18.7.1995

בשעה 06:00 בבוקר מעיר אותי צלצול טלפון.

סמ"ט א' של טייסת 101 על הקו.

הייתה תאונה. רוני ויובל נעדרים.

וזהו.

מאז הכל השתנה.

כבר 27 שנים שאנחנו בלעדייך.

אני כבר יותר בלעדייך מאשר איתך.

חוגגים ימי הולדת, בר מצוות, חתונות

לך כבר יש 2 נכדים ונכדה קטנה ומתוקה

וכמה הייתי רוצה

רק לשתף אותך, לספר לך, להתייעץ, לצחוק ביחד

להתגאות על ההישגים,

להתלבט ברגעים הקשים,

להרגיש שוב לרגע, אחים.

-----------

אפילו העסק שלי בסופו של דבר נהיה קשור בך

בזה שאינך ובמה שהנני בלעדיך,

ורק הגעגוע הזה

שהפך לחלק בלתי נפרד מהחיים

פוצע מבפנים, מכאיב

אבל גם מזכיר, מנכיח, מאפשר את החיים.

27 שנים.

-----------

פגשתי אותך הבוקר ליד הנחל

אני יודעת שאתה איתי

יודעת שאתה רואה אותנו

הילדה הקטנה שבי נתנה לך יד והתרחקה יחד איתך

הזקנה שבי נשארה איתי כאן

לחיות.