מתישהו השבוע, הייתה לי שיחת מטבח עם אישתי. אני אוהב את השיחות האלה-הן קצרות, עיניניות ומלאות בתובנות.        

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו"- כלומר, היא עזר כשהיא נגדו. לא בקטע של ויכוח וכפיית דעתה, אלא להראות לך דברים מזוית אחרת. כי הראיה שלך מוגבלת למה שאתה רואה, מובן, כן?

על כל פנים, היא אמרה לי- אתה יודע, אני לא מרגישה בת 36, אני מרגישה הרבה יותר צעירה מזה. הפרגון, כמובן בא לי באוטומט, מגיע לה. ופריגנתי גם לי. צריך שניים לטנגו.

כשנגמרה השיחה, חשבתי על זה ביני לבין עצמי. גם אני לא מרגיש בן 37. אני מרגיש בן 17.

אני זוכר שכשהייתי חמור הייטק בן 30 הרגשתי בן 60, לפחות.

אני שומע לא פעם- אתה יודע, אם היה לי בגיל 17 השכל שיש לי היום...

זה כשל לוגי. לא יכול להיות. כל מה שעברת מדוד ומדוייק על המילימטר כדי לעצב אותך למה שאתה היום. וכל מה שאתה עובר היום מעצב אותך לעתיד וכן הלאה.

אז איך אפשר לפתור את זה?

אתה יכול להיות בן 37 ולהרגיש בן 17.

תשמח. על כל מה שקורה לך, תשמח. בפשטות, כמו ילד.

אומרים- ילדים זה שמחה, זה לא רק שהם גורמים שמחה, אלא כפשוטו, ילדים זה שמחה. תסתכל על ילד ותלמד שמחה. אני עושה את זה כל הזמן. הם שמחים ורצים בלי סיבה. גם אתה יכול.

תודה, אתה יהודי, זה התפקיד שלך, להודות. אל תיהיה כפוי טובה. החטא הראשון של האדם היה אכילת פרי אסור. השני- בכפיות טובה, למה עשית מה שעשית? "האשה אשר נתתה עמדי". 

על כל מה שיש לך, תודה: עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, בית, מכונית, מחשב, טלפון, אוכל במקרר, מקרר, טלויזיה, ספרים, חברים, עבודה, פרנסה, בריאות, רווח, רווחה, הורים, אחים, מילים טובות, אישה כנגדך, ילדים.

על כל מה שאין לך, תודה. אין לך כי רוצים שתגדל. חסרון קיים בכדי למלא אותו. איזה כיף זה לקבל אתגר של מילוי חסרון. אתה רעב? נכון שהאוכל טעים לך יותר מאשר אם לא היית רעב? איזו גדלות ותכונות נפש חזקות אתה מגלה בעצמך בדרך למילוי החסרון. ואיך אתה מרגיש סופרמן כשהצלחת. עומד מול המראה ואומר-בונד, ג'יימס בונד.

כואב לך, אתה עצוב? יופי. העצב מעצב אותך. אם לא היה כואב, או נוח מידי, לא היית זז מילימטר מהטלויזיה. הכאב הוא מטרתי. הוא חבר נאמן. למד להעריך אותו. הוא מגיע לבקר אותך, תרתי משמע ועוזב כשהבנת אותו.

גאווה, כעס, שנאה, קנאה, צרות עין, לשון הרע- זה הכל מותרות. זה עושה מחלות. אתה באמת רוצה את זה אצלך במערכת? יש לך זמן לזה? לא חבל? אני בטוח שיש לך דברים הרבה יותר טובים לעשות.

ואחרון, צא לחופשה. בכל שבוע, יש לך זמן לחופשה. היעד- כמעין העולם הבא. שבת.

זה לא של דתיים!

נראה לי שזו הפעם הראשונה בחיי שאני מוסיף סימן קריאה למשהו שאני כותב. אבל זה ככה. השבת היא של כולם.

יום אחד בשבוע תרפה. עזוב הכל. שישה ימים זה מספיק. אל תחשוב על העסק. על תוכניות לשבוע הבא. כלום. תתרוקן. כמו בחופשה, ממש. שבת מנוחה. בריאות- לגוף ולנפש. לא צריך כדורים. כבה כל מה שמדבר ברקע שהוא לא האנשים האמיתיים שבחיים שלך. שבו יחד לשולחן שבת. קידוש ונרות זה יפה. זה מיוחד. ילדים אוהבים את זה. אתה יוצר להם עכשיו זכרונות של בית. כזה שהם יתגעגעו וירצו לחזור אליו גם כשיהיו הורים בעצמם.

"שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון-מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא"

חופשה נעימה ושבת שלום.

משיח