חלקי הרכב נפגשו בניהם. ההגה אמר "אני הכי חשוב בלעדיי, האוטו לא יסע לשום כיוון", המושב הקדמי הגיב ואמר: "בלעדיי, לא תוכל לנסוע כי לא יהיה לך על מה לשבת ואז לא תוכל לראות את הדרך". התפרצה המראה בגאווה.: "מה איתי, מה איתי ? יש לנהג עיניים בגב ?" אז הגיב המנוע ברעש גדול שאמר הכל.... ככה המשיכו חלקי הרכב להתווכח בניהם מי חשוב יותר. האמת כולם חשובים ולכולם יש ערך, והרכב זקוק לכולם, כך גם האדם זקוק לכל חלקיו ולכי אישיותו כדי לנהל את חייו. לפעמים הרכב נוסע בכיוון מסויים כהרגלו כפי שקרה לי היום בנסיעתי דרך צומת יגור לכיוון יקנעם כשאני מוצאת עצמי עולה על גשר, בכלל לא ראיתי שיש שלט המורה אחרת, ההרגל נהג ברכב שלי. ירדתי מהגשר עשיתי סיבוב ונסעתי למחוז חפצי. בחזרתי לא האמנתי לשלט שאמר "נשר ישר" ופניתי כהרגלי שמאלה ושוב מצאתי עצמי עולה על הגשר וחוזרת חזרה. הרי אמרתי לעצמי "לא יתכן, בטח יש שמאלה לנשר, השלט בטח טועה". ככה אנחנו בחיים מתעלמים משלטים, מתעלמים מתמרורים, ממשיכים לנסוע בנתיב הרגיל גם אם הוא השתנה והעיקר לדבוק במוכר גם אם אפילו אינו קיים יותר.