אוכל כפיצויי נפשי

קיים קשר ישיר בין דפוסי אכילה למצבים נפשיים. קשר זה גורם לאדם לאבד את היכולת לזהות רעב.

פעמים רבות אנו הולכים למקרר ובולסים בגלל מצב רוח כזה או אחר, ואין לזה קשר לכך שאכלנו ארוחה מלאה מס‘ דקות קודם לכן.

ישנם שני סוגים עיקריים של בני אדם:

א. בעלי עודף משקל אשר במצבי רוח של דכאון, ייאוש, לחץ, פחד או כעס רואים באוכל סוג של

    נחמה.

ב. רזים אשר באותם מצבי רוח לא מסוגלים להכניס דבר לפיהם.

הדומה לשני הסוגים הוא שהתייחסותם לאוכל משתנה בהתאם למצב רוחם. כנ“ל גם  לגבי מצבי רוח של שמחה ואושר.

למה אנחנו רצים למקרר כשמצב רוחנו מלנכולי?

התשובה היא ראשוניות! הדבר הראשון שעושה אדם שבא לאוויר העולם הוא אוכל. בעצם אוכל ושינה, מכיוון שכך כשאנחנו ”מסכנים“ ואיננו יכולים להניח את ראשינו בחיקו של מישהו (כמו תינוק) אנו מחפשים ראשוניות ומוצאים אותה במקרר.

תשובה נוספת מאוד מעניינת המסבירה את הקשר בין הרגש לאוכל היא, שאנו אוכלים ומדברים מאותו מקום. וכשאין לנו אוזן קשבת או אנחנו לא מסוגלים להביע, או פוחדים להתמודד עם הרגשות, אנו מכניסים אוכל לפה, כאילו לחסום את הרגשות שלא באו לידי ביטויי.

מה עושים?

משנים גישה-הנוסחה לשינויי גישה היא: שינויי מחשבה שמשנה רגש = גישה שונה.

חשוב להיות מודעים למה שמציק לנו,  מה הביא אותנו למצב רוח הזה, ואז לשנות תמונה (מחשבה) בדמיון, תמונה חיובית המאפשרת לחיוך לעלות על פנינו. פעולה זו תשנה את הרגש, ובמקום לרוץ למקרר נרוץ על ההליכון, או בחוץ.

ותמיד כשבא לכם להתפרע עם אוכל אז במקום ללכת לשוקולד או לגלידה שהנפח שלהם קטן ורמת הקלוריות גבוהה, לכו על סלט עשיר מתובל ומושקע עם כריך מזיל ריר-מנה גדולה בנפח וקטנה בערך הקלורי.

 אשר ואתי

"שקול"קבוצות תמיכה להרזיה