערך המוסף שברצוננו להעביר לילדינו. מהו אותו ערך שמייחד אותנו ונשמח שילדינו יכיר ובמה זה יכול לתרום לו ולחייו? יש הורים שיהיו מעוניינים להעביר את ערך החופש, ערך היצירתיות, ערך ההתמדה וכיו"ב. שוב, עלינו להגדיר לעצמנו איך נרצה לראות ערך זה בא לידי ביטוי ומה יש לנו לספר לילד על תרומת אותו ערך לחיינו. כך נתרום ליצירת הקירבה והשיתוף, ערכים חשובים בפני עצמם  וגם נדע כי הענקנו משהו ייחודי לילדינו.

הדבר השני: השקעת מחשבה ותכנון הערכים אותם ברצוננו להנחיל לילדינו.

עלינו לזכור כי אנחנו כאנשים בוגרים מכירים את דרכי העולם, ואילו הילד רק לומד אותו…. ולכן אין טעם בעונשים שמראים לילד מה "לא" לעשות, הדברים חייבים להיות מלווים בהסבר מה "כן" לעשות.

מתאמנת שלי הגיעה למפגש במצב רוח עצבני וסיפרה כי היא כעסה על ילדה הקטן מכיוון ששוב פעם קישקש על הקיר. אמרה כי כמו בפעמים הקודמות שמה אותו בעונש ושלחה אותו לחדרו אבל גם זה עושה לה הרגשה ממש רעה וגם הוא כל פעם מחדש חוזר על ההתנהגות השלילית! שאלתי אותה האם באחת מהפעמים היא הסבירה לו והראתה בפועל כי ציורים אנו עושים רק על נייר ציור, הראתה לו היכן נמצאים ניירות הציור והחמיאה לו על ציור שהכין? "מה יש לי להסביר?" היא ענתה "הרי ברור שלא מציירים על קיר אלא מציירים על דף!" . "לך זה ברור" עניתי לה "אבל לילד שלך זה לא ברור. הוא כל הזמן שומע ממך מה לא לעשות אבל אם לא תיתני לו תחלופה טובה הוא יחזור על אותו מעשה לא מתוך רצון להכעיס אותך אלא פשוט מתוך חוסר אונים".

עלינו להבין כי יהיו פעמים שהילדים יעשו מעשים מכעיסים אבל צעקות ועונשים לא יעזרו. הם אולי יפחידו באופן רגעי אבל רק יגרמו לתחושת עלבון ותסכול אצל הילדים וריחוק בננו לביניהם. עלינו תמיד להסביר לילדינו ברוגע אך בנחישות מה "כן" לעשות, מהי ההתנהגות הנכונה שיכולה לשמש חלופה להתנהגות שאינה רצויה.

דבר שלישי: עונשים- לא, הסברים וחינוך – כן.

הרבה פעמים אנו מעניקים תשומת לב רבה להתנהגות שלילית: כועסים, מענישים או מסבירים, אבל התנהגויות חיוביות זוכות לחיוך קטן או ליטוף על הראש.

למה??

מה שהילד לומד ומבין זה שהדרך להשיג תשומת לב היא על ידי התנהגות שלילית. עליכם לתת חיזוקים חיוביים למעשים טובים והתנהגות טובה של הילד. מובן שלא ניתן לשיר שירי הלל כל היום על כל דבר קטן אבל סגלו לעצמכם שגרות מועילות בנושא למשל: בשעת ההרדמה ציינו שניים- שלושה דברים שכשה הילד כראוי היום (טריוויאליים ככל שיהיו) וחזקו אותו על כך. מצאו מישהו לאורך היום (חבר/ סבתא/ שכנה) בפניו תציינו התנהגות ראויה של הילד וכך תעניקו לילד רגע של גאווה עצמית- העיקר שתהיה תשומת לב להתנהגויות טובות של הילד.

דבר רביעי: חיזוקים חיוביים ותשומת לב להתנהגות ראויה.

זו היתה טעימה קטנה, ישנם עוד המון דרכים, אמצעים ועצות בדרכנו לחוויה הורית מספקת ונעימה. חשוב שנזכור כי ההורות היא אולי המשימה החשובה ביותר, אבל היא אינה היחידה. לרובינו יש עוד עבודה, משק בית, זוגיות, חיי חברה ועוד מעגלי חיים שדורשים טיפול ואנרגיה. חשוב לזכור שאם נהפוך את עצמנו ל"הורים המקריבים", אלו שכל הזמן רק מספרים כמה קשה, כמה מעייף, כמה הם מוותרים על עצמם בשביל הילדים- אנחנו אולי מעניקים לעצמנו הרגשה טובה – אבל הילדים ממש לא מרוויחים מזה….. ילד זקוק להורים שנהנים מהזמן שלהם איתו, הורים שדואגים לעצמם ומטפלים בעצמם על מנת שיוכלו להיות חזקים ולנהל את התא המשפחתי כראוי. זכרו:

אם אתם אוהבים את הילד שלכם- תדאגו להורים שלו!

לעצות וכלים נוספים להורות טובה צרו קשר ונוכל לצאת לדרך של הצלחה