גוף שכואב הוא כמו ילד.

כמו שילדים לא מפתחים התנהגויות קשות בשביל הכיף שלהם, שום גוף לא כואב בשביל הכיף שלו.

כמו שכל ילד במהותו רוצה להרגיש שהוא ילד טוב, כל גוף רוצה להיות במיטבו, בריא, חזק, מלא אנרגיה. לפעמים כדי לשמור על עצמו הוא צריך לכאוב, כדי שנקשיב לו.

כמו ילד קטן, הגוף רוצה תשומת לב, ואז הוא מבקש אותה, בהתחלה בשקט, ואם מתעלמים הוא מנסה שוב, כמה פעמים ועם יותר רעש. ולפעמים גם דברים נשברים בדרך.

אנחנו הרבה פעמים מתייחסים לגוף שכואב כמו ילד נודניק, רוצים שישתוק כבר, שיפסיק פשוט לכאוב ויתן לנו לחזור לעיסוקנו. מתעצבנים עליו, כועסים עליו, או מתעלמים ממנו, שילך כבר.

האמת היא שזה לא באמת עובד. אפילו הייאוש מהכאב לא ממש עובד.

אם לא מקשיבים באמת לגוף ומבינים מה הוא צריך מאיתנו ומה הוא מנסה לבטא, - הסיכוי שהכאב יעבור מעצמו נמוך מאוד. ואם הכאב עובר, זה לפעמים למקום אחר בגוף, שמשמעותי לנו יותר, שמפריע לנו עוד יותר בחיינו.

תזכרו שהגוף נאמן לכם, הוא כואב בשבילכם, בשביל לכוון אתכם ממשהו שמזיק לכם לדרך טובה יותר, אל תכעסו עליו, תקשיבו לו. תקשיבו כאילו זה הילד שלכם שכואב, טפלו בו באהבה שמגיעה לו, פשוט תהיו בשקט רגע, בלי לכעוס עליו, ותשימו לב אליו ולכאב שבו. זה הכאב שלכם.