"אבל, אם לא תאכל לחם איך תשבע??" כך שואלים, ובצדק. לחם הוא מזון בסיסי. מזון שמימי קדם קל היה להכין וקל יחסית לשמר. היום מוכרת הצורה התפוחה שלו אך בעבר היה מדובר בדגן טחון, מים והרי לנו לחם (טוב, פיתה...). בתקופות צנע שימש הלחם כמזון העיקרי – מעט בשר או תפו"א או קטניות בסיר מים עם מעט תבלינים, כך שנוצר רוטב, ואת הרוטב "מנגבים" עם הלחם וכך שובעים. אם הלחם התייבש בינתיים הרוטב יחזיר אותו לחיים.

גם היום, בתרבות השפע, משמש הלחם מרכיב עיקרי בתזונה, תזונה מהירה וקלה – בבוקר פרוסה עם משהו, לילדים בבי"ס כריך, ובערב שוב פרוסה עם משהו, כריך, פיצה וכו'.

ישנו היום בשוק מבחר רחב של לחמים – לחם לבן פשוט ומוכר, לחמים מלאים, לחמי מחמצת שיאור (שאור הוא למעשה עיסת בצק חמוצה שאין בה שמרים תעשייתיים אלא רק שמרי בר הנמצאים באוויר ובקמח באופן טבעי), שיפון ועוד. חולי הצליאק יכולים למצוא לחמים ללא גלוטן, מי שחשוב לו להקפיד על דגנים מלאים וצריכת סיבים יכול למצוא לחמים מדגנים מלאים (דגנים מלאים באמת, לא לחם בצבע חום). שפע.

מהם בעצם דגנים מלאים?

בעבר, כשלבן נחשב נקי ויפה, לקחו את הדגן, הפשיטו אותו מקליפתו וטחנו אותו לאבקה לבנה ונקיה – קמח לבן. למעשה, הוציאו מהדגן את כל הטוב שבו. קליפת הדגן היא שמכילה סיבים תזונתיים שחשובים לתהליך העיכול ולבריאות המעיים, וכן ויטמינים ומינרלים. כל דגן ותכולתו.

כדאי לדעת שפרוסת לחם לבן מתפרקת בגוף לכ-4 כפיות סוכר. כך שילד (או מבוגר) שאוכל כריך שוקולד, או ריבה, צורך בזמן קצר כ-10 כפיות סוכר(!) חווה עליית סוכר מהירה מאוד ואחריה נפילת סוכר. התופעה הזו גורמת לחוסר שקט, חוסר ריכוז ושינוי במצב הרוח. תופעות שדומות לתסמינים של היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז.

בעת האחרונה, כשהבינו שהטוב מצוי בקליפת הדגן החלו לייצר קמח מדגנים מלאים – חיטה מלאה, שיפון מלא, כוסמין מלא... אך מעטים הלחמים המלאים באמת. רוב הלחמים מכילים גם דגנים מלאים אך לא רק. בקניית לחם, כדאי לשים לב לרשימת הרכיבים. רשימת הרכיבים כתובה בסדר כמותי יורד, ז"א הרכיב העיקרי בכמותו יהיה כתוב ראשון וכך בסדר יורד עד הרכיב הזניח ביותר. כדאי להבין שאם כתוב ברשימת הרכיבים: קמח חיטה, קמח חיטה מלא, סוכר וכו' וכו' -  יש יותר קמח חיטה לבן (ריק) מאשר קמח חיטה מלא. דגנים מלאים מאטים (לטובה) את קצב כניסת הסוכר לדם.

ועם זאת, אל לנו לחשוב שאם הלחם עשוי קמח מלא, דגנים מלאים, הוא בריא. נכון שלרוב הוא יהיה טוב יותר מלחם קמח שאיננו מלא אך אל לנו להפוך אותו לרכיב תזונה עיקרי. אני באופן אישי, לא אוהבת לחם קל, אם כבר בחרתי לאכול לחם אני רוצה לחם טוב, שאפשר ללעוס ולהרגיש שאני אוכלת ולא לחם ריק ואוורירי שלא משביע. אפשר לצרוך לחם אך חשוב למצוא לחם טוב ולצרוך בכמות מבוקרת. כדאי לקחת את הפרוסה ולחצות אותה ל-2 ולהתייחס אליה כאילו יש לי 2 פרוסות כך אוכל לאכול חצי פרוסה עם גבינה וחצי עם ריבה. אם בחרתי לאכול 2 פרוסות, יהיו לי 4 חצאים, גם בעיניים (שאוכלות לא פחות מהפה) זה נראה מפתה יותר. ממליצה להימנע מלאכול כריכים סגורים, אלא לאכול 2 פרוסות פתוחות. כך אפשר לגוון בממרחים וגם לועסים יותר כך שיותר אנזימי עיכול מופרשים כבר בתהליך הלעיסה וסביר שפקודת השובע תגיע בתזמון טוב יותר.

בעידן השפע אפשר לשבוע גם ללא לחם.
ו... אם אין לחם – אל תאכלו עוגות, קחו גזר, אגס או בננה.

פשטות, בריאות!

טל שפר-להב, נטורופתית (D.N)

מוזמנים לשאול שאלות ולהיות בקשר:  [email protected] / טל שפר-להב בפייסבוק