13.9.09

בטיסה בדרך להולנד

על פרופסור טון ואן.. שמעתי כבר מזמן.

הבת שלו, מרייקה, טכנאית שיניים עובדת מול אבא שלי בעפולה. פגשתי אותה כבר לפני מספר שנים. היא שמעה שאני מטפל ברפואה סינית וסיפרה שלי שאבא שלה מומחה בתחום ושהוא ישמח לתת לי חומר על דברים שהוא פיתח. בין היתר היא סיפרה שהוא גילה עוד מספר מרדיאנים ושלחה לי איור שמסביר אותם.

עוד מרדיאנים ? אהה... טוב, זה נשמע מאוד מעניין אמרתי לה, נראה אולי עוד נפגש...

אני מוכרח להודות שחשבתי לעצמי, נו עוד אחד שממציא גלגלים...

מדיי פעם נפגשנו והיא הזכירה לי שהוא ישמח לתת לי עוד מידע ובזה זה הסתיים בעצם.

לפני כשבועיים מרייקה התקשרה אליי ואמרה שאבא שלה, פרופסור טון בארץ ושהוא מאוד יישמח אם אני אבוא ואקבל מספר טיפים.

טוב, כמה זמן אפשר לדחות את זה ? בכל זאת, אולי יש פה משהו, למה ישר לפסול ?

הגעתי, יחד עם אשתי לבית של מרייקה בסוף השבוע לאחר השיחה.

מולי יושב זקוף פרופסור טון, בן 81.

אחרי כמה מילות הכרה התחלנו לדבר. הוא הסביר לי שמה שהוא מלמד הוא לא בדיוק רפואה סינית. הנקודות אותן נקודות אך זה משהו שונה לגמרי. בנוסף, כמו שמרייקה ספרה, הוא אמר שהוא מצא עוד מרדיאנים ונתן לי מספר דוגמאות אליהם.

הוא הסתכל עליי ואמר, יש לך בעיות במעיים נכון ? לא ציינתי ששבוע לפני כן חזרתי מירח דבש בהודו, בו המעיים שלי תפקדו ב-100% אך דווקא הבורקס הראשון בצד הישראלי הפך אותה לגמרי (ידוע לכולנו שבורקס זה לא משהו הכי בריא, בטח לא כזה שעמד כל היום...).

נכון עניתי והוא הראה לי איך הוא יכול לזהות את זה לפי מרדיאן חדש ולפי תווי הפנים שלי. גם אבחון תווי הפנים שונה.

המשכנו לדבר על הדופק, גם פה הוא מעט שונה.

המשכנו לדבר ולהתעניין והא סיפר לי שהיתה לו מכללה בגרמניה, רצינית כזאת, שמחלקת תארים, פרופסורה. הוא ציין מספר שמות מוכרים שלמדו אצלו.

ועכשיו הוא מבוגר, הוא התעייף מעט.

מאוד נהניתי לדבר איתו וראיתי שיש בהחלט מה ללמוד ממנו. יש לו נסיון של 41 שנים ! הרבה מה ללמוד ממנו !

במקום לפסול, הבנתי שעדיף שאני אהיה פתוח ואקבל מה שניתן לי.

בהמשך השיחה הוא שאל אם אני מעוניין ללמוד ממנו.

ברור ! עניתי.

טוב, אתה מוזמן לבוא אליי וללמוד ממני, בהולנד.

בלי לחשוב פעמיים, גם ללמוד ממנו, גם הולנד. תוך שאני פוזל מעט לכיוון אשתי עניתי, בעוד שבועיים מתאים ?

בשמחה הוא ענה.

לפני שנפרדנו הוא הסתכל על אשתי ושאל, כואב לך בצד של הגב נכון, דבר שהיא התלוננה עליו בפני יום לפני כן עם רמז דקיק של לעשות לה עיסוי נעים, שלצערי לא הגיע...

נכון היא ענתה, הוא שאל אם זה בסדר שהוא יעשה לה מתיחה לגב, למדתי גם אוסאופטיה הוא ציין.

הבחור המקסים הזה, שרואים בעיניים את האהבה שלו למקצוע, את המסירות, בן 81 כבר אמרתי ? פשוט הרים אותה באיזה תרגיל אוסטאופטי שכזה ובמתיחה שחרר לה את כל האיזור.

וואוו אמרנו שנינו ביחד.

הוא מסתכל עליי, גם לך כואב בצד ימין של הגב, אצלך זה במרכז, גם בעורף אני רואה.

נכון עניתי.

הוא תפס אותי, הרים אותי, הזכרתי כבר שהוא בן 81 ? ובשתי במתיחה לגב ואחת נוספת לעורף, שחרר לי את האיזור שהיה תפוס כבר זמן רב.

אני אוהב אוסטאופטיה !

בסוף השיחה חשבתי לי, למה בעצם פסלתי אותו בהתחלה ומה בעצם שינה את דעתי במפגש.

ובכן, ממש כמו שאנשים פוסלים את הרפואה הסינית, משהו שהוא מחוץ לגבולות שלהם, כך גם אני פסלתי. אמרתי לעצמי, איך הוא יכול לפתח משהו בעצמו ? יש כתבים סינים של אלפי שנים ופתאום ב-40 שנים הוא מוצא דברים שאף אחד לא מצא לפניו ?

למה לא בעצם ? למה להגביל את עצמי למה שאני מכיר ויודע ? לספרים שאני לומד מהם ? לא יכול להיות באמת שיש משהו שלא גילו ? שלא פיתחו עדיין ? אם אין כאלה אז זה די משעממם לא ? זה אומר שמה שאני אלמד זה רק דברים שכבר ידועים וכמה שאני אלמד יותר מספרים אז כנראה שאדע יותר.

למה לחשוב ככה ? למה לסגור את עצמי ? יש לי את זה, את הללכת על בטוח, על מה שידוע, על 1+1=2. ממה אני פוחד ? למה לא לראות מעבר לכך ? מעבר לכילה שמכסה אותי יש עולם שלם.