אני מניח שרבים ראו בטלוויזיה את הסיפור הנורא של ילד בן 15 שנפצה קשה בפיגוע בבר הנוער בתל-אביב, ולא יכול לחזור הביתה, כי האבא לא מוכן לקבל אותו. אשה טובת לב ויקרה אמצה אותו לביתה, לאחר שישבה איתו ימים כלילות בבית חולים עד שהבריא. האב הפגוע מהגילוי על נטיותיו של הבן, ואני מאמין שהוא מרגיש כך, אף התבטא שעדיף היה לבנו אילו היה נהרג בפיגוע. 

סיפור טרגי, עצוב ולצערי לא היחיד בישראל. 

אני מאמין שאפשר לעזור למשפחה במשבר לחזור להיות משפחה אוהבת ומקבלת באהבה גם את הילדים שהם "חריגים". 

זה אחד היעודים שלי בחיים והנושה שלי באימון האישי.

אשמח לקבל התייחסות לנושא כאוב זה. אם אתם מכירים אנשים שחייהם אינם חיים בעקבות ה"יציאה מהארון" של ילדיהם, אשמח אם תפנו אותם אלי לשיחה אישית ולא מחייבת.

אלי שרפשטיין