מנכ"ל אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק נסע , בפעם השניה בשנה, לסאול, דרום קוריאה. כשהגיע למלון קיבלה אותו פקידת הקבלה בברכת "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראות אותך אצלנו שוב". המנכ"ל התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים, אך היה בספק אם אכן הזכרון הטוב של הפקידה בקבלה הוא שהביא לכך. כשחזר לניו-יורק העלה בפני הנהלת המלון את הצורך בפתוח מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו. הצוות התייעץ עם מומחים שונים ולבסוף הציעו התקנת מצלמות עם יכולת לזהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר, בהרף עין של צילום כניסה אדם ללובי, את זהויו ותציג בפני פקידת הקבלה את פרטי בקוריו הקודמים במלון. עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מליון דולר. המנכ"ל דחה את ההצעה מפאת עלותה הגבוהה.  בבקורו הבא בסיאול, כמה חודשים לאחר מכן, לאחר ששוב קיבלה אותו פקידת הקבלה בנוסח דומה, בקש ממנה המנכ"ל שתואיל להסביר לו כיצד מערכת הזהוי עובדת. ראה, אמרה הפקידה, יש לנו הסדר קבוע עם נהגי המוניות בשדה התעופה. בזמן הנסיעה הם משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה בקורו הראשון במלון. ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר בקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה ובמידה וזה בקורו הראשון בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר עבור כל אינפורמציה כזו.     זה ההבדל בין חכם, לגאון....