מחיר החופש והיופי

בעיר קטנה אי שם בארה"ב חי לו לפני הרבה מאוד שנים איש עשיר בחווה ענקית. בחווה היה לו גן חיות פרטי בו היו כל החיות שיש בעולם. לא הייתה חי 

      בעולם שלא הייתה אצלו בגן החיות

יום אחד בא לבקר אותו חבר טוב שחזר ממסע ארוך באפריקה וסיפר לו שבאחד היערות שם פגש חיה יפיפייה, הכי יפה בעולם שאין לו אותה בגן החיות. לחבר היה כשרון בציור, והוא צייר את החיה היפה ונתן לחברו העשיר. העשיר, שלא יכול היה לסבול את העובדה שיש חיה שאין לו. פנה לכל מכריו שעוסקים בחיות, פנה לכל גני החיות בעולם ובקש לקנות את החיה היפיפייה הזו, הוא היה מוכן לשלם עבורה כל מחיר שיידרש. לאחר שהתייאש מלחפש החליט לנסוע לאפריקה ולהביא את החיה היפיפייה. חברו אמר לו שאין לו מה לנסוע, כי את החיה הזו אי אפשר לצוד. אפשר להרוג אותה אך לא ניתן לתפוס אותה בחיים. העשיר אמר, לי יש דרך איך לתפוס אותה בחיים. העמיס על ספינה ציוד רב וצוות עבדים גדול

ויצא למסע ארוך לאפריקה, מצויד במיקום היער בו חברו פגש בחיה היפיפייה.

לאחר מס' חודשים הגיע ליעדו, קנה במקום אוכל שהחיות הללו אוהבות ונכנס עם עבדיו לתוך היער. בתוך היער מצא קרחת יער גדולה לידה הקימו את המחנה. למחרת בצהרים הורה לעבדיו לשים ערימה גדולה של האוכל בקרחת היער. כעבור מס' שעות עשרות חיות יפיפיות נהרו אל קרחת היער מכל עבר. בתחילה רק הציצו אל האוכל בחשד, זה נראה היה מדי טוב מכדי להיות אמיתי אפילו בעיני החיות.. אך לאט לאט גברו עליהם רעבונם וחמדנותם,

והם התנפלו על האוכל וחיסלו אותו עד תומו.

גם למחרת חזרה התופעה על עצמה.

החיות מנו כבר כמה מאות, השמועה עשתה לה כנפיים בכל האזור,

שבמקום הזה מחולקות ארוחות חינם. והחיות היפיפיות הללו באו מכל הסביבה להשתתף בחגיגה. מדי יום ביומו היו נוהרים בהמוניהם לקרחת היער ונהנים מן המטעמים שהושמו שם עבורם.

כעבור מספר ימים בהם השגרה נכנסה למתכונת קבועה, אמר העשיר לעבדיו לתקוע ארבע יתדות בארבעת הקצוות של קרחת היער. הם עשו כדברו, והחיות לא חשו במאומה.

למחרת אמר להם העשיר למתוח גדר בין שתי יתדות. הם עשו כדבריו,

והחיות עדיין לא חשו דבר. כל שעניין אותם היה ההרגל שסיגלו לעצמם לבוא

בשעת צהריים אל השדה ולמצוא שם אוכל בשפע.

במהלך השבוע נמתחו עוד שתי גדרות מסביב לשדה, והחיות לא הבחינו בהן כלל. הם שעטו קדימה, אל האוכל, בכוח ההרגל, דרך הפתח האחד שהיה עדיין לא מגודר.

באותו יום, כאשר כל החיות היו עסוקים בזלילה, באו עבדיו של העשיר ומתחו גדר רביעית, ועתה היה כל השדה מגודר, מארבעת צדדיו, והפך למכלאה לחיות היפיפיות שהיו כלואות בתוכה.

העשיר הורה לעבדיו לבחור שתי חיות הכי יפות, זכר ונקבה, להכניס אותם לכלובים ואת השאר לשחרר.

שתי החיות היפיפיות הועמסו על הספינה והם יצאו לדרך חזרה לחווה.

כשהגיעו הוכנסו החיות לגן החיות והעשיר היה מאושר ושמח.

כאשר בא החבר לבקרו, הופתע לראות את החיות היפיפיות בגן החיות, ושאל את העשיר איך הצלחת? אף אחד עד היום לא הצליח לתפוס אותם חיים!

ענה לו העשיר עשיתי עם החיות מה שעשיתי לעבדים שלי, הרגלתי אותם לקבל אוכל והם נתנו לי את החופש והיופי שלהם.

בלכתו, חשב החבר לעצמו שהעשיר פעל בעצם לפי עקרון שטוב היה לו בני האדם היו מיישמים על עצמם ועל חייהם כי:

"קל מאד לפתח הרגלים, בעיקר כאלו שגורמים לנו לנוחיות".

"לשבור את ההרגלים, זה מה שמאתגר. החיות נלכדו כי פיתחו הרגל לבוא ולקבל אוכל חינם, מבלי להתאמץ כדי להשיגו. מאד נוח, לא?
עד כדי כך נוח שבכלל אין חשק להעלות על הדעת שמא זו מלכודת.

תפרצו את הגדר, תבדקו עם עצמכם מהם ההרגלים שמונעים מכם את החופש והיופי!

זהו אתגר גדול לבצע את השינוי כי החופש והיופי בהחלט שווים כל מאמץ.

אשר זלצמן