המערכת החיסונית היא ההגנה של הגוף. זוהי מערכת מורכבת של גורמים, כגון: תאי T, תאים לוחמים, תאים מסייעים ונוגדנים הנודדים בגוף עם זרם הדם, בחיפוש אחר אנרגיה זרה שהגוף צריך להתגונן מפניה. זוהי הגנה על המערכת מפלישה ושומרת עלינו מ "העולם החיצון" כדי שלא ניפול קורבן.

כאשר אני מתבוננת בעולם הצבעים, המערכת החיסונית מותאמת לרמת הביטחון העצמי. צבע אדום - הביטחון עצמי הוא היכולת שלנו להתמודד עם העולם.

הביטחון העצמי מורכב מ:

* אמון – כחול

* ענווה – צהוב

* תקווה - ירוק

* אומץ – אדום

אמון - מתחיל בהקשבה לרחשי הגוף, האינטלקט –המוח, הלב – הרגשות, והאינטואיציה שלנו. אולם אמון אינו רק הקשבה בלבד. הוא יצירת מכלול הגדול מכל סכום חלקיו של המסרים השונים. אמון אינו רק תגובה לקיבה עצבנית או הזעה של חלק זה או אחר. אין הוא רק הקשבה לקול ההיגיון ולאינטלקט, לזרם הרגשות או להבזק של תובנה המכנים אותה "ידיעה".מכלול וחיבור של כל אלה נקרא אמון.

ענווה - היא היכולת והנכונות לראות כל יום מחדש. כפי שהשמש זורחת כל יום מחדש. היכולת להשתנות בכל יום מחדש.

להיות ענו, פירושו ומשמעותו: לא להתייחס למצב או לאדם כאל דבר המובן מאליו. ענווה היא הנכונות לראות בכל רגע נתון את החידוש וההזדמנויות בחיינו. כאשר אנו נותנים אמון בעצמנו וביכולות שבנו ללא צורך להוכיח את שאנחנו, כאן מתממש האמון הנובע מתוך ענווה.

תקווה - היא הנכונות לראות בתוך הבלבול בהווה את המתנות והחלומות שצופן לנו המחר. היא היכולת למיין את המציאות של הקורה היום ולברור מתוכה את האפשרויות וההסתברויות של המחר.

אומץ - הוא הנכונות למצוא פתרונות, לפחדים, לספקות ולמבוכות בחיינו. הוא הנחישות למצוא פתרונות כאשר המציאות, אשר עליה הסכמה כללית הטוענת שאין עוד פתרונות. האדם האמיץ יודע שהוא יוצר את המציאות ופועל בהתאם לידיה והנחיה זו.

כאשר מתכחשים לאמון ולענווה, וכשמאבדים את התקווה והאומץ, מתערער הביטחון העצמי והיכולת להתמודד עם העולם החיצון נחלשת.

מערכת החיסון משקפת את חוסר היכולת להתמודד עם עולמנו הפנימי. הביטחון העצמי מתערער ועולמנו הפנימי משקף התעררות זו במחלות אוטו-אימוניות (כשל של מערכת החיסון).

מערכת החיסון מותאמת לרמת חוסר ההגנה וההתגוננות שלנו. וכאשר האדם מרגיש חסר הגנה, הסיכון למחלה גובר, כאשר חווית האדם תחושה של חוסר הגנה וחווה שאין תקווה, התחושה הפנימית "אומרת ומרגישה" שאין עוד חלומות לחלום. לעיתים, האדם המתגונן "נראה" כאדם שאינו זקוק לאף אחד, שביכולתו לעשות הכול בעצמו. אולם חשוב שנזכיר לעצמנו, שהעובדה שאין אנו מבקשים עזרה, אין פירושה שאיננו זקוקים לה ואין בתוכנו "האומץ" לבקש. במצב זה האדם מתמלא פחדים, ספקות ומבוכות, כמו אדם חסר הגנה.

התחושה המורגשת מבחינה רגשית בתוכו, הוא כאב עמוק של חוסר תקווה, כי אחרת, נשאלת השאלה, מדוע ועל מה הצורך להתגונן כל כך? לעיתים, הסתגרותו של האדם מפני אנשים הוא, שאינו רוצה שיראו אותו בכאבו. לעיתים, רמת חוסר ההגנה ורמת ההתגוננות עמוקות כל כך עד שהמוצא היחיד הוא "מחלה" וקריסת מערכת החיסון. רמת ההגנה פועלת נגד האדם ולעתים... .

ברמה הרגשית לעיתים אנו מתעקשים להיות קורבן לנסיבות, ומערכת החיסון משקפת עקשנות זו. אלה הם מחלות של כשל מערכת החיסון. וניתן לומר שכל אדם מקשיב בדרך אחרת ושונה, ולהקשיב בדרכו הייחודית לרחשים שהוא יוצר. לעתים ישנה תגובה מוטעית של הטלת אשמה על מצב או אדם, זהו סימפטום נוסף של אבדן האמון, הענווה, התקווה והאומץ. כל אלה הם צורה אחרת של התערערות הביטחון העצמי.

במידה וברצוננו למצוא פתרון למתקפת מערכת החיסון, חשוב שנתחיל לשים לב לביטחון העצמי, לפתיחות ולנכונות להיות עצמנו במלוא האיכויות שבנו. ואולי כדאי שנחשוב כולנו, שבניית המערכת החיסון האנושית, מתחילה בחיזוק הביטחון העצמי ובפיתוח האמון בתוכנו, בענווה, תקווה ואומץ כדי שנהייה בשלמות עם האיכויות שאנו יכולים להיות.

מערכת חיסון בריאה מתחילה בהשלת היעדר הגנה והתגוננות, והחלפתן בחוסן פנימי ובעוצמתה של הרגישות בהקשבה לחוכמת הלב, והיא מתחילה ביכולתנו ליהנות ולשמוח מהיש בחיינו.

ד"ר שולמית רונן

תרפיית אור צליל וצבע

לאבחון, ייעוץ והכוונה להשגת תוצאות

מוזמנים ליצור קשר