מחוברים... קודם ללב שלהם
נושא המסכים הפך מטריד מאוד עבור רבים בהקשר לגידול ילדים.
אני שומעת המון על צמצום זמני מסך באיומים
אם לא תעשה כך אז לא יהיה מסך!
תסגור את המחשב ומיד!
אני מרשה מסך רק ביום שבת!
לכל אחד מאיתנו קיימת אג'נדה לגבי מסכים בחייה של ילדים, כמה מותר,
מה מותר, מתי מותר...
אבל השאלה הגדולה ביותר היא לא איך למנוע מהם להיות במסכים,
אלא איך לעזור להם לרצות להיות שם פחות.
וזה לא כי המסך לא מעניין, אלא כי מה שהחיים מציעים להם ברגע נתון,
מעניין ומושך אותם לא פחות, אם לא יותר.
ילדים נולדו לשחק, הם נולדו להשתמש בכלי המופלא שנקרא משחק
כדי להתפתח בכל המישורים,
במישור המוטורי, הרגשי, החברתי, הקוגנטיבי, היצירתי.
הם נולדו להיות בתנועה, הם נולדו להיות סקרנים, חוקרים, הופכים, מתעניינים...
הם נולדו ליצור בעזרת הידיים, בעזרת הדמיון.
כל אלה היו שם קודם, עוד הרבה הרבה לפני המסכים.
אם רק נחבר אותם לערוצים שכבר כך קיימים
אם נעורר בהם את הרצון להיות שם,
נצליח להזכיר להם את מה שהגוף כבר יודע
ואז, הם יהיו שם בחוץ בשמחה גדולה וללא כל התנגדות
וזה המנוע החזק ביותר לצמצום זמני מסך.
לא איומים ולא הפחדות- רק חיבור לדברים שהגוף והלב יודעים שהם אוהבים.
בעידן שבו מסכים שואבים את תשומת הלב ומשחקים דיגיטליים מחליפים חוויות מוחשיות, נראה שהמשחקיות האינטראקטיבית – זו שמשמשת ככלי אולטימטיבי לרכישת מיומנויות בסיס חיוניות מבחינה חברתית, רגשית, מוטורית וקוגנ