ביקורת היא לעולם הורסת.

אמנם מתוך ההריסות נבנה משהו חדש.

אך האם זה חייב להיות בדרך של ביקורת?

מה זו בעצם ביקורת?

1. אנחנו מבקרים מישהו - כמו visit.

2. לשון קירבה

עמוק בפנים אנחנו מבקרים מישהו כי איכפת לנו ממנו.

משהו במעשה שלו או בדרך החיים שלו לא מסתדר עם השקפת עולמנו.

ואם טוב לי ואני רוצה שגם לו יהיה טוב, אני מבקר אותו.

איך עושים את זה נכון?

ניגע קצת בשורש הקבלי:

לפי הפשט, אדם הראשון, חווה אשתו והנחש חטאו. החטיאו את המטרה, ועד היום אנחנו "משלמים" על זה.

בדרך הסוד, אף אחד מהם לא חטא.

ונאמר: (על הקב"ה) "נורא עלילה לבני אדם". "בעלילה באת אלי".

3 גיבורי הסיפור היו בגן עדן. בתודעה גן עדנית.

הם לא ידעו מה זה רע. או מה זה חטא.

כשאדם הראשון "הלשין" שאשתו אמרה לו לאכול, זה כפשוטו. אלא שהיא היתה גדולה ממנו. והוא ידע את זה.

הוא בעצם אומר, שלא כפשוטו, הקשבתי לאישתי. היא בטח אמרה לי לעשות משהו טוב.

כנ"ל עם האישה מול הנחש.

היא אמרה שהנחש אמר לה לאכול, אז אכלה.

אנחנו מבינים שלא מדובר כאן בנחש. זה לא כמו שאם היה שם חתול, היתה אומרת החתול אמר לי לאכול.

אלא הנחש הוא לא כהחיה שאנחנו מכירים.

הנחש הוא כח. (גימטריה משיח). הוא מלאך המוות. הוא שטן.

כן, גם הוא היה בגן עדן.

והוא שליח נאמן של ריבונו של עולם.

למלאכים, מכל סוג שהוא אין חופש בחירה. הם שליחים, עושי מלאכה. של הקב"ה.

כולם כאן עשו רק כמצוות בורא עולם. וכולם נענשו. סוג של "עבד עלינו" ואנחנו "נענשים" עד היום.

למה?

בדיוק.

בגלל המילה הזו: "למה?"

הסיפור הזה בא ללמד אותנו שאין קיום לביקורת בעולם הזה.

ברא הקב"ה את העולם בדין, ראה שאינו יכול להתקיים ושיתף בו מידת הרחמים.

בכל פעם שאנו נתקלים בתורה במקום שבו מישהו מצד הדין, משום האמת, דווקא זו של הקב"ה, פותח את הפה הוא מקבל עונש חסר כל פרופורציה.

כי זה עולם של חסד (=דין קמעא קמעא) ושלום, היינו קבלת ב' הפכים בנושא אחד.

אין חופש בחירה אם העולם בדין. (לשון די = גבולות) היינו, אם בכל פעם שנעשה משהו לא נכון נקבל בום שיהרוג אותנו, או להיפך, בכל פעם שנעשה משהו טוב, נזכה לפרס גדול, אזי חופש הבחירה שלי קטן. וזה מובן.

למה היא מילת ביקורת.

מותר לנו, לפי רבי נחמן, לבקר את עצמנו חצי שעה ביום. וגם זה, לא כהלקאה עצמית, אלא כמקום לשיפור.

איך אני מיישם הלכה למעשה?

דוגמא ראשונה: הגעתי הביתה, הכיור עולה על גדותיו ואין מה לאכול.

באוטומט שלי: (לאישתי) למה הכיור מלא? למה אין אוכל?

אין לי כאן כוונה רעה. שאלות לגטימיות.

מה אישתי שומעת?

אני דן אותך. אני שופט אותך. לא עשית כלום כל היום. אני לא מרוצה ממך. אני עובד יותר קשה. מה פתאום אני נכנס הביתה וזה המצב? למה התחתנתי איתך? אצל אימא שלי הבית מתוקתק ואוכל טרי וחם כל הזמן. למה את לא כמוה?

הבנתם את התמונה?

הדרך הנכונה:

שטוף כלים ותכין ארוחה. אתה מקבל פה נקודות זכות שאין לך מושג.

דרך נוספת: "מאמי, יום קשה? תמיד הבית מתוקתק אצלך (כבר אמרנו, השלום גדול מהאמת). היום קצת... במה אפשר לעזור?

דוגמא נוספת:

החדר של הילד מבולגן.

באוטומט: למה החדר שלך מבולגן?

מה הילד שומע?

אני לא סומך עליך. אתה לא שווה ולא אחראי. לא מגיע לך החדר הזה. אחותך יותר טובה ממך. אתה כפוי טובה.

הדרך הנכונה:

חיים שלי, מה שלומך? איך היה בבית הספר? מה באמת? גמרת כבר את כל השיעורים? פששש, איזה תותח אתה.

87 במבחן-כל הכבוד. ישבת, השקעת, מגיע לך. אתה יודע שהציון לא משנה כלום. זה סתם מספר. חשוב לי שתלמד. שתחכים.

רוצה לשחק כדורגל? אני לא מוצא את הכדור. יש מצב נסדר פה רגע ביחד?

"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום."

את האמת הוא השליך ארצה - "ואמת מארץ תצמח."

אנחנו לא צריכים להיות צודקים.

אנחנו צריכים להיות אוהבים, מכילים ורודפי שלום.

משהו לא נראה לך, בוער לך להיות צודק, נראה לך שהעולם מעוות? יופי, מעולה. זה כי אתה רוצה שיהיה לכולם טוב כמו שלך.

אז תעשה את זה בדיוק כפי שהיית רוצה שינהגו איתך.

"לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים - זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה - לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ." רבי נחמן מברסלב

שבוע טוב