שלום לך בל.
הנושא שלך מסקרן ונוגע ללב- סבתאות ומאמץ להיות בקשר חם ומשמעותי עם הנכדים ... תוך כדי מלחמה קשה ואכזרית שנמשכת ונמשכת תוך כדי שסע בעם, ותוך כדי תקופה של ניסיון ליצור תחושה של אחדות גלובלית שהיא חשובה יותר ,בגלל כל מיני נושאים עולמיים...בקיצור קשיים בתחושת השייכות והלכידות על רקע פגיעה נוראית באימון של העם בארגונים השונים שישראל בנתה לעצמה כמדינה. (לנו יש 4 נכדים. שלושה ילדי הבן שלנו בגיל 12, 9,4. והנכד מצד הבת בן 6 וחצי שמאז חרבות ברזל בתיאלנד עם הוריו ועומדים לחזור לישראל בקיץ. אמן).אני מדריכת סטודנטים בהכשרה מעשית שנה ג' מתל חי, בתואר ראשון בלימודי ע"ס. במרפאה לבריאות הנפש בגיל הרך בצפת.
חשבתי שההרצאה תעסוק בלתת כלים איך ליצור אינטימיות ומחויבות בקשר של הסבתות (מעבר ובנפרד מההורים)לנכדיהם, כשהמשחקים (גם הדמיוניים)הם רק ברקע היחסים.
בכל אופן הנושא והשיחה שלך היו מעניינים ובוודאי הוסיפו דגש על נפלאות היכולת המשחקית שמבוגרים יכולים להשתמש בה לטובת קשר אמיץ עם הנכדים. תודה לך ובהצלחה. אלישבע בן שחר