ישמן ישורון ויבעט

או

בנים גידלתי ורוממתי

לפני מספר שנים הגיעה למשרדי אשה מבוגרת נראית באמצע שנות השבעים שלה, אשה מלאת גוף חסונה לבושה בשמלה צנועה ועל ראשה כיסוי ראש המותיר חלק משערותיה היפות גלוי לעיין .

יחד עם האשה הגיעה גם הבת שלה אשר כל התנהלותה הביעה כבוד הערכה ואהבה לאמה .

האם נראתה כל כך נרעשת ונסערת עד כי לא הצליחה לדבר .

לפתע שלפה מארנקה מעטפה מסרה לי אותה והחלה לבכות בכי קורע לב תוך שהיא אומרת למה? למה?

ועוד שברי מילים המביעות צער רב כלפי מי שהתברר לי שהוא בנה.

הבת חיבקה אותה הרגיעה אותה וביקשה ממני לפתוח את המעטפה ולקרוא את תכנה.

המעטפה הכילה תביעת פינוי אשר הגיש בנה של האשה כנגדה, מהבית בו היא מתגוררת במושב בדרום הארץ .

בהתאם לכתב התביעה הבן הינו בעל זכויות בנחלה במושב. הוא איש עסקים עשיר ומוצלח משכיל בעל תואר דוקטורט בנה בית מפואר על נחלתו ו"ברוב טוב ליבו" התיר לאימו להתגורר בבית הישן שהיה בנחלה (בית משנות ה 50 בית של הסוכנות כפי שכונה אז ).

כיום עקב מעמדו הרם לא מתאים לו כי בסמוך ( כמעט בצמוד) לביתו המפואר יתקיים בית רעוע וכן כי בבית זה תתגורר אימו אשר לטענתו אינה משכילה בקושי יודעת קרוא וכתוב,שפתה דלה והיא מהווה דוגמה לא רצויה לילדיו ואף מביישת אותו בפני מכריו וחבריו .

הבן עוד הוסיף וכתב כי משום שאינו חפץ לפגוע באימו אינו מוסיף וכותב על התנהגותה המחפירה כלפיו וכלפי רעייתו ובאם לא תהא לו ברירה יפרט זאת. שלב מאוחר יותר.

עוד הוסיף וכתב בתביעתו כי מפריע לו שמביתו נשקף בית רעוע כמעט מט ליפול בית האם.

למרות הניסיון רב השנים שלי.כעורכת דין נאלמתי דום . כמעט נחנקתי כשקראתי את המפורט בכתב התביעה הנוראי .

עד אז סברתי כי כבר "ראיתי הכל" אך מאז כבר נכחתי לדעת כי אין גבול לאיזה שפל מדרגה מסוגלים מי שמכונים אנשים להגיע( כמו גם עד איזו מדרגה גבוהה של טוב לב מסוגלים אנשים אחרים לטפס)

לאחר שנרגעה הלקוחה החלה לספר את סיפור חייה .

הגברת עלתה לארץ עם בעלה וחמש בנות בשנות החמישים. המשפחה התיישבה במושב בדרום הארץ שם לדבריה "בעזרת השם "נולד הבן היחיד שלה( הוא התובע)

בעלה נפטר שנים ספורות לאחר הולדת הבן והיא נותרה אלמנה מטופלת בשישה ילדים.

למרות האסון שנפל עליה ולמרות שעד לפטירת בעלה היתה עקרת בית הרי לפני תום "השבעה" החליטה כי בנותיה ובנה לא "יתרסקו" עקב המצב החדש הם ילמדו יעשו חייל בלימודים ובחיים . וכך שינסה מתנייה עבדה מצאת החמה עד שעות הליילה המאוחרות , הן במשק שלה ,הן בניקיון , הן בבישול לאחרים , בתפירה ובכל שיכלה והצליחה לפרנס את ילדיה ולחנך אותם בדרך של תורה ועבודה.

בנותיה מאז פטירת אביהן המשיכו להיות תלמידות מצטיינות ואף סייעו לה הן בעבודות הבית והן בפרנסה.

חמשת בנותיה כולן בעלות השכלה על תיכונית ,עובדות במשרות מכובדות נשואות ומסודרות בחייהן ומרוצות אך אף אחת מהן לא גרה במושב או בסמוך אליו

בן הזקונים ( התובע) בן פורת יוסף כדבריה גדל כנסיך תמיד קיבל את המזון היותר משובח,את הבגדים היפים ,מעולם לא נדרש לבצע מטלות בבית או לסייע בפרנסת המשפחה .

כאשר התקבל ללימודים באוניברסיטה לא היתה בעולם אמא גאה כמו הגברת וכך אף

אחיותיו בנותיה.

מובן שכל השנים תמכו האם והאחיות גם כלכלית בנסיך "היהלום " של המשפחה.

לקראת סיום לימודיו התחתן הבן עם רעייתו. בשלב זה החל לשכנע את אימו ואחיותיו כי לא טוב לאם שמתחילה להזדקן לגור לבדה והוא ורעייתו יעברו בשמחה להתגורר במושב ליד האם כדי לארח לה לחברה , לתמוך בה ובמידת הצורך חו"ח גם לטפל בה.

לצורך כך הציע הבן יחתמו האם והבנות על היותו "בן ממשיך " בנחלת ההורים הנחלה תרשם על שמו ועל שם אשתו , וכך יוכל לבנות בית ליד אימו ולהיות לה למשענת לעת זיקנתה.

האם והאחיות כל כך אהבו וסמכו על ה"נסיך"עד כדי שכעסו על כל מי שהעז לפקפק בתכניתו "המופלאה " של הבן.

ובפועל בוצעה תכניתו ה"מעולה" של הבן .

למזלה של האם מנהל מקרקעי ישראל (כיום רמ"י ) והסוכנית היהודית שהיתה הגורם המיישב בשנות ה50 במושב ,דרשו( ועדיין דורשים) התחייבות בכתב מ"בן ממשיך" (גם בת) לדאוג להורים או מי מהם שנותר בחיים כל חייהם לרבות כלכלה ותנאי מגורים הולמים.

חשוב להדגיש כי במקרה

שבפנינו לא שילם הבן אפילו לא אגורה אחת לא לאימו ולא לאחיותיו בגין הנחלה שקיבל .

עד כאן סיפור המקרה להיום

בשבוע הבא אמשיך על פרוץ הסכסוך ניהול המשפט ותוצאותיו

רק בריאות

דפנה זאק עורכת דין

088534696

0523274704