מתוך "השיעור היומי- הלכות ומושגים בשמירת הלשון" לחפץ חיים:

"הלכות שמירת הלשון הן הכוונותיו המעשיות של הקב"ה כיצד להשתמש ביכולת זו המגדירה את מהותנו. הן מורות לנו כיצד להביט על זולתנו, כיצד לדבר אל האחרים ועליהם. הן משקפות את חכמת התורה המבחינה ברושם ובתוצאה של כל פעולה שלילית. התורה מאתרת בשורש כל סכסוך אנושי, כל אובדן מישרה או נישואים שעלו על שרטון, את יסוד הפורענות - הלא הוא זרע השנאה הנזרע בד"כ באמצעות מילה פוגעת. הלכות שמירת הלשון משקפות את התפיסה האלוקית שניתן למנוע הרבה מן הכאב והסבל בחיינו ע"י המנעות מזריעתם של זרעי השנאה."

את פרעה אתם מכירים? אוטוטו אנחנו צריכים להתמודד איתו, כמו בכל שנה בפסח, להכות אותו עשר מכות ולצאת לחופשי ממצרים. להיות בני חורין. (הקב"ה עושה את זה מלמעלה ואנחנו עושים את זה בתוכנו)

זה נכון שהיה פרעה במצרים וכל הסיפור הידוע שבהגדה.

חדשות: הוא עדיין כאן, וגם מצרים, ועכשיו הזמן לנצח אותו.

איפה זה כאן? פרעה - אותיות - העורף. יושב לנו שם מאחרי הצואר (צר - מצרים) ומנתק לנו את הראש מהגוף.

הופך אותנו לעבדים קטנים, עבדים לתאוות, עבדים לבוס, עבדים לכסף, לקטנות, לרכילות וכו'. 

איך הוא עושה את זה? מכניס בנו פורענות, ספקות, פירוד- הראש שלנו עצום, יש לנו מח מדהים, ולפעמים יש לנו גם מחשבות טובות, על כמה גדול אני יכול להיות, טוב ומשפיע, ומצליח ואוהב, אבל אז פרעה הופך לפה-רע. 

לא כי אנחנו רעים. אלא מכיוון שזה קל. זה כל כך קל לדבר רע, ללגלג, לזלזל. (גם בעצמנו). למה? כי זה גורם לנו להרגיש גדולים. אבל זו גדלות פסולה. זה לא כי אני גדול, אלא כי השני קטן. וגם לימדו אותנו מגיל אפס שזה בסדר- שמענו את זה בבית, ברדיו, לחם חוקם של העיתונים והטלויזיה. ובאיזו שקיקה אנו בולעים את הפסולת התקשורתית הזו.

טיפ: להפסיק לצרוך את הזבל הזה. יש לנו איזו אשליה שאנחנו יכולים לסנן. לא נכון. זה תקוע אצלנו עד שאנחנו פולטים החוצה. בדיוק כמו מאכל מקולקל שכואב לנו בבטן ומחכה לצאת. אנחנו ניזונים מכל החושים. בואו נכניס מזון טוב- תקשורת טובה, חדשות טובות ומילים יפות. וכמובן מצות (מלשון צום, צמצום)- קמח ומים, בדיוק כמו פוקצ'ה, רק בלי אגו ונפיחות מחשיבות עצמית.

"התורה מגלה לנו כי המילים בהן אנו בוחרים להשתמש קובעות את האופן בו אנו חיים את חיינו. כאשר אנו שולטים בכח הדיבור שלנו, הרי אנו שולטים בחיים עצמם. אולם הקב"ה לא רק העניק לנו כח עצום זה והותיר לנו את האפשרות לבדוק ולגלות כיצד הוא פועל. הוא נותן לנו הוראות מפורטות, הלא הן הלכות שמירת הלשון. אין הן רק גוף של הלכות. יתרה מזו, שמירת הלשון היא התכנית האלוקית להכשרתנו ביחסי אנוש המלמדת אותנו כיצד להתיחס זה לזה בדרך הטובה ביותר. כל המקפיד עליה בנאמנות מבחין מיד בחכמה האלוקית הטמונה בה, המשקפת את הבנתו המושלמת של הקב"ה בטבע האדם."

קצת הומאופתיה- טיפול דומה בדומה: בני ישראל עבדו בפרך (ועדיין)- כלומר עד שפיהם היה רך מעייפות וכובד העבודה, שלא יכלו להחזיק אותו ונשמטה להם הלסת. שוב פרעה- דבר איתם בפה רך: מה, לא טוב לך לעבוד אצלי? עליי, קח בונוס. עשה עוד 50 שעות נוספות בחודש. אתה בטח צריך עוד טלויזיה 50 אינץ', מכונית, עוד חדר לדירה, בגדים, חופשה בחו"ל, נעליים. עליי אחי, קח כסף. עזוב אותך להיות בבית, הילדים שלך ואישתך יאהבו אותך יותר עם כסף. למה אתה צריך את כל הדברים האלה? כי לכולם יש. תיהיה עשיר ומכובד. אה? מה? עניים? מה זה? אלה שאין להם כסף לאוכל? בעיה שלהם. אתה תיתן להם כסף? תרומה? צדקה? מעשר? מה זה? לא מכיר. מה אתה פראייר? למה שתעזור להם? מה זה יתן לך? הם עשו בשבילך משהו? עזוב, עזוב אותך משטויות.

פתרון- פה רך: מילים רכות וטובות, תפילות, ברכות. כמה שיותר. ונתינה, כמובן. כמו "פראייר". בלי שזה יתן לך משהו. או כי עשו בשבילך קודם. רק בשביל להיות בן אדם. בפשטות. 

ואחרון, פסח - פה - סח : "דיבורי לשון הרע מנחילים לילדיו של הדובר גישה נרגנת כלפי החיים. ע"פ הדוגמא האישית של הוריהם הם לומדים להיות בקורתיים ולעגניים, והדבר משפיע על כל מערכות היחסים שלהם במשך חייהם. כך הם מתרגלים לדבר לשון הרע והרגל זה מחבל במאמציהם לחיות חיי תורה.

שמירת הלשון מחדירה בילדים תחושת אמון בטוב הבסיסי שבעולם ובאנשים אחרים. הם לומדים לדון את האחרים לכף זכות ויוצרים הרגל המשפר את כל יחסיהם בחייהם. כך הם מפתחים מידות ותכונות אופי לצורך עבודת ה' במשך כל ימיהם."

"והיגדת לבנך"- זה כבר נראה לי ברור. נכון?

חג פסח כשר ושמח.

יהי רצון שניהיה חופשיים ובני חורין באמת.

באהבה, משיח.