איך הפכתי להיות "כלי" עבור לומדי עברית בארץ ובעולם?
כשאני אומרת "כלי " אני מרגישה כמתווכת בין עולם התוכן הקיים בנושא השפה העברית ובין האנשים המעוניינים ללמוד עברית. השאלות שעולות בהקשר לכך: מה בעברי הכשיר אותי להצליח בתחום? מאין אני שואבת את הביטחון כי אני "כלי" המתאים להעברית הידע? האם התחושה קשורה בידע אקדמי בלבד?
הכאב שחוויתי מחבר אותי אל המהות שלי, אל המשמעות שנתתי לחיי בעקבות החוויה. הדמויות המרכזיות בחיי חוו מעבר מתרבות לתרבות. הוריי והוריהם רצו מאוד להתחבר אל הארץ הנפלאה שאליה הגיעו.
תמונת הילדות הזכורה לי בצבעים בהירים קשורה בסבתי. אם אבי נולדה בסוריה בתחילתה המאה הקודמת. היא הייתה אישה אנרגטית, שאפתנית ומלאת כוח חיים. כעבור מספר שנים בישראל ביקשה ללמוד עברית. היא רצתה לקרוא עיתון, רצתה להאזין לחדשות בעברית ולהבין את הנאמר. אז, מה לדעתכם עשתה סבתא מרים? זימנה מורה לעברית וגם את חברותיה אליה הביתה וביחד ישבו ולמדו. אני זוכרת את עצמי באה לביקור אצל סבתא ולהפתעתי הן מבקשות ממני לשבת בצד כי הן צריכות ללמוד. ההשתוקקות העזה ללמוד עברית שהייתה בעיני הלומדות מלווה אותי עד היום. כך ישבה סבתי בערבים, על השולחן תמיד היו העתונים בעברית ואולם היא בקושי רב התמודדה עם השפה החדשה.
אמי הגיעה ישר מפריז (היא נולדה בבירות...ולמדה על יד וורסאי ברשת "אליאנס" להיות מורה לצרפתית..), היא תכננה לסיים בפריז את לימודיה בסמינר ואוליי גם ללמוד שם לימודים גבוהים. מלחמת העלם השנייה טילטלה אף אותה אל מדינות וערים שלא חלמה להגיע אליהן. לאחר תלאות הגיעה הישר לתל אביב הקטנה ...אל חיק עמיתיה, המורים הנמרצים של פעם....כולם דוברי עברית רהוטה ....ונראה כאילו היא היחידה שאינה "צברית", בשמחה השתתפה בשיעורי עברית ואף גמלה בליבה ההחלטה כי ...בביתה הפרטי שתקים בארץ ישראל ידברו רק עברית. כילדה נדרשתי לקרוא ספרים בעברית, להעמיק בקריאת סופרים ישראליים, לספר להוריי על הספרים ועל הסופרים.
באותו זמן הוריי הולכים ומתקשים, היה קשה להם לבטא רגשות בעברית, היה קשה להם להחליט באיזו שפה לקרוא ספרים, הם נאבקו בצורך לשמוע שירים בשפת אימם, הם בעצם הופכים להיות "דור מעבר ", העברית היומיומית מאפשרת להם לשרוד בעבודה אולם אינה מאפשרת קריאת ספרות בעברית
זכרונות הילדות שלי לוקחים אותי אל הספרים שקראתי ולאחר מכן דיברתי עליהם עם הילדים שלא קראו ספרים, עם הוריי שלא יכלו לקרוא את עגנון או עמוס עוז...לאט לאט הפכתי להיות כלי עבור האנשים שמסביבי ..."כלי" להעברת הידע ולקליטת העצב שבעיני השומע..
היום אני מורה לעברית. ברשימת הלומדים שלי כ- 300 תלמידים מרחבי העולם ובם מישראל. 20 שנה אני כבר לא רואה יותר אנשים עצובים....אני רואה אנשים שמחים ומאושרים...אני מלמדת אותם עברית, נוטעת בהם את ההתלהבות ושמחת החיים, מלווה אותם במשך שנים ארוכות ...עד שלבסוף ...אני זוכה לראות אותם קוראים עיתון בעצמם... מספרים לי על ספרים שקראו....
הכאב האישי הפך להיות בעל עוצמה רבה...הוא מניע אותי לקום בבוקר מוקדם...להתעורר בשעות הלילה...לתת את השירות שהוא כל כך משמעותי עבור אלה המשתוקקים ללמוד עברית על מנת לדבר עם הילדים...לדבר עם הנכדים בישראל...להבין את התרבות והשפה של בן הזוג...ללמוד את תרבות ההורים....
אני הכלי שמתמלא באהבת הלומדים, מתמלא בידע על דרכים ללמוד עברית ומתרוקן ומעביר ידע לאחרים....וכך חוזר חלילה ...מי ייתן ולא ייגמר לעולם...
Go Get & Tell Learning Systems LTD - A global learning community for Hebrew lovers -------- מוטו: השפה נרכשת ונבנית כמו מגדל מלגו, קובייה אחרי קובייה... השיטה: לתת ללומד כלים ומיומנויות ללימוד