לטיול יצאנו

הצטרפו אלי ואל גינס, הכלב שלי לטיול היומי שלנו. טוב, האמת שזה לא כ"כ נכון לקרוא לו יומי כי אנחנו מבלים בחוץ הרבה יותר מפעם אחת ביום. אבל אנחנו רוצים לספר לכם על משהו מרגש, מעניין ומלמד שאנו לא נתקלים בו בכל יום.

רואים את הציפור שבתמונה? קוראים לה סיקסק, זהו עוף מים השוכן בדרך כלל על גדות נחלים ומקווי מים למיניהם. איך אני יודע אתם שואלים? ובכן, אני גם צפר. כן כן, כל אחד ותחביביו. (אישתי מודה שאני חנון אמיתי).

בכל מקרה, הציפור קיימת גם בשכונה שלנו בכפ"ס. בכל יום אנחנו נתקלים בזוגות של סיקסקים ליד הבית. לפני חצי שנה, באחד הטיולים השגרתיים שלי ושל גינס, עמדנו להתקרב למקום שבו הסיקסקים עומדים בדר"כ. אנחנו עוברים שם בכל יום וכאשר הציפורים רואות אותנו, הן מתרחקות מעט. אבל שום דבר מעניין או חריג לא מתרחש.

עד אותו היום.

כבר מרחוק יחסית, התחלנו לשמוע את הסיקסק צווח. הייתה לי תחושה שיש פה משהו לא רגיל. למרות שמדובר בציפור די קולנית, משהו בתזמון הצווחה, בטון שלה ובקצב שלה הרגיש לי שונה. ככל שהתקרבנו הקולות הלכו והתגברו, כמו חיישני רוורס במכונית שעוד שנייה נכנסת בקיר שמאחוריה. המשכנו ללכת על המדרכה במסלולנו הרגיל, אך כאשר התקרבנו עוד קצת לכיוון הדשא עליו עמדו הסיקסקים, הם החלו לרוץ לכיווננו. הם לא עפו, לא ניסו להתרחק כפי שקורה בדר"כ, אלא ממש רצו לעברנו ועצרו. התקדמו עוד כמה מטרים ועצרו שוב.

ההתנהגות הלא צפויה שלהם גרמה לי ולגינס לעצור. היה לי ברור שהם מנסים לומר לנו משהו. עשיתי שני צעדים איטיים קדימה כדי לוודא שהתחושות שלי נכונות. ברגע שנעתי לכיוונם הם החלו לצווח ולנוע לעברי בעצמם, כשעצרתי גם הם עצרו. עכשיו היה לי ברור שיש פה סימן התנהגותי, תקשורת. הציפורים מנסות לומר לנו משהו, כנראה להזהיר, כי הן לא נותנות לנו להמשיך במסלולנו.

חציתי את הכביש לצד השני של המדרכה והתחלתי להתרחק מעט. נראה היה שהסיקסקים מחקים אותי, ממש כמו השתקפות של מראה. ההתרחקות שלי, גרמה להם להתרחק בעצמם ולחזור לנקודה הקבועה שלהם על כר הדשא. נעצרתי בנקודה שבה הם כבר לא היו מוטרדים מנוכחותי והתבוננתי בהם מספר דקות. הם בהחלט נראו דרוכים, חוששים, מביטים לכל עבר. נדמה היה ששתי הציפורים ממש שומרות, הן עמדו במרחק מסוים אחת מהשניה והסתכלו לכיוונים שונים, כאילו מדובר בעמדות שמירה ולכל אחת יש את גזרת התצפית שלה.

ואז ראיתי את זה:

על הדשא, בין עמדות התצפית עמדו להם שלושה גוזלים, ההתנהגות של הוריהם, הייתה לי עכשיו ברורה והגיונית. התרגשתי לראות איך בעלי חיים, מכל סוג יעשו הכל כדי לשמור על ילדיהם. איך במצבים של פחד, מתח וחרדה כולם מתנהגים אותו דבר. אצל בעלי חיים ואצל הכלבים בפרט זה נורא ברור - כאשר הם נמצאים בסיטואציה שמציפה אצלם את הרגשות האלה, החיה אומרת לעצמה דבר אחד, אני עכשיו אראה הכי מפחידה שאני יכולה, כדי לגרום לסיטואציה להעלם. והם מוכנים לעשות הכל בשביל זה. הנה זה עבד, אני התרחקתי.

האינסטינקט של רוב האנשים במצב כזה היה להמשיך להתקדם, ללכת לראות מה קורה. למה שבעל חיים יגיד לי לאן ללכת או מה לעשות?

הטעות של הגנן:

יומיים אחר כך בטיול הבוקר ראיתי מה קורה כשדוחקים את הסיקסק לפינה. זה קרה לגנן העירוני שבה לכסח את הדשא ולגזום את השיחים.

הוא החל להתקרב לכיוון הסיקסקים, קולות ותנועות האזהרה שהופנו לכיווני שלשום, הופיעו גם כלפיו. שלא כמוני הוא מהר מאד זיהה את הגוזלים ורצה להתקרב ולהתרשם. הסקרנות גברה עליו. אבל לא הסיקסק הוא זה שיכנע לסקרנותם של בני האדם. ברגע שנחצה הגבול והטווח היה קרוב מדי, הסיקסק התרומם באויר והחל לבצע גיחות וצלילות מהירות באויר לעבר ראשו של הגנן.

זה היה מחזה די משעשע האמת, לראות את הגנן נס על נפשו וציפור בעקבותיו. שמחתי בשביל הסיקסק, התעצבתי קצת בשבילנו.

זה קורה גם לנו:

נזכרתי במקרים רבים של כלבים שנשכו אנשים, בגלל שהוכרחו להיות בסיטואציה שלא ידעו להכיל. העניין הוא שהסימנים תמיד שם, אפשר לקרוא אותם, ללמוד אותם ולכבד אותם. אנחנו, צריכים להבין שבעלי החיים, בעיקר הכלבים, חיים בעולם של בני אדם והתפקיד שלנו הוא לעזור להם לחיות בו בבטחה, גם אם לפעמים זה אומר שנצטרך לוותר על התסריט האידיאלי שיש לנו בראש, לגבי ההתנהגות שלהם בסיטואציות מסוימות.

כולם יכולים ללמוד:

המקרה הזה היה לפני חצי שנה, בימים שלאחר מכן המשכתי לטייל עם גינס, בכל פעם שהתקרבנו לאזור של משפחת הסיקסקים הטרייה, הקפדתי ללכת מסביב או לחצות את הכביש. תוך כמה ימים נוספים הציפורים הפסיקו לצווח לכיוון שלנו, הם למעשה התחילו להתעלם מאיתנו, אפילו אם בטעות התקרבנו מעט. כלפי עוברי אורח אחרים הם המשיכו להתנהג בחשדנות ותוקפנות אגב.

אנחנו פשוט למדנו לסמוך אחד על השני. הם ידעו שהבחור הגבוה והכלב הלבן, מבינים ומכבדים את הסיטואציה. זה היה מדהים לראות, ולהרגיש. למרות שנוצרה בינינו תקשורת, לא ניסיתי להתקרב. התגברתי על הדחף האנושי הזה.

גינס יודע שאני אחליט עבורו את ההחלטות הנכונות בכל מצב בחיינו, שאני לעולם לא אדרוש ממנו, או אכניס אותו לסיטואציה שהוא לא ידע איך להתמודד איתה. אני מלמד את הלקוחות שלי את הדבר החשוב הזה ועכשיו, גם הסיקסקים למדו זאת. כולם יכולים ללמוד.

לפני מספר ימים, התחלתי לשמוע שוב את הקולות המוכרים, כבר ידעתי מה זה אומר. צפיתי מרחוק. אתמול ה- 5.4.16 ראיתי אותם, עוד שלושה גוזלים חדשים שהצטרפו לעולם.לא התקרבתי. התרגשתי שוב.

תטפחו את הקשר עם בעלי החיים שלכם, תשמרו עליהם, הם עוזרים לנו ללמוד גם על עצמינו.

יובל שב

מומחה לתקשורת התנהגותית בכלבים. (וגם ציפורים:))