תוכניות ריאליטי נוטות לשקף את החברה שבה אנחנו חיים, ולעיתים דווקא דרך משימה שנראית תמימה לכאורה, עולות שאלות עמוקות על מגדר, כוח וסטריאוטיפים. משימת “המונדיאח” באח הגדול היא דוגמה מצוינת לכך. החלוקה הראשונית ל”בנים נגד בנות” יצרה מיד מסגרת מגדרית ברורה. במקום לחלק לקבוצות אקראיות, המגדר הפך להיות הקריטריון המרכזי, וכך נוצרה הז מנה להשוואה בין נשים לגברים, כאילו מדובר בשתי קבוצות אחידות בעלות מאפיינים קבועים. אחת הנקודות הבולטות הייתה הבחירה של ענבל להקיף את עצמה בעיקר בגברים. אפשר לפרש זאת כאמון ביכולותיהם הספורטיביות, אך גם כהפנמה של תפיסה חברתית רווחת שלפיה גברים “טובים יותר” במשימות הקשורות לכדורגל. במקביל, קבוצת הנשים כונתה “קבוצת הכוסיות” - כינוי שמדגיש מראה חיצוני על פני יכולות, נחישות או כישרון. זהו ביטוי קלאסי לאופן שבו נשים עדיין נמדדות פעמים רבות דרך המראה שלהן, גם כאשר הן משתתפות במשימה תחרותית. מעניין במיוחד היה לראות שדווקא הגבר היחיד בקבוצת הנשים תפס את עמדת המאמן. גם כאשר נשים הן הרוב, התפקיד המנהיגותי והמקצועי עבר באופן כמעט אוטומטי לגבר. זוהי המחשה של דפוס חברתי מוכר, שבו סמכות ומומחיות עדיין מזוהות לעיתים קרובות עם גבריות. מנגד, היו רגעים ששברו סטריאוטיפים. האמירה של אלירן: “אם אנחנו מפסידים אני בוכה”, הציגה גבריות שמאפשרת ביטוי רגשי ופגיעות. גם דמותה של רפאלה, כלוחמת לשעבר, הזכירה לצופים שנשים מסוגלות להצטיין בכל תחום, כולל כאלה שנתפסו במשך שנים כ”גבריים”. אחת האמירות החזקות במשימה הייתה: “אני מעדיפה להפסיד עם חמש נשים שנותנות את נשמתן מאשר עם גברים שלא הזיעו טיפה”. המשפט הזה אינו עוסק בעליונות נשית, אלא בערכים של מחויבות, השקעה ומאמץ. הוא מאתגר את ההנחה שגברים הם בהכרח הבחירה הנכונה למשימה פיזית, ומחזיר את הדיון לביצועים בפועל. ויש גם את השאלה הרחבה יותר: האם עצם הבחירה בכדורגל, ענף המזוהה היסטורית עם הגמוניה גברית, מחזקת סטריאוטיפים או דווקא מערערת עליהם? באופן מעניין, כאשר נשים מתחרות, מובילות, מתאמצות ומוכיחות יכולת בתוך זירה המזוהה עם גברים, המשימה עשויה דווקא להאיר בעקיפין את הלגיטימציה והערך של כדורגל נשים. בסופו של דבר, “המונדיאח” לא הייתה רק משימת ספורט. היא הייתה מיקרוקוסמוס של תפיסות מגדריות בחברה הישראלית: מי נתפס כמנהיג, מי נתפסת כיפה, למי נותנים את הכדור, וממי מצפים לבצע את העבודה. דווקא משום שמדובר בבידור, חשוב לשים לב לרגעים הללו. הם מספרים לנו לא רק על דיירי הבית, אלא גם על האופן שבו כולנו ממשיכים לחשוב על נשים, גברים, כוח ויכולת.