זמן האיכות עם הילדים שלנו ביום חול הוא בערך 4 שעות.

במשפחה ממוצעת, אנחנו מתעצבנים עליהם בערך כל חצי שעה, כלומר 8 פעמים, לפחות, ובימים יותר טובים קצת פחות.

וכמובן שאנחנו צודקים. כי יש לנו אחריות הורית, וככה לא מתנהגים ומה פתאום אתה מרביץ לאחותך? אז מה אם היא לקחה לך? אתה יותר גדול, תוותר לה וכו' וכו'.

אנחנו ממהרים לשפוט.

אני רוצה להציע גישה שונה. (תודה לרב ראובן פיירמן על ההשראה) ניסיתי אותה בחודש האחרון, היא עבדה ברוב המקרים. (בשאר המקרים עוד נשארו לי משקעים מהתפיסה השגויה שנקטתי בה בשנים האחרונות)

אני מאמין בך-זה מה שאני אומר לילד

מה שצריך לעבור אצלי בראש:

אני לא שופט אותו

אני אוהב אותו

הוא הבן שלי גם כשהוא מרתיח לי את העצבים

בטח שהוא צודק. גנטיקה. גם אתה היית מתנהג בדיוק ככה. ממי הוא למד את זה?

אין לא מה להפסיד במלחמה הזו. עובדה-אתה כבר שנים מעניש אותו. בינך לבין עצמך, זה עובד? באמת? הצלחת לראות איזה שינוי כאן? זה לא רק הולך ומחמיר?

בחזרה לילד:

אני מאמין בך.

אני יודע שאתה יכול להתגבר ובטח שאתה צודק. כשהייתי ילד ועשו לי... גם אני...

אתה יכול לבחור לא להתעצבן. אתה היחיד שניזוק מזה. זה נכון שהיא הציקה לך. לא חבל שאתה כועס על זה עכשיו? תראה, היא כבר עושה משהו אחר, כולה שמחה וצוהלת. נראה לך שיש גם דרך אחרת להגיב? אפשר להציע לך משהו חדש?

אתה בחדר כדי להרגע, זה לא עונש, קח את הזמן. יש פה את כל הדברים שאתה אוהב, אני רוצה שתיהיה בסביבה נעימה שטובה לך. לא במקום מריבה. אתה באמת רוצה לחזור לשם?

אני יודע שזה לא אתה. קצת התבלבלת. נגמרה לך הסבלנות. אתה יודע מה? גם לי זה קורה לפעמים, אני מבין אותך.

בקיצור, תיהיו יצירתיים כאן.

כשאנחנו מתעצבנים, זמן/איכות ועוצמת התגובה הן די חריפות. נגיד ברמה 10.

כשהילד עושה משהו טוב המדדים האלה עומדים על כמה? 3,4,5?

נראה לי חכם להפוך את הפרופורציות.

הילד רוצה יחס, רוצה להרגיש חכם, חזק, מוגן, אהוב. אין לו מה להפסיד. הוא יקבל את ה 10 שלו בכל מקרה.

איך אתם רוצים את ה 10 שלכם?

תזכרו כל הזמן שהם אוטוטו עוזבים את הבית.

חבל לבזבז זמן על שטויות. עוד תתגעגעו לזה.

בהצלחה. ותהנו.

"כל מה שילד צריך - מבוגר אחד שיאמין בו." הרב שלמה קרליבך