היי חברים.

התגעגעתי. בחיי שזה גבול קשה לפיצוח לרשום במחשב כל יום. ולחשוב שפעם עבדתי במחשבים :-)

טוב אז בוא נחשוב איך עבר השבוע האחרון.

בשבת נכנסתי לחנייה לחפש אחר האופניים, וראו הפלא ופלא מצאתי אופניים.

יופי הצאתי מהחנייה והם לא זזים. אין אוויר בגלגלים. אוי מה עושים. אני רוצה לרכב!!!!

הצילו - שכנים, למי יש משאבה לניפוח גלגלים.

יש, נמצאה משאבה , ניפחו הגלגלים ואני בדרך לפריצת גבול נוסף - עליתי על האופניים. נסיתי להבין  מה לעשות איתם.

בחיי , לא תאמינו, לא ידעתי איפה הבלמים, מה עושים עם הפדלים, איך בכלל מתיישבים עליהם בלי ליפול.

אז עד שהבנתי לדרוך על הפדל העליון ואז רק להתיישב על הכסא, ווואו התחלתי לרכב על האופניים.

כל זה היה מעולה בעלייה, טוב אבל אני מתקרבת לכביש  - איך עוצרים.

החלקתי מהכסא מטה , ובלמתי עם הרגליים. וואו זה שורף - שפשפתי את רגל והקרסול.

אז הולכתי את האופניים בבושת פנים חזרה לחנייה שלהם. והלכתי להכין ארוחת צהריים.

לפחות בהכנת ארוחת הצהריים הצלחתי !!!!! :-)

לאחר ארוחת הצהריים, ביררתי עם ביתי , שרוכבת, כנראה מלידה , על האופניים.

איפה הבלמים!!!!!

אמא - הבלם בכידון הימני - זה לגלגל האחורי והבלם בכידון השמאלי זה לגלגל הקדמי.

ואת אמורה לבלום על הגלגל האחורי- כדי לא להתהפך.

איזה יופי - הצליחה להפחיד אותי לחלוטין.

מה להתהפך? - שוב אמא , תפסיקי להיות פחדנית.

תלחצי על הבלם הימני וזהו.

טוב - אז בין ערביים הגיע, ואני יוצאת החוצה, וכלום שואלים - היי לאן?

מה לאן, לרכב על אופניים, לא ברור?

חושך...

לא מעניין אותי - יש לי גבול לפרוץ.

טוב הולכתי את האופניים עד לסוף הירידה.

עליתי עליהם באזור רחב ונוח לסיבוב - בכיכר הסתובבות של הרחוב.

הכל זורם כהלכה , כאשר אני עולה בעלייה של הכיכר. ומסתובבת .

 אבל אז  מגיעה הירידה. - לחץ ראשוני - ואני בולמת שוב עם הרגליים - איי כואב.

תתפקסי - יש לך בלם בידיים.

טוב , אז בעלייה , אני מנסה את הבלם הידני, בלימות קטנות - יש זה עובד.

מגיעה לסיבוב - , מגיעה לירידה.  ומצליחה לבלום.

נהדר - עשיתי עשרה סבובים - אל תשאלו אותי מרחק לא יודעת - וקיבלתי קריאה מהילדים.

אמא, בואי ארוחת הערב מוכנה.

יש פרצתי גבול - רכבתי על האופניים!!!! אפשר ללכת לאכול ארוחת ערב, שהילדים הכינו - גבול או לא- כיף שהילדים מפנקים אותנו.

 המשך יבוא על המשך השבוע..