יש פער בין מה שנאמר בפועל ובין מה שאני חושב שנאמר/יש פער בין מה שקרה ובין מה שאני חושב שקרה

להלן הפער:

מה שנאמר וקרה:

מה שקרה או מה שנאמר. מה שנקלט בחושים ברמת האמת  זה מה שראיתי. מבחן העובדה אין על זה ויכוח יש הסכמה   עובדות 

אי אפשר להתווכח האמת

מה שאני חושב שקרה או נאמר

מה שאני חושב שקרה או מה שאני חושב שנאמר. הדעה הסובייקטיבית, התוספות שלי, העובדות שלי. יש וכוח - דעות.

האדם לא אומר מה שקרה אלא מפרש, תוספת סוביקטיבית על מה שקרה. הוא מאמין שזה קרה. יצירת עולם מלא ע"פ דעות בעוד זה לא מה שבהכרח קרה. אם אנשים אחרים ולא כולם חושבים כמוהו זו עובדה פרשנות

נוצרת מציאות שכולם חיים לפיה ומסכימים עליה, שפה תרבות וכדו' מציאות (מדומה)

לאן המחשבות מובילות אותנו ?

אירוע שבת בבוקר רכב נוסע מהר ומצפצף ברחוב ליד ביתי.

I

פרשנות אני כועסת, מי זה החוצפן הזה ?

מה זה אומר עלי ? אני כבר מניחה שהנהג לא בסדר, סתם פרחח.

דימו עצמי אני לא הייתי נוהגת בצורה הזו.

תדמית לא נעים, ברחוב שלי נוהגים במהירות ומצפצפים ועוד בשבת ?!

(מה שאני חושב שחושבים עלי)

I

תגובה

מה זה אומר על הסביבה שלי ? אולי אני גרה במקום לא ראויץ

גישות שלי אני כזו מסכנה, שיש פרחחים שמעירים אותו בשבת. (קורבן)

אמונות רק פרחחים נוהגים כך על הכביש.

הרגלים

אוטומט דפוס התנהגות

I

תוצאה

תוצאה אוטומטית אני כועסת

(משפיעה באותו רגע שמופיע האירוע)

האדם רוצה להיות צודק ולשלם את המחיר עד הסוף. כל התחושות שלנו אוטומטיות כאשר התוצאות שלי אוטומטיות. אדם יודע שהוא לא רוצה להיות במקום הזה.

אני לא יכול לשלוט בתוצאות התוצאה היא תוצר לוואי. אדם רוצה לשנות תוצאות כי זה מה שהוא רואה מול עיניו. תוצאות אי אפשר לשנות כי הם כבר קרו.

לעיתים אנו מניחים הנחות מבלי לדעת את מלא העובדות. העובדה הנה שנהג הרכב נסע מהר וצפצף. אין אני יודעת מה גרם לו להתנהג בצורה כזו. אולי אשתו בצירים או אביו בהתקף לב והוא ממהר לבית החולים, אבל לא, אני ישר כועסת ומניחה שהתנהגות הנהג לא הולמת. זו הפרשנות שלי, זו אינה האמת. אנו נוטים להאמין לפרשנות שלנו מתוך עולמנו הפנימי ומחמיצים את האמת.

יש הבדל בין פרשנות המבוססת על אמונה לבין ידיעה. ידיעה זו עובדה, היא הוכחה. פרשנות/אמונה לא בטוח שהיא נכונה, יש ספק. בעיני הגיוני שזה נכון, אך איני יכול להוכיח זאת. כשאדם מאמין במשהו זה עבורו אמיתי לחלוטין אך הוא לא יכול להוכיח שזה נכון ואז הוא מחפש הוכחות להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא צודק. לעיתים אירוע אחד יכול ליצור אמונה.

מה שקורה תומך בפרשנות שלנו ואז האמונה שלנו מתחזקת. הנסיון שלנו מחזק את אמונתנו בפרשנות שלנו. רובנו הופכים את האמונות למציאות ולא רואים כי קיימות אופציות אחרות, לא שואלים שאלות ולא חוקרים לעומק. האמונה שלנו זה סוג של אכסיומה. אנו רואים את הדברים מאיתנו והלאה. קשה להשתחרר מאמונות גם כשהעובדות מוכיחות אחרת.

קורה משהו שתומך באמונה הזו ואז האמונה מתחזקת. זה לופ סגור הוא מתחזק את עצמו. באימון אנו עוברים תהליכים המעבירים אותנו ממקום בו אנו מאמינים במשהו למקום בו נפסיק להאמין בו ואנו מאפשרים לאמונה חדשה שתורמת לחיינו להיכנס במקום האמונה המגבילה. אנו מוציאים את האדם מ"הלופ" ומראים לו אופיוציות נוספות.

שינוי תדמית או אמונות או דפוסים מביאים לתוצאות אחרות. המסע באימון הוא אל בטן האדמה: תדמית, אמונות, ודפוסים. המסע שלנו כמו כניסה למחילת ארנב. אנו נכנסים למחילה כד להתבונן וליצור תובנות וליצור בחירה אם להשאירה או לשנותה.

טליה (מזל) המאירי ישי

מנחה בכירה ל-NLP     ודמיון מודרך

מנחה אישית המתמחה בהפרעות קשב וריכוז

מנחה בקו הזמן

מטפלת ברייקי 1+2

חברה בלשכת המאמנים ואיק"א

מחברת ספר השירים "מלב אל לב"