היום אנו יודעים שמציאות החיים שלנו היא כמו מראה ענקית, המשקפת את עולמנו הפנימי דרך המפגשים שלנו עם אנשים אחרים וסיטואציות שונות. כמו סרט שאנו מקרינים על פני מסך חיינו שקוראים לו ״מציאות״.

כל אדם שאנחנו פוגשים הוא השתקפות של חלקים מסוימים בתוכנו.

לרוב נמצא את עצמינו בסביבת אנשים שדומים לנו ומתמודדים עם אותם קשיים אותם אנו חווים בחיי היומיום שלנו, על פי העיקרון ״דומה מושך דומה״.

לדוגמה, אם אנחנו פוגשים מישהו שהוא חייכן ואופטימי ואנו מרגישים טוב לידו, זה סימן שהשמחה והאופטימיות הללו קיימות גם בנו.

מצד שני, אם אנו מרגישים כעס או תסכול כלפי מישהו, זה עשוי להצביע על חלקים בתוכנו שאנו צריכים לעבוד עליהם ולהבין אותם.

או אם מישהו מעורר בנו קנאה, ייתכן שזה משקף חוסר בטחון או תחושת חוסר שאנו חשים בחיינו.

גם כשאנחנו פוגשים אלימות בין אם פיזית או מילולית, נבחן בתוך עצמנו איפה קיימת בנו אלימות כלפי עצמנו.

ההבנה שכל רגש שמתעורר בנו במפגש עם אנשים אחרים הוא בעצם השתקפות של רגשות פנימיים שלנו, מאפשרת לנו לגלות הרבה על עצמנו.

זה נותן לנו הזדמנות ללמוד, להתפתח ולהיות גרסה טובה יותר של עצמנו, ע״י עבודה עצמית.

לכן, אין מה לכעוס על אחרים, אלא להסתכל בתוכנו. איפה יש בי את החלק הזה שכל כך הכעיס אותי ולעשות על זה עבודה פנימית.

ואיך כל זה קשור להורות?

ילדים הם השיקוף הכי חזק שלנו.

על זה אכתוב בפוסט הבא.

מוזמנים לעקוב ❤