אישתי, כמובן, אך לא בה יעסוק המאמר הבא.

על הפרק: 3 ילדים חטופים, אנחנו צופים במונדיאל, חנן י' עוז בי, ואיך כל זה קשור לצניעות?

הייתי אתמול בקורס "הביאני המלך חדריו | סודות הקיום נחשפים" - שיעור ראשון בנושא "מסרים מהעולם העליון | מה מסמנים לנו האירועים שמלווים את חיינו? כיצד מפרשים את הסימנים ולמה, למה אני לא מקשיב?".

דקה-שתיים אחרי שיצאתי מהבית לכוון השיעור במודיעין, חשבתי בעצם לחזור הביתה, כי כבר הייתי אצלו בהרצאה ביום חמישי, ואני יכול לשבת ללמוד בבית ומה כבר יש לו לחדש לי? בשניה אחת, בפניה שמאלה, חתך אותי רכב, הצלחתי לעצור בינו לבין העמוד של הרמזור. 10 ס"מ מכל צד. הוא המשיך לסוע כאילו כלום. וגם אני. הבנתי שאין לי מה להתבחבש בהחלטה שלי להגיע לשיעור. הגעתי. היה מצוין. מומלץ. וחזרתי הביתה.

לפחות פעם בשבוע אומרים לי שאני הזוי, וגם יצא לי לשמוע את זה 3 פעמים לפחות, אפילו מהמרצה של הקורס.

היו תקופות שזה הביך אותי. זה כבר לא. אני רואה דברים אחרת. לא רואה דברים כדרך שאר העולם. 

לפני 6 וחצי שנים בערך, יצאתי מהעבודה מוקדם מהרגיל. הרבה יותר מוקדם. התחשק לי. היתי בטוח שיש לי משהו לעשות בבית. נסעתי בדרך שאני לא נוסע בה בשגרה. קצת לפני הבית רמזור אדום. הסתכלתי שמאלה. שלט ענק: "פרויקט חדש-נאות הילה". המשכתי לסוע. הגעתי הביתה. אישתי בחודש תשיעי. הצפי ללידה, עוד 7-10 ימים. השם שרצינו לילדה-הילה. אמרתי לה-תכיני את התיק ללידה. נוסעים. היא אמרה לי מה פתאום, יש לפחות עוד שבוע. התקלחתי, נשנשתי משהו, התחילו צירים ונסענו ללדת. 

אתמול, בדרך חזרה הביתה מהקורס, דיברתי איתו קצת-על תובנות מהשיעור ושאלתי אותו משהו. (אותו, הכוונה-את הקב"ה).

הגעתי לקטע חשוך בכביש. מימיני מכונית, כמו המוניות בארה"ב, רק בלבן, ועל הגג שלה שלט גדול, לאורך, 2 פרסומות חוזרות אחת אחרי השניה באורות שמאירים את החשכה. הראשונה: "The Matrix Key", השניה-כרזה עם תמונת 3 הילדים החטופים.

מה הקשר? 

חשבתי על הרבה דברים. הרבה מאוד אפילו.

בסוף צמצתי ל 2 עיקרים. שהם עיקר הכותרות מאז החטיפה.

מונדיאל וחנין זועבי.

וחיברתי את שניהם לשיעור חזק מאוד ששמעתי על צניעות.

מונדיאל-ישראל לא משתתפת במונדיאל, ועדיין, צמודים אליו כאילו לא יודע מה. אמנם הגול בדקה ה 90 של מסי מול איראן היה חזק מאוד, אבל בגדול, מכל השאר, לא נפלתי. תכף תראו איך זה רלוונטי.

חנין זועבי. היא אשת השנה של 2014. עושה לנו בית ספר. בלב ליבה של ירושלים, עומדת אישה ערביה, המיעוט שבמיעוט, בין גברים יהודים יוצאי צבא, נותנת איגרופים בבטן הרכה ובועטת לנו בביצים.

למה היא כ"כ מעצבנת אותנו? בגלל מה שהיא אומרת? לא. אם מסתכלים מהצד שלה, כמיעוט כבוש, היא בודאי צודקת. אבל אנחנו לא בצד שלה. והיא בכנסת. כמו תא סרטני בגוף.

ואני אוהב משחקי אותיות, זה בד"כ מראה לי מה ההוא שלמעלה רוצה להראות לנו מעבר לעיני העולם הרגילות שלנו.

חנין זועבי- אותיות- חנן י' עוז בי.

וזה מה שמעצבן אותנו.

מתחת לאף שלנו, בלב ירושלים, קודש הקודשים, היא חצופה.

עזות-זה שלנו. חוצפה ישראלית זה שלנו.-"ה' עוז לעמו יתן". לא להם.

אבל ניהנו פחדנים.

ואנחנו מקנאים בה. היא אומרת את האמת שלה, הפנימית, והעם שלה עושה מה שהוא רוצה. והעולם בעדם. זה מה שמעצבן אותנו.

כי אנחנו לא צנועים. אנחנו מתעסקים בחיצוניות. אנחנו נותנים לכולם לנהל אותנו כדי להראות טוב. וכמה שאנחנו מתאמצים שם, כך שונאים אותנו יותר בעולם. למה? כי זה נגד הטבע.

מה הקשר לצניעות?

כשמדברים על צניעות בגמרא, באופן מאוד לא צפוי, לא מתעסקים בכלל באיך אישה מתלבשת. (יש מקומות שכן, אבל במקומות שאני מביא עכשיו, זה החלק הכי פחות חשוב כשמדברים על צניעות).

במה כן מתעסקים?

צניעות האדם כשהוא לבדו בבית הכסא. מה? (יש פה ענין מאוד עמוק, עם עבודה זרה של בעל פעור. לא מרחיב כאן).

וצניעות המת. המת צריך להיות צנוע. ואנחנו ברוך השם לא נקרופילים, אז מה כל ההתעסקות עם צניעות המת?

בדיוק-כי אנחנו מייחסים יותר מדי חשיבות לחיצוניות. לגוף. לקליפה החיצונית הזו שעוטפת אותנו. לדבר הזמני הזה.

דתיים וחילוניים כאחד: מה יגידו עלי? איך היא מתלבשת? למה זה כואב לי? מי ניצח במשחק?

כמובן שאלו שאלות חשובות מאוד, אבל הן לא העיקר.

השאלה המדויקת היא: למה הוא מראה לי את זה? מה יש לי לעשות עם זה? 

דוגמא:

אדם חולה, או כואב לו איזה איבר.

אדם שמתנהל בחיצוניות, יתייחס רק לסימפטום- החילוני יקח כדור להרגיע את הכאב. הדתי יקרא משהו 40 פעם להרגיע את הכאב.

אדם שמתנהל בפנימיות, יבדוק מה לא בסדר אצלו בשורש.

למה כואב לי דוקא שם? איך חייתי לא נכון? מה אני צריך לשנות? מה מראים לי?

כואבת לי ברך שמאל, למשל- החילוני החיצוני-לוקח כדור נגד כאבים, עיסוי, דיקור, הילינג, לא משנה מה, זה הכל חיצוני. מטפלים בסימפטום של הכאב בברך. כמובן שזה חשוב וחיוני. אבל זה פתרון זמני. הכאב יחזור ואולי אפילו באיבר אחר.

הדתי החיצוני-יתנהג אותו דבר, רק שיוסיף תפילות, ברכות, וכו'.

זה שבודק בפנימיות, גם יעשה את כל הנ"ל, כי צריך לטפל, כמובן, בכל הרבדים. ויסיף גם את השורש. כואב לי דווקא עכשיו דווקא בברך שמאל כי נפלתי/קבלתי מכה/ממאמץ/מהעבודה וכו'. אבל בעיקר כי אני כפוי טובה ולוקח את אישתי כמובן מאליו. הסבר הקשר-עמוק מאוד. בפעם אחרת.

אז מה המפתח למטריקס?

תפילות על 3 הילדים החטופים. יהי רצון שיחזרו הביתה במהרה ושלא תיפול שערה מראשם.

והמתפלל על חברו נענה תחילה-אז יהי רצון שאנחנו נצא במהרה מהשבי. מההסתכלות החיצונית. מהשיעבוד לכסף, תרופות, עבודה, טלויזיה, דעת קהל, חוב אמריקאי. שנקח דברים בפרופורציה ונפסיק להתעלם ממה שבורא עולם אומר לנו. שנתחיל לראות את הדברים כהשתקפות הפנימיות שלנו ונתחיל לתקן פנימה.

שישראל תשחק במונדיאל ותקרע את איראן 13-0.

ושנתחיל כבר לעשות את תפקידנו בעולם-"ה' עוז לעמו יתן" ואז "ה' יברך את עמו בשלום".