FOMO – Fear Of Missing Out, החשש המתמיד להחמיץ משהו אחר לכאורה טוב יותר. זה מושג שנעשה מעט לעוס בשנים האחרונות אבל בהחלט מאפיין את הדור שלנו. ב'דור שלנו' אני מתכוונת לא רק לילדים הצעירים שלנו (בהנחה שאתם בעשור השלישי/רביעי לחייכם), אלא רוב מי שחי בעת הזו בעולם המודרני: זה כולל כמובן אותנו וכן, תראו מופתעים - גם הורים שלנו בעשור השישי, השביעי והשמיני לחייהם.

המצוי והרצוי לעומת זאת הם שני מצבים שמייצגים מציאות אפשרית.
הראשון - את המציאות הנוכחית שלנו שהיא לא בהכרחי מטיבה עימנו (לפחות בהיבטים מסוימים שלה) והשני – את המקום האידיאלי, שתחת צעדים מסוימים שננקוט בהם מבחירה, יוכל להפוך למציאות המצויה (והרצויה) שלנו.

ואם נחזור רגע ל-FOMO, נראה שדווקא כאן היחס הוא הפוך. המציאות שאנחנו רוצים להיות בה היא לא כאן ועכשיו אלא במקום שהפרסומת / רילס / אינסטגרם וכו' שאנו צופים בהם גורמת לנו לרצות להיות בה. אלא שהרצון הזה הוא לא מבחירה! הוא נובע מתחושה של חוסר מדומיין בין מה שיש לי כרגע ביד למה שאין לנו והפער הזה גורר תסכול כיוון שהוא יוצר מרדף תמידי חסר תוחלת.

 מי שקרא עד כאן מבין שמילת המפתח לשינוי מציאות היא בחירה

בעוד במצב FOMO אנחנו מופעלים כמו בובות מריונטה ללא בחירה אמיתית חופשית, בבחירה להפוך מציאות רצויה למצויה אנחנו אקטיביים בבחירה שלנו, ובחירה חופשית כזו שנאמנה לרצון הפנימי שלנו, תייצר לנו בהתמדה מציאות טובה יותר.

על בחירה חופשית תוכלו לקרוא באחד ממאמרי הבלוג הבאים.

מקווה שאהבתם

יעל