הם ישבו מולי ולא ידעו ממה להתחיל. האווירה הייתה מתוחה משהו וכל אחד במוחו בחן אותי בקפידה. יכולתי להרגיש את השאלה שבטח שאלו את עצמם: למה באנו עד לכאן? מי זה האיש עם הקוקו היושב מולנו ומה היא כבר יכול לעזור לנו?

כבר במגרש החניה, כאשר קידמתי את פניהם, חשבתי על האווירה ששררה ברכב במשך שעה וחצי עד שהגיעו לביתי בקיבוץ. שעה וחצי של מתח ולחץ. יש בזה אפילו משהו קלסטרופוביה.

הצעתי להם מים והחלטתי לשבור את השתיקה. הצגתי את עצמי ובקצרה.בין היתר, סיפרתי להם מה עבר עלי ואיך הגעתי  למקצוע שאני עוסק בו היום - אימון אישי. השתדלתי להיות ענייני ולא רגשי ומה שחשוב עוד יותר, להציג את הכל באור חיובי. בסוף דבריי הרגשתי הקלה. זה היה כמו להעביר קו מפריד ולעבור לנושא העיקרי - המשפחה שלהם. ביקשתי שכל אחד יציג את עצמו ויפרט קצת יותר היכן הוא נמצא בהתמודדות שלו עם השכול. כן, שכחתי לספר לכם שמדובר במשפחה שכולה, הבן הבכור נהרג בתאונת דרכים  חמש שנים לפני כן.

האם לקחה על עצמה לפתוח את השיח בינינו ואחריה דיבר האב, הבן והבת. כל אחד בתורו סיפר לי על עצמו, על יגונו ועל מה שעובר עליו מאז האסון. יכולתי לזהות את השוני בהתמודדות של כל אחד ואחת מהם, ובאותו הזמן ביקורת כלפי כל יתר בני המשפחה. כל אחד ידע לספר מדוע כל היתר לא בסדר ואיך זה משפיע עליו. למרות הביקורת והמתח, אף אחד לא התערב בדבריו של האחר ולא ניסה לסתור את "ההאשמות".  בסוף הפגישה ציין הבן שזו הפעם הראשונה שהם יושבים במעגל משפחתי ומקשיבים אחד לשני ללא וויכוח ובלי להרים קול. ועוד עושים את זה בפני אדם זר!

זאת לא הייתה פגישה אמון אלא פגישת היכרות בלבד, בסופה ביקשתי מהם לשכול אם הם רוצים לעבור תהליך אמון. לאחר יומיים קיבלתי טלפון מהדמות הדומיננטית במשפחה, האם, שהיא רוצה להתאמן ומעדיפה לעשות את זה בביתי.

כמעט ארבעה חדשים נפגשנו בקליניקה שלי במעגן מיכאל (ולפעמים על שפת הים), כאשר היא עושה את דרכה ברכבת לבנימינה ומשם לביתי. בארבעת החדשים היא עברה תהליך העצמה ושינוי תדמיתי ובפעם הראשונה התחילה להעריך את עצמה ואת מה שהיא עשתה בחייה. השינוי שחל בה השפיע על כל המשפחה, כדבריה, והם היום הרבה יותר מפרגנים, מלוכדים וגם מתפקדים כמשפחה ולא רק כאנשים פרטיים

עברה שנה ואני עדיין בקשר איתם, מקבל דיווחים על מה שעובר עליהם בהתמודדות היומיומית עם הקשיים החדשים וישנים ועוקב אחרי ההתפתחות האישית של כל אחד. הם יודעים שתמיד אהיה מוכן לעזור ולתמוך. אלה הם הרגעים שאתה מרגיש תרומה ונתינה שאין לה מחיר.