סיפור אמתי על גבולות

כאשר התגוררנו בקיבוץ בערבה נושק לגבול עם ירדן, בני שהיה אז בן 14 יחד עם אחד מחבריו החליטו לראות במו עיניהם איך נראה הגבול.

הם החלו לצעוד לכיוון הגבול וכשהבחינו שעברה כבר למעלה משעה ועדיין לא הגיעו לגבול וגם לא נראה באופק, הבינו לחרדתם שבעצם הם כבר עמוק בשטח האויב ושהם אינם מוגנים יותר. הם נתקפו בבהלה והחלו לחזור הביתה  בשימת לב איך קרה שהם פספסו את הגבול. ואכן כשהתקרבו לקיבוץ נתקלו בגדר מבצבצת מתוך ערמת חול שנגרמה מהסופות שבערבה.

הסיטואציה המוחשית והמטאפורית הזאת של גבול מצביעה גם על סקרנות וגם על הצורך של הילדים לביטחון והגנה פיזית ורגשית. הידיעה שיש מי ששומר עלינו או מה ששומר עלינו (הגדר לצורך העניין) מפחיתה חרדות ומסייעת לילד לארגן את עולמו הפנימי כשהוא מוגן ועטוף בגבולות ששומרים עליו!