בכל הטירוף הזה, אני פשוט רוצה להגיד תודה.

תודה על מה שיש לי:
בית.
חדר ממ"ד קטן בתוך הבית — אבל יש.
יש עבודה, עיסוקים… לא משעמם לי, ואני לא שוקעת.
בריאות.
אוכל במקרר.
משפחה וחברים.
ילדים שמתברגים לחיים — עצמאיים, מקסימים, וגם להם יש חברים ועיסוקים.

יש עוד הרבה דברים, אבל היום זה מרגיש לי שהדברים האלה — הם הכי חשובים.
לא יודעת מה מאסלו היה אומר על סדר הכתיבה שלי אם היה מנתח את זה…
פשוט כתבתי לפי מה שעלה לי בראש — כנראה שהסדר משקף את רמות הדאגה שלי ברגעים האלה.

​התמונה מאחד מהפגשים של ביז

🧡🧡🧡🧡