והעולם כמנהגו נוהג

טליה המאירי ישי

(מאי 2007)

כל הזכויות שמורות למחברת

ואין להעתיק, לשכפל או לצלם

בכל צורה ללא אישור המחברת.

חלק א' - אהבה, מחשבות פרידה ופנטזיה אחת

פרק א' - נירה

רונית נכנסה לחנות המשקפיים בחפשה אחר עדשות למשקפיה. לפניה עמדה אישה הלבושה בטוב - טעם וכל כולה משדרת אלגנטיות, נירה שמה, אשר מדדה משקפיים וניכר היה בפניה כי התקשתה להחליט מה מתאים לפניה. מתוך נימוס ורצון להחמיא לה, רונית פנתה אליה ואמרה לה:

"המשקפיים הולמים אותך".

נירה הפנתה אל רונית מבט קר ולא הבינה מהיכן הגיע הקול ואמרה לה,

"האם מישהו שאל לדעתך" ?

רונית הרגישה נבוכה, התנצלה והשיבה:

"לא".

נירה הניחה את המשקפיים על הדלפק, לא אמרה דבר ויצאה.

רונית חשבה לתומה: האם שגתה שוב ? האם התפרצה לדלת סגורה ? - כל מה שרצתה היה להנעים את יומה של האישה ובטח לא ציפתה לתגובה שכזו. רונית הרהרה ואמרה לעצמה, שעדיף לה בפעם הבאה לשתוק.

נירה פנתה לעבר מכונית המרצדס שלה, שהמתינה לה בחניה בהרגשת החמצה. בתוכה חשבה מדוע כעסה על הבחורה הזו, שכל כוונתה הייתה טובה. היא ידעה שהבחורה אינה אשמה ומה שבאמת הטריד אותה היה חוסר הביטחון, אותו משרה עליה בעלה בזמן האחרון. היא חשבה לה, שהם כמעט לא מתראים. הוא מתחמק מכל פעילות זוגית משותפת איתה בתואנה זו או אחרת. היא ניסתה לדבר עמו, לפנות אליו בעצה, אך הוא לא היה מוכן להיות קשוב לדבריה. היא חשה איך עולמה מצטמצם, איך ישותה כאישה הולכת ונעלמת. היא רק ביקשה את אהבתו ואין.

נירה חשה גלמודה בעולמה. מחשבותיה רדפו אחריה, חשדה התעורר בה, כי בעלה מנהל רומן מאחורי גבה עם אחרת, שהרי אפילו במיטה כבר לא חשק בה. היא ניסתה בכל דרך אפשרית לעוררו, להסב את תשומת ליבו אליה. היא אפילו רכשה לבוש סקסי, הכינה סרטים כחולים בוידאו, הדליקה נרות, פיזרה מקלות ריחניים והכינה ארוחה לכבודו והוא בושש להגיע.

עם סיום היום, מאוכזבת, הלכה נירה למיטתה לבד וכמו בכל לילה, הסיוטים הציפו אותה. היא קמה לקחה כדור שינה ורק לא לחשוב יותר, היא אפילו לא חשה בכניסתו של בעלה למיטתם ובאיזו שעה עשה זאת.

נירה חשבה, שאולי אם תחליף משקפיה, הדבר ימצא חן בעיניו. היא חשבה אפילו לעשות איפור קבוע לגבותיה ושפתיה, העיקר שישים לב אליה. נירה חשבה לעצמה שכנראה משהו פגום בה ואם היא תתקנו אז יחול גם השינוי בחייה ובעלה יאהבה מחדש. נירה חשבה רבות, אך לא עשתה דבר, שכן היא חששה מהשינוי.

כשנירה החליטה היום בבוקר ללכת בכל זאת לחנות המשקפיים, היא אמרה לעצמה שהשינוי הזה לא דרסטי והיא מוכנה לקבלו, אלא שאותה בחורה בחנות, על אף שהחמיאה לה, הזכירה לה את הסיבה שהגיעה בגינה לחנות וכל החשק שהיה לה נעלם. היא יצאה מהחנות בחופזה כאילו מישהו רודף אחר

פרק ב'- רונית

רונית הייתה סטודנטית לספרות באוניברסיטת חיפה. היא גרה עם החבר שלה אלעד בדירה שכורה. שניהם השתדלו לפרנס עצמם בכוחות משותפים. הוריהם לא יכלו לסייע בידיהם, מה שלא אפשר לרונית ולחברה אלעד להתראות הרבה.  

לרונית ואלעד יש גור כלב, שמו "סהר" והוא גר איתם וישן במיטתם. אמש רונית שכחה, שהגור אוהב לנגוס בכל דבר והשאירה בטיפשותה את משקפיה על הכורסה בסלון ו"סהר" קפץ עליהם ושרט אותם. בבוקר כשהיא התעוררה היא הבינה את גודל הנזק. זו לא הייתה בדיוק ההוצאה שהיא חשבה עליה כעת. רונית שאלה עצמה איך תספר לאלעד, שעליה להוציא סכום כסף, שאינו כלול בתקציבם.

רונית החליטה להחליף את העדשות ולא את המסגרת. הוא חשבה שתוכל לשלם בתשלומים וכך אלעד לא ידע ולא ישים לב.

רונית נכנסה לחנות המשקפיים ולא חשבה לרגע כי תטריד מישהו ותגרום לו לעזוב את החנות בגללה. היא הביטה באישה היוצאת מהחנות ורחמיה נכמרו עליה. רונית הבטיחה שאם הן תפגשנה שוב, היא תפצה אותה על עוגמת הנפש שגרמה לה.

פרק ג' - מקס

מקס הוא עולה חדש מרוסיה, שאינו דובר עברית. משתדל תמיד להיות מבושם, נקי ומצוחצח. מקס הוא תולעת ספרים ובכל הזדמנות שנתקלים בו, הוא עם ספר בידו. מקס אוהב לקרוא סיפורים בדיוניים כמובן ברוסית. מקס הוא אדם סקרן והכול מעניין אותו. הספרים לוקחים את דמיונו למחוזות אחרים. תמיד תמצא אותו נובר בספריה בחפשו אחר תשובה, פתרון או הסבר.  

למרות ידיעותיו הרבות, השפה העברית אינה שגורה בפיו, שכן הוא לא מתחכך באנשים. גם בעבודתו אינו נדרש להרבה, רק מבקש מאנשים לפתוח את תיקם ובודק את גופם במכשיר. בחייו הוא נזקק למלים בודדות בעברית ובכל הזדמנות הוא בורח אל ספריו.

ביתו של מקס צנוע. יש לו רק מיטה, ארון ושולחן בחדרו וזה כל עולמו. אין

תמונות וקישוטים על הקירות. אין דבר שייתן לו תחושה של בית וחמימות.

הפעם היחידה שעולה בידו להחליף מס' מלים עם אישה, זה עם בעלת הבית שלו, נירה, כשהיא באה לגבות את שכר הדירה. מקס לא יודע למה, אך נפשו יוצאת אל האישה הזו. אישה מדהימה, שבהולכה ברחוב אין גבר שיסיר מבטו ממנה. מקס תמיד מסמיק כשהיא באה אליו. הוא רוצה לומר לה כה הרבה ונכלם ושותק.

מקס מרגיש בעצבנותה וחוסר סבלנותה של נירה אליו ואינו יודע למה. הוא תמיד מדייק בתשלום שכר הדירה. מעולם לא הכביד ולא בקש דבר ממנה.

מקס מאוהב בנירה ויודע שהיא נשואה. מעולם הוא לא ראה אותה עם בעלה. מעולם לא ראה חיוך על פניה. מקס חשב לעצמו לו רק היה יכול, הוא היה מביא לנירה קצת שמחת חיים לחייה. למקס לא היה אכפת אפילו לזכות בפרורי תשומת לב ממנה והעיקר שתאפשר לו להיות לצידה, לנשום את ריחה, ללטף את גופה ולפנקה. מקס ידע שהוא יכול להעניק לנירה הרבה, אם היא הייתה מאפשרת לו לחדור אל עולמה העצוב.

מקס טייל בדמיונו ותיאר אותם יחדיו מתערטלים ומתעלסים וכולו היה ספוג בהנאה.

פרק ד' - אלעד

אלעד הוא חברה של רונית. בחור צעיר ומלבב. אלעד עובד בערבים עם מקס בשמירה בכניסה לבית הקפה ובבקרים הוא לומד כמו רונית.

אלעד הרגיש כי משהו השתנה אצל רונית מאז הגיעם לעיר. הוא אהב אותה כל כך. מאז שהיו ילדים בבית הילדים בקיבוץ, הם היו משחקים ביחד ומגלים סודות זה לזו. אלעד לא הבין מה קרה. הוא עושה הכול כדי לשמח את רונית, והוא משתדל בכל רגע פנוי להיות עם רונית. הוא משתדל להקל עליה בכול דבר ובכל זאת הוא מרגיש קצת דחוי על ידה בזמן האחרון.

אלעד חש כי הוא עומד להפסיד את רונית. הוא הרגיש את הסערה הקרבה להתפרץ. בכל יום שאלעד הגיע לדירתם, ליבו דפק בתהייה: האם זה היום האחרון שלהם יחדיו ? הוא הודה לאל על כל לילה שרונית העבירה איתו במיטתם.

אלעד באמת לא ידע מה לעשות. הוא פשוט אהב אותה. הוא לא ידע אישה אחרת, רק אותה ודבק בה חזק ולא רצה להרפות ולא רצה לוותר עליה.

אלעד חשב שאולי הלילה יגיע לדירתם ויפתיע את רונית במתנה, מתנה שתגרום לה להבין את רצינות כוונותיו ועוצמת אהבתו אליה. אלעד חשב, שאין לו הרבה כסף, אז הוא יקנה טבעת סמלית בינתיים עד שיוכל לתת לרונית טבעת יותר מכובדת ואז הוא יציע לה נשואים. הוא יקנה פרחים ושמפניה בדרכו ויפתיעה. היא בטח תשמח.

אלעד נכנס לחנות פרחים וקנה זר ענקי של ורדים, נכנס לחנות היינות וקנה שמפניה ובחנות התכשיטים מצא טבעת קטנה עם יהלום פצפון. אלעד שמח שכספו הספיק לו לרכישות.

אלעד צעד לדירתם כשעל פניו נסוך אושר.

פרק ה' נירה והחלום

נירה בקרה אצל מקס וגבתה ממנו את תשלום שכר הדירה החודשי. לאחר מכן חזרה אל ביתה ופסעה אליו כשהיא מאוכזבת מחייה וששום דבר לא באמת קורה בהם. השעה הייתה 14:00. היא החליטה לנמנם קצת ולהשכיח את מכאובה. נירה נרדמה ובחלומה דמיינה את בעלה יושב בחדר עבודתו והיא לבד בחדר השינה שלה.

נירה חשה במקס פותח את דלת חדרה, החדר שבו בעלה והיא מתעלסים ונכנס אליו בצעדים שקטים. גופה של נירה רטט למשמע צעדיו וריחו העדין שנישא באוויר החדר. נירה כיווצה את גופה אט, אט והשתדלה להיות קטנה ככל האפשר, שמא מקס יבחין בה בתוך המיטה הגדולה. בעוד חלחלה אוחזת בגופה, עם התקרבו של מקס אליה, חשה כי גופה בוער וחפץ במגעיו.

עיניה היו מבועתות בעלטה והיא הרגישה את מקס יושב על מיטתה בצידו של בעלה, היכן שהוא מניח ראשו לפעמים בלילות. נירה שאלה עצמה: מי הוא מקס ? מה הוא עושה כאן ? באיזו זכות הוא נכנס לחדרה, מבצרה ?

נירה חשה את מקס מתקרב אליה יותר ויותר, את נשמתו על פניה,  ואת ידיו המעבירות בה רטט. גופה המכווץ נענה למגעיו והיא הופתעה. ידיו נגשו אל שערותיה וליטפו אותן בנעימות. נירה זכרה שאמה הייתה מלטפת אותה כך בילדותה, כך היא עזרה לה להירדם.

מקס המשיך ללטפה וידיו הגדולות, העדינות המשיכו וזרמו אל פלג גופה העליון: מצווארה אל שדיה, שהזדקרו למגעו ולמגע נשיקותיו עליהם, נשיקות בשרניות ורטובות.

מקס המשיך וגלש אל פלג גופה התחתון של נירה כשהוא מנשק את טבורה  בנשיקה חפוזה כאילו לוחץ הוא על מתג כדי להעיר את גופה למגעו. נירה התפתלה ולא הבינה מה קורה לה. למה גופה לא נשמע לה ?! - אט, אט מקס חפן את ראשו בין רגליה כשהוא מפסקן והתחיל ללקקה. נירה הופתעה מהמגע. נירה חשבה, שבעלה מעולם לא נגע בה כך והמגע כה נעים ומרטיט. נירה לא רצתה שמקס יפסיק. מקס התחבר אליה בעוצמות כאלה והיא שמעה עצמה זועקת ומתפתלת מהנאה.

נירה רצתה עוד ועוד, שמקס לא יפסיק, שההנאה הזו תימשך לנצח ואז יצאה מפיה גניחה וזעקה שהיא לא ידעה כי יש בה ובאותה מנוחת צהריים, היא חשה שהיא מוצפת במין הילה של אור ושלווה.

פרק ו' - רונית - מחשבות פרידה

רונית רצתה שמשהו כבר ישתנה בחייה. רונית שאלה עצמה איך הגיעה למצב הזה ומה השיגה עד הלום. בקיבוץ היא ואלעד היו זוג לכל דבר וכאן בעיר הגדולה היא מרגישה עם אלעד כשתי נפשות אבודות.

רונית חשבה, שהקשר ביניהם יתחזק וכעת היא מרגישה שהגבר שאיתה, אלעד, צועד לצידה ורודף אחר צילה ואין לו מקום או שייכות לחייה. רצונם לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעיר, הוא זה שאיחד ביניהם וכעת משהושגה מטרתם, לא נותרו מצידה הרגשה של חיבור, אהבה או רעות.

אין לה מלים לומר לו את שעולה במחשבותיה, דווקא משימה זו אינה קלה לה. רונית חשה שאלעד עדיין נאחז בה בעוד היא הרפתה ממנו כבר מזמן. דרכם אינה מצטלבת יותר. הוא נשאר מאחור עם הזיכרונות והיא מעדיפה להמשיך הלאה.

רונית חשבה, שבעוד אלעד חי את האתמול, היא רוצה לחיות את המחר. היא הגיעה למקום מבטחים ורוצה לרוץ עם שאיפותיה קדימה לאן שרק תוכלנה להובילה. היא רוצה להגשים את חלומותיה כאילו הם כאן ועכשיו דופקים על דלתה וקוראים לה:

"רונית בואי תני לנו להוביל אותך ואל תתני לו לעצור בעדך".

רונית הרגישה כאילו כל כובד גופו מונח על כתפיה והיא רוצה להסירו מעליה כמו שהיא משילה את בגדיה מעל גופה. רונית לא מוצאת את הדרך אליו. אלעד עם הזמן נעשה כה תלותי בה. הוא השתנה מאז עזיבתם את הקיבוץ.

אם היא לא מכינה אוכל אז הוא לא אוכל. היא יכולה למצוא אותו יושב באותה תנוחה מול הטלוויזיה מזפזף בין התחנות. קם ללא חשק כאילו גופו ממאן לקבלו אל תוכו. לא רוצה לבלות או לצאת רק להיות איתה סגור בדירתם העלובה.

רונית הרגישה שאלעד מוביל אותה לאיזה תהום שאין היא רוצה להימצא בה.

רונית אמרה לעצמה, שהיא חייבת להתנתק ממנו, אך אינה יודעת כיצד. אלעד לא פגע בה ואין לו כוונות כאלה, אך אם היא לא תותירו אחריה, היא תהיה כמוהו, תצטרף אליו במצעד הדעיכה.

רונית החליטה לאזור אומץ, כן הלילה כשהיא תגיע לדירתם היא תאמר לו שהיא עוזבת, אין ברירה. ההחלטה כבר התקבלה ויהיה על אלעד להתמודד איתה. יהיה קשה לו, היא יודעת. היא תשתדל לבקרו, אך הוא יצטרך ללמוד לחיות גם בלעדיה ולהבין שהיא נשאה כנפיה ממנו. 

פרק ז' - נירה ורונית - מפגש חוזר

רונית פסעה לה ברחוב מהורהרת בדרכה אל דירתה. הלילה התחיל לרדת ואורות הרחוב דלקו. רונית הרגישה לא טוב עם עצמה וייסורי מצפון החלו לנקוף אותה. רונית הרגישה שהיא לא יכולה לחלוק את התלבטויותיה עם אף אחד, כי כל מי שמקורב אליהם, לא יצליח להבינה ויטיל עליה את האשמה בהרס הקשר שלה עם אלעד, ועוד יאמר לה, איך היא מעיזה לעזוב בחור כזה טוב ושבאמת אוהב אותה.

רונית התיישבה על ספסל שנקרה בדרכה, לקחה נשימה עמוקה והביטה בכוכבים והתפללה. רונית חשבה, אולי הם יעזרו לה להגשים את משאלתה. רונית הסירה משקפיה. פניה החלו להתכסות בדמעותיה.

רונית חשה לפתע כי מישהו עומד סמוך לספסל ומביט בה. רונית הפנתה מבטה וראתה את האישה שכעסה עליה בחנות המשקפיים.

רונית חשה עם כל עצבותה צורך חוזר להתנצל בפני האישה שמא גרמה לה לעוגמת נפש מיותרת, שלא התכוונה אליה. רונית פנתה לאישה והביעה התנצלותה:

"אני מצטערת אם פגעתי בך בדרך כלשהי" היא אמרה.

נירה הביטה אל רונית כשהיא נסערת מהחוויה אותה חוותה בחלומה קודם לכן ולא הבינה למה הבחורה היושבת על הספסל מתנצלת ויחד עם זאת בוכה. נירה שאלה את רונית:

"למה את מתנצלת" ?

רונית הרימה ראשה אל נירה והזכירה לה את התקרית בחנות המשקפיים. נירה הבינה ואמרה לרונית:

"זו לא אשמתך, פשוט עוברת עלי תקופה קשה לאחרונה ואין לה קשר אלייך".

רונית חשה הזדהות עם האישה הזו ולא הבינה למה. נירה התיישבה אף היא על הספסל ליד רונית. נירה הייתה סקרנית מדוע רונית בכתה ותמהה אם לשאול את הבחורה מבלי שאותה בחורה תחשוב זאת לחדירה לפרטיותה. נירה החליטה בכל זאת להעיז ולשאול.

נירה פנתה אל רונית וכדי לרכך את השאלה, קודם הציגה עצמה בשמה. רונית חייכה והציגה עצמה אף היא. נירה שאלה את רונית:

"את גרה בשכונה" ?

רונית השיבה בחיוב וציינה את שם הרחוב בו היא גרה.

נירה צחקה ואמרה לרונית, שבדיוק באותו בניין, יש להם דירה והיא מושכרת לעולה מרוסיה. נירה שאלה את רונית:

"את מכירה אדם בשם מקס" ?

רונית השיבה:

"אני מכירה מקס אחד הגר בבניין שלנו ועובד עם החבר שלי. אנחנו לא ילידי המקום אלא חברי קיבוץ, שבאו לעיר כדי ללמוד ואנחנו גם עובדים, כך שאין לנו זמן להיכרויות עם השכנים".

נירה ניסתה בכל זאת, וספרה לרונית, שניתן לראות את מקס  כשהוא יושב על איזה ספסל מבודד בחצר ליד הבניין וקורא ספר. רונית השיבה בחיוב והוסיפה:

אה בטח, שאני מכירה את מקס הזה, זה אותו מקס שעובד עם החבר שלי, אך אף פעם אני לא החלפתי מילה איתו, שכן הוא טיפוס מתבודד".

נירה שאלה את רונית:

"מה דעתך על מקס" ?

רונית השיבה:

"קשה לי לומר רק מהסתכלות עליו. אני מעולם לא שוחחתי עמו. הוא נראה לי בחור שקט וטוב, שלא גורם נזק לאף אחד".

 נירה הסכימה עם רונית.

נירה המשיכה בשיחה וחשבה שכרגע זה העיתוי לשאול את רונית למה בכתה.

נירה פנתה אל רונית והשתדלה שקולה ישמע רך. נירה שאלה את רונית:

"למה בכית קודם"?

רונית הופתעה משאלתה של נירה, אך מכיוון שכל כך חיפשה מישהו לפרוק את צרתה בפניו, לא היה אכפת לה. רונית חשבה שאולי דווקא בן אדם זר, אישה שאינה מכירה את שניהם, תוכל לייעץ לה. רונית השיבה וספרה לנירה את הדילמה שלה. נירה הקשיבה בעודה שקטה ולא הפריעה לרונית בשאלות. נירה חשה את הזדהותה עם רונית. נירה חשה שגם היא עצמה הולכת לאיבוד בזוגיות עם בעלה וכי האהבה שלו כלפיה כבתה. נכון שאצל רונית זה בדיוק הפוך, אהבתה כבתה כלפי חברה, אך הסיטואציה מאוד הזכירה לה  את חווייתה האישית.

נירה חשה צורך אף היא לשתף את רונית בסיפורה ואף העזה לספר לה על חלומה הרטוב עם מקס.

רונית הופתעה מפתיחותה של נירה. היא לא חשבה שהאישה הזו, שהתנכרה לה בחנות המשקפיים, תהיה כה נחמדה אליה. רונית לא הבינה מה גרם לשתיהן להיפתח זו כלפי זו. רונית אולי הבינה מה גרם לה להיפתח  בפני נירה, אך היא לא ידעה למה נירה נפתחה אליה. אולי שתיהן חיפשו אוזן קשבת.

רונית חשה, שהמפגש ביניהן בחנות המשקפיים כנראה לא היה אקראי. כנראה שמישהו למעלה הכתיב להן להיתקל באותו יום זו בזו פעמיים.

נירה חשבה אותן מחשבות. נירה הציעה לרונית לבוא אליה לשתות כוס קפה ולהירגע. אולי מה שחסר כרגע לרונית זו המשפחה. רונית היססה, אך חשבה מה יש לה להפסיד. עדיף לה להרחיק את השעה בה תחזור לדירתה, שם ימתין לה אלעד בצפייה לאהבתה כשהיא מרגישה מרוקנת. השתיים קמו מאצל הספסל ופנו לביתה של נירה.

פרק ח' - אלעד - ההכנות להצעת הנשואין לרונית

אלעד הקדים שובו לדירתם היום, שכן רצה להגיע לפני רונית ולהפתיעה ולשמחה. אלעד ניקה את הבית, הניח את הפרחים באגרטל, הוסיף לידו שתי כוסות יין ואת בקבוק השמפניה שקנה והדליק שני נרות.

לאחר מכן כשסיים הכל, נכנס להתרחץ, התגלח והתבסם. שם את הטבעת בכיס מכנסיו והמתין בשקיקה לשובה של רונית.

אלעד ידע שרונית אמורה לסיים לימודיה בשעה 18:00 והיא אינה עובדת הערב. הוא לעומתה היה אמור לעבוד אך בקש ממקס להחליפו במשמרת זו.

השעה הייתה כבר קרוב ל-19:00, אלעד האמין, שבכל רגע הוא ישמע את רשרוש המפתחות מעבר לדלת ורונית תכנס. אלעד ישב על הכיסא בצפייה. אלעד לא היה יכול לעשות דבר, אפילו לא לצפות בטלוויזיה. כולו היה דרוך ומתוח לקראת ההפתעה לרונית. הוא חשש שמא לא תיעתר לבקשתו.

אלעד הביט בשעון, השעה הייתה כבר 20:00. אלעד התחיל לדאוג, שכן רונית אף פעם לא מאחרת ואם זה קורה, היא נוהגת לטלפן ולעדכנו. הוא לא ידע מה לעשות. בגלל מצבם הכספי העגום, הם לא יכלו להחזיק טלפונים סלולאריים כך, שהוא אפילו לא ידע לאן ולמי להתקשר כדי לוודא, שרונית אכן יצאה בשעה 18:00 מהלימודים באוניברסיטה.

אלעד קם והחליט לצאת עם "סהר" כלבם החוצה בחשבו אולי הוא יפגוש את רונית בחוץ ליד הבניין בו הם גרים. אלעד לא ידע אם קריר בחוץ או שהמתח והדאגה שלו גרמו לגופו לרטוט ולרעוד.

אלעד פגש אחד משכניהם לבניין ושאל אותו אם הוא ראה את חברתו רונית באזור ונענה בשלילה.

"סהר" משך את אלעד והוא לקח אותו לפינה בה יוכל לעשות צרכיו, כשהוא מביט ימינה ושמאלה לראות אם רונית מגיעה. אלעד אפילו צעד לכיוון תחנת האוטובוס שבה הייתה רונית צריכה לרדת, התיישב על הספסל בתחנה והמתין לאוטובוס. האוטובוס הגיע ורונית לא ירדה ממנו.

אלעד תהה מה לעשות. האם לפנות למשטרה, אך חשב, שזה מוקדם מידי, אף אחד לא יתייחס אליו. לא נותרה לאלעד ברירה אלא לשוב לדירתם ולהמתין לרונית שם.

פרק ט' רונית - הביקור בביתה של נירה

רונית נכנסה לפנתהאוס בו גרה נירה והייתה המומה מיופיו וגודלו. תמונות ואביזרים יפים קשטו את קירותיו ומדפי הארונות. שטיחים בשלל צבעים התואמים את הכורסאות מעליהם. אהילים עם נרות וכדורי בדולח. רונית לא יכלה להפסיק להביט בכל חלק בבית, והוקסמה מעיצובו. רונית חשבה, שבקיבוץ היא לא נתקלה מעולם ביופי ועושר כזה.

נירה שמה ליבה לכך שרונית בוחנת את ביתה. נירה לא הופתעה משום שידעה שהיא ניחנה בטוב - טעם ואין מי שנכנס לביתה עד כה ולא התרשם. רונית לא הייתה הראשונה.

נירה בקשה מרונית לשבת בסלון ולהרגיש בנוח. נירה נגשה להכין קפה. נירה שאלה את רונית:

"רונית, איך את שותה" ? ורונית השיבה לה. נירה חלטה את המים לשני ספלים והוסיפה לצידן עוגיות שעוזרת הבית שלה הכינה. נירה חזרה לסלון והניחה את הכלים על השולחן.

רונית הרגישה מבוכה ונירה בקשה ממנה, שלא תרגיש כך. נירה הוסיפה ואמרה:

"כל הפאר הזה אינו העיקר בחיי. בסה"כ אני אישה פשוטה וחמה, שנבצר ממני ללדת ומכיוון שבעלי מתפרנס בכבוד לא נותר לי, אלא להסתובב בחנויות ובשווקים ולרכוש מוצרים יפים. לבעלי לא אכפת כמה אני מבזבזת והעיקר שלא אטריד אותו עם קניותיי".

נירה עוד אמרה לרונית:

"אני חשה כחיה בודדה בתוך כלוב מזהב. אני חשה שבעלי אינו אוהב אותי ולא מקדיש לי תשומת לב ומתייחס אלי כאל עוד אביזר יפה בביתנו".

רונית חשה בנימת העצבות בקולה של נירה. היא חשה אותו דבר גם כלואה בדירתה ובזוגיות שלה, אך דווקא בגלל אהבתו של אלעד אליה.

נירה הוציאה את אלבום חתונתה והראתה לרונית עד כמה הם היו מאושרים לפני מס' שנים. נירה ספרה לרונית, עד כמה בעלה העריץ אותה ורצה להיות עמה ולחוש אותה בכל רגע והיום הם כמעט לא נפגשים והולכים כשני זרים למיטתם.

רונית ניסתה להקל על העצב של נירה ושאלה אותה:

"האם ניסתם אולי ללכת לאיזה יועץ נישואין או משהו כזה שיעזור לכם לפתור את המרחק שנוצר בניכם"?

נירה השיבה:

"בעלי אינו מוכן לשמוע על כך".

נירה המשיכה וספרה לרונית עד כמה היא זקוקה לחיבוק ולאהבה.

רונית ונירה המשיכו לדבר וכל אחת חלקה את צרתה עם האחרת והזמן חלף. רונית לא שמה לב לשעון. בשעה 24:00 פתאום צלצל שעון הקוקייה בביתה של נירה. רונית הסתכלה והבינה עד כמה השתהתה בביתה של נירה ופתאום קלטה שבטח אלעד דואג לה, אך בגלל השעה חשבה גם שאולי אלעד הלך לישון ואין טעם לבקש מנירה לצלצל אליו, כי היא סתם תעיר אותו.

רונית נפרדה מנירה. השתיים חשו צורך לנשק זו את זו ולחבק חיבוק אמיץ. נירה אמרה לרונית:

"יש לי הכול בחיים, אך אין לי הדבר הכי חשוב והוא אהבה. לשום דבר אין ערך אם אין אהבה".

נירה בקשה מרונית לחשוב על אלעד ואהבתו אליה וכי דבר כזה לא מוצאים כל יום.

נירה הציעה לרונית להזמין לה מונית כי השעה מאוחרת, אך רונית סירבה. רונית הבטיחה לחשוב על דבריה של נירה, מיהרה למעלית ויצאה בחופזה לעבר דירתה.

פרק י' - אלעד - הצעת הנישואין

רונית רצה לעבר דירתם, שהייתה במרחק מס' רחובות מביתה של נירה כשהיא מהרהרת במילותיה האחרונות של נירה כי לעושר אין משמעות ללא אהבה. רונית פתחה את דלת דירתם מתנשפת, הדליקה את האור במטבח וניגשה למקרר כדי לשתות כוס מים. רונית נבהלה, אלעד ישב על הכסא במטבח בחשכה.

רונית ניגשה אל אלעד ושאלה אותו שוב:
"אלעד, קרה משהו" ?

אלעד קם מכיסאו, ניגש אליה וחיבקה אליו חזק. רונית לא הבינה מה קורה. אלעד התחיל לבכות. זה כבר הדאיג את רונית והיא שאלה אותו:

"אלעד, האם קרה למישהו דבר בקיבוץ" ?

אלעד לא יכול היה להשיב. המלים לא יצאו מפיו. הוא חש את גרונו ניחנק. רונית הושיבה אותו על הכסא והציעה לו את כוס המים שהייתה בידה. היא כבר החלה לפחוד. זו פעם ראשונה שהיא רואה את אלעד כל כך נסער והרי היא מכירה אותו מילדותם.

רונית שוב פנתה אל אלעד ושאלה אותו:

"מה קרה"?

אלעד שתה את המים והחל להירגע. לפתע עיניה של רונית הונחו על השולחן והיא ראתה אותו מכוסה במפה ועליה שתי כוסות יין, פרחים  ונרות. רונית לא הבינה לכבוד מה.

אלעד קם מהכסא ואמר לרונית:

"רונית, אני כל כך דאגתי לך, אני לא ידעתי כבר מה לעשות ואיפה לחפש אותך. אני חשבתי, שכבר משהו נורא קרה לך ואני מאבד אותך".

רונית התנצלה וספרה לו על המפגש שלה עם נירה, אך עדיין נשאר תמוה כל מה שהיא ראתה לנגד עיניה. רונית שאלה את אלעד:

"אלעד, מדוע כל הדברים האלה מונחים על השולחן" ?

אלעד לקח נשימה עמוקה, הדליק את הנרות, מזג שמפניה לתוך שתי הכוסות והגיש לרונית. רונית נטלה את הכוס עדיין המומה. אלעד הושיט ידו לכיסו והוציא ממנו קופסה זעירה, פתח אותה והגישה לרונית. רונית הביטה בטבעת, כשהיא לא יודעת איך להגיב. אלעד נרכן על ברכיו ובקש מרונית להינשא לו.

רונית הביטה אל עיניו הזגוגיות של אלעד, לבה דפק מעוצמת ההפתעה, כוס השמפניה נפלה מידה וכל תוכנה נשפך על הרצפה.

רונית הבינה באותו הרגע. שאלעד הוא החבר הכי טוב שלה ושעל אהבתו אליה, היא לא תהיה מוכנה לוותר כל כך מהר ושכל מהמורה שלא תגיע לחייהם, אהבתו תעזור לה להתגבר עליה. רונית קלטה, שהמעבר מהקיבוץ לעיר והמרוץ המטורף של שניהם להשגת מטרותיהם, גרמה לה להתרחק מאלעד. רונית הבינה שאהבתו של אלעד אליה תשיב את אהבתה שלה אליו שנשכחה לזמן מה. רונית אספה את אלעד אל חיקה, נשקה את שפתותיו ובקשה ממנו שיתאזר בסבלנות וייתן לה זמן לעכל את בקשתו.

פרק י"א נירה  - משבר

נירה נשארה בדירתה לאחר שרונית יצאה ממנה. נירה הרהרה על שיחתה עם רונית. נירה הרגישה שרונית שיקפה לה כמה דברים בחייה, שעליה לשנותם. נירה הבינה שהיא כלואה בתוך כלוב העשוי מזהב ושנפשה שבויה בו. היא הבינה כי שמחתה ואושרה נגזלו ממה לאורך השנים עם בעלה. נירה הרגישה שהיא חיה בצילו של בעלה ותלויה בגחמותיו. אם הוא לא נמצא בבית או מאחר לשוב, היא מתוסכלת. אם הוא מציע לה לבלות אז הם מבלים ואילו היא אינה יוזמת כבר דבר. היא יושבת בביתה, ממתינה ערב, ערב לשובו, ממתינה למוצא פיו. משתדלת, שהכל יהיה מסודר וערוך לטעמו, שלא יטרך לנקוף אצבע ולהעיר לה. מחשבה אחת אודות צרכיה אפילו לא חולפת בראשה, כל ישותה מתנהלת סביבו וסביב הרצון לרצותו.

נירה חשה שככל שהיא מנסה לעמוד לרשותו ולהשרות עליו את אהבתה בכל היבטי חייהם, כך היא מוצאת אותו מתרחק ממנה והיא לא מבינה מדוע. היא כל כך מסורה לו, כל כך אוהבת אותו והוא משיב פניה ריקם. הוא אפילו הציע שהם יחלקו חדרים נפרדים, כך שהוא לא יפריע לה בשנתה עם חזרתו הביתה בשעה מאוחרת. נירה כה נפגעה מהצעתו, בידיעה שגם כך הקרבה הפיזית בניהם כבר כמעט ונעלמה כל שכן אם הם ישנו בחדרים נפרדים.

נירה חשה כאישה נבגדת, אישה לא רצויה ולא אהובה ושאלה עצמה עד מתי היא תמשיך לסבול ובשביל מה היא בעצם סובלת. נירה סברה, שמכיוון שהיא כבר ניהלה עמו מספר שיחות בנושא, היא לא הניחה ששיחה נוספת בנושא תועיל וגם הצעתה, שהם ילכו לייעוץ זוגי נתקלה בסירוב מצידו.

נירה חשה, שהיא דועכת מיום ליום ואם היא לא תעשה משהו בעניין, היא פשוט תגמר לאט, לאט, אפילו תאבון כבר אין לה. היא חשה שיש לה גוף ללא ראש. היא מיאנה להסתכל בפניה, שכה אהבה. גופה הלך והצטמק ובגדיה נעשו גדולים עלייה. היא לא האמינה כשהלכה לחנות לקנות לה מכנסיים, שמידה 36 תהיה גדולה למידותיה. מרב מבוכה ולמרות מחמאותיה של המוכרת, היא ברחה מהחנות בעיניים דומעות.

נירה הלכה למיטתה לבד לא לפני שנטלה כדור שינה, כבתה את האור בחדרה ונרדמה.

בבוקר כשנירה התעוררה, בעלה כבר לא היה בביתם והיא בכלל לא ידעה אם בילה את הלילה בחדרה או בביתם. היא ישנה כה עמוק בגלל הכדור.

נירה נגשה להכין לעצמה כוס קפה וברקע נשמע צלצול הטלפון. נירה הלכה לעברו והשיבה. אשת חבר לעבודה של בעלה הייתה על הקו. היא שאלה אותה:

"האם אתם מגיעים למסיבה מטעם העבודה ואם כן, האם אני יכולה להצטרף אליכם כי בעלי מגיע לאירוע ישר מהעבודה" ?

נירה השיבה:

"אין לי מושג אודות האירוע ובעלי לא שוחח עמי בנדון. אני מבטיחה לברר את העניין ולהחזיר לך תשובה".

אותה אשת חבר חשה בקולה של נירה כי היא אינה חשה בטוב. היא שאלה את נירה:

"נירה, מה קורה" ?

נירה נשארה דוממת. אשת החבר שאלה שוב אותה שאלה את נירה והחלה לשמוע מעברו השני של הקו את בכייה של נירה.

בעוד בכייה של נירה נמשך, שיתפה נירה את אשת החבר לעבודה של בעלה במצוקתה. אותו אשת חבר ספרה לנירה, שהיא בת להורים גרושים והיא הייתה בטיפול אצל פסיכותרפיסטית טובה, שעזרה לה במשבר שלה והיא מציעה לנירה לקחת את מספרה וכל זמן שיש הכנסה טובה בבית, שתנצל זאת ותלך לטיפול. נירה רשמה את המספר והשיבה, שהיא תחשוב על כך והשיחה הסתיימה.

פרק י"ב רונית - הצעת ההתנדבות

רונית ואלעד התעלסו באותו ערב כאילו אין מחר. באותו ערב אהבתם התעצמה וגדלה. רונית קמה בבוקר כשעל פניה נסוך חיוך של אושר. רונית חשה, שאלעד בקש את ידה בעיתוי שאינו מתאים לה וכי עלייה עוד להסתגל לכל כך הרבה שינויים בחייה ולעשות עוד הרבה דברים לפני שהיא מחליטה, שאלעד זה הגבר איתו היא רוצה לחיות את שארית חייה. רונית חשה שהיא עדיין לא בשלה למעמד הזה כלומר להיות אשת איש וכי חירותה מאוד חשובה לה. רונית חשה שהיא עדיין לא רוצה שמישהו ייקח בעלות על חייה.

רונית העריכה את הצעת הנישואין של אלעד ואת טרחתו בנושא אך יחד עם זאת היא לא הייתה מוכנה להיענות בחיוב ובעצם לא להיות שלמה.

רונית חשה שבינה ובין נירה נוצרה חברות יפה ולמרות פער הגיליים, האישה הזאת הצליחה בפגישה אחת ליצור בה אמון, מה שעד היום אף אחד אחר לא הצליח. רונית נדהמה מפתיחותה בפני נירה. רונית זכרה את שם משפחתה של נירה ואת כתובתה והחליטה להתקשר ולהודות לה על שיחתם מלב אל לב אמש. רונית התקשרה ל-144 ולקחה את מספר הטלפון של נירה. היא התקשרה אל נירה, אך לא היה מענה בצד השני. רונית החליטה לנסות יותר מאוחר ויצאה לאוניברסיטה.

עם עלייתה לאוטובוס, הרהרה רונית בסיפור אותו ספרה לה נירה על חייה העגומים והיא חשה חמלה ורחמים על אישה זו. במעט שהיא הייתה עם נירה, היא חשה בעוצמות והאהבה שאישה זו יכולה להרעיף על סביבתה. רונית חשה, שנירה מבוזבזת וסובלת מחוסר תשומת לב משווע מצד בעלה. רונית חשבה, שאולי אם תעזור לנירה למצוא עיסוק כלשהוא, בטח זה ימלא את עולמה של נירה והיא פחות תחוש בודדה.

רונית נזכרה בחוסר יכולתה של נירה להביא ילדים לעולם. ידידה שלה ספרה לה, שהיא מתנדבת במוסד הנקרא "מגע של אם". במוסד הזה יש ילדים שנלקחו מבתיהם מגיל 0-6. אלו ילדים הזקוקים לחם ואהבה ובמהלך הזמן הם מועברים למשפחות אומנות או לאימוץ. רונית אמרה לעצמה, שנירה מסודרת כלכלית ואינה זקוקה לפרנסה וזמן פנוי יש לה בשפע והצורך שלה לתת אהבה יכולה להתמקד בדבר חיובי, כך היא תרגיש שהיא מעניקה לילד אהבה ואותו ילד יזכה לאהבה ממנה. אולי אפילו יוצר קשר כזה טוב שיובל לאימוץ, מי יודע ?!

רונית אמרה, שהיא תפנה לידידה שלה ותיקח ממנה את הפרטים וברגע שהיא תיצור קשר עם נירה, היא תבקש להיפגש עמה ותנסה ברכות להציע לה את ההצעה. רונית לקחה בחשבון שאולי נירה תסרב מתוך חשש, שמא תקשר או שעצם ההתנדבות תציף לה כל יום מחדש את בעייתה, אך החליטה שהיא לא תרפה ותסביר לנירה עד כמה זה יכול להועיל לה ולילד.

פרק י"ג אלעד - הרהורי לב

לאחר ליל האהבים, שרונית והוא עשו, קם אלעד מסופק פיזית את פגוע רגשית. אלעד חש כאילו רונית ניסתה לפצות אותו על סירובה או בקשתה כי ימתין עם הצעתו. אלעד לא הבין מדוע רונית צריכה עוד זמן, שהרי הם מכירים כבר שנים וגרים יחדיו אז מה יש עוד לבחון באהבתם, שהם עדיין לא בחנו. אלעד חש מתוסכל ולא ידע אם עליו עוד להמתין לרונית עד שהעיתוי יתאים לה או ללכת הלאה. אלעד ידע גם שהוא מאוד אוהב את רונית ושהוא אינו יודע אם יאהב אישה אחרת כמותה. הוא גם רגיל אליה ואין לו כח להתחיל לחפש ועוד בעיר שהוא לא ממש מכיר והוא גם היה מודע לכך, שהוא לא כזה חברותי, שמתחבר בקלות. הוא ורונית גדלו ביחד ובאו מאותו מקום, מה שהקל עליו לפתח עמה קשר.

בעבודתו כמאבטח הוא רק בודק תיקים ואנשים ולא יוצא לו לנהל שיחות על הא ועל דא. גם עם מקס שותפו לשמירה הוא אינו חש שהוא יכול לדבר כי גם מקס שתקן וגם אינו בקיא בשפה העברית.

לאוניברסיטה הוא הולך רק כדי ללמוד ואין לו זמן לחברים וחברות, כי עליו גם לעבוד. בקושי יש לו זמן להכין את המטלות וללכת לספריה ולקחת חומר. מזל שלפעמים החומר נמצא באינטרנט מה שחוסך ממנו זמן מיותר. בעצם את זמנו הקט הפנוי הוא תמיד רוצה רק לבלות עם רונית ולשתף אותה במה שעבר עליו באותו יום. אין לו צורך באנשים נוספים. רונית היא כל עולמו. הוא לא מבין למה היא אינה חשה אותן תחושות כלפיו.

אלעד ניסה לדובב את רונית, אך היא התפתלה ותרצה את דחית נישואיהם בכל מיני תירוצים ולא נותר לו אלא לקבל את דבריה, שכן כל מחאה מצידו רק הייתה גורמת לה להתרחק ממנו ולכעוס וכל רצונו היה לרצותה ככל שהוא יכול. אין דבר שרונית בקשה ממנו והוא לא נעתר לו מייד. הוא נהנה להעניק לה ולהיות שם בשבילה מהדבר הקטן ביותר ועד הגדול ביותר. הוא רוצה ללוות אותה, לתמוך בה, לאהבה, להיות שם לצידה. אלעד חש שרונית היא חלק בלתי נפרד ממנו והתקשה להבין את עמדתה המהססת.

לעיתים הוא חלם על חזרה לקיבוץ, לפחות שם הוא לא חש שהוא מאוים ע"י הסביבה וכי רונית לגמרי שלו. כעת כשהיא נחשפת לעולם אחר וחברים וחברות חדשים באוניברסיטה, הוא חושש שמישהו יגזול אותה ממנו, לכן הוא החליט להציע לה נישואין, כך הוא היה בטוח שהיא שלו במאה אחוז. מסתבר שטעה והיא עדיין לא בשלה לכך ויהיה עליו לעמוד כל הזמן על המשמר. מצד אחד הוא לא רוצה לחנוק אותה ולתת לה תחושה שהוא מקנא לה ומצד שני הוא לא יכול שלא לשאול אותה על מעשיה ולדעת היכן היא בכל שעה. אם היא קצת מאחרת הוא נעשה מודאג. אם היא לא עונה להתקשרויותיו כשהוא יודע שהיא פנויה ואמורה להיות בבית, הוא כבר נלחץ ומתחיל לחשוב שהנה היא עם אחר. הוא לא היה כזה והוא אינו מבין מה קורה לו בזמן האחרון. הוא ממש נעשה אובססיבי כלפי רונית וזה מעצבן אותו.

אלעד חשב על מה שקורה לו והחליט שאולי עליו לנקוט בגישה אחרת, אולי עליו לתת לרונית מרחב פעולה ולא ללחוץ, ואולי זה מה שיקרב אותה אליו. הוא ידע, שזה בניגוד למה שהוא מרגיש ורוצה, אך אין לו ברירה אחרת, אם הוא רוצה שרונית תהייה שלו. אלעד חשב, שאולי זה גם המבחן לאהבתם. אם גם השינוי בהתנהגותו לא ישיב את רונית אל חיקו, אז כנראה שהם לא נועדו זה לזו ועליו לוותר.

פרק י"ד - מקס ונירה מפגש ידידים

הגיע ה-1 לחודש ומקס חיכה לנירה שתבוא לקחת ממני את התשלום עבור שכר הדירה. מקס לא יכול היה לתת לנירה המחאות מראש, שכן לא היה בטוח כמה זמן יישאר בעבודתו.

נירה הגיעה כהרגלה ודפקה על דלת ביתו. מקס פתח את הדלת לכבודה כשהוא מריח ריח נעים ולבוש בצורה נקייה ומצוחצחת. נירה הופתעה ממראהו של מקס וחשבה לתומה, שבטח הוא הולך לאיזה אירוע.

מקס שלא כהרגלו הציע לנירה להיכנס לביתו הקט והציע להכין לה כוס קפה. נירה שלא מיהרה לשום מקום, נעתרה להזמנתו זאת ועוד סקרן אותה להכיר את מקס יותר. היה בו משהו, שהיא אינה יודעת להצביע עליו, שעורר בה סקרנות ועוד החלום שחלמה איתו בכלל הביא את מחשבותיה למחוזות אחרים.

מקס שאל את נירה:

"איך את אוהבת לשתות את הקפה שלך" ? ולאחר מכן, הכין לנירה קפה בספל וחתך לה חתיכת עוגה לידו. הוא הכין כוס קפה גם לעצמו עם חתיכת עוגה והתיישב מולה על הכסא.

נירה סקרה את ביתו של מקס והרהרה עד כמה הוא צנוע. נכון שהיא מכירה את הבית, הרי אמה חיה בו לפני מותה, אך כעת הוא נראה לה שונה.

מקס ספר לנירה על עבודתו ועל הספרים שהוא אוהב לקרוא. נירה שגם אהבה לקרוא ספרים, מצאה כי יש לה שפה משותפת עם מקס. נירה הרגישה נינוחה ושוחחה עם מקס על הא ועל דא ולגמרי לא שמה לב איך הזמן חולף לו ביעף. לפתע הסתכלה על שעונה וראתה כי כבר שעתיים היא יושבת אצל מקס והיא חשה באי נעימות. נירה חשבה, שאולי היא כפתה את נוכחותה עליו. מקס כמובן בקש מנירה להישאר, אך היא החליטה כי הגיע הזמן כבר ללכת.

נירה לקחה את ההמחאה ונפרדה ממקס. מקס הציע לנירה להיפגש שוב מתי שיהיה לה זמן ולשוחח עם ספרים וסופרים שהם אוהבים. נירה חייכה, אמרה תודה ויצאה. 

פרק ט"ו נירה  - הפגישה עם הפסיכותרפיסטית

נירה החליטה לשמוע לעצת אשת החבר בעבודתו של בעלה והתקשרה ותיאמה פגישה עם הפסיכותרפיסטית עליה הומלץ לה. היום הוא מועד הפגישה. נירה חשה חוסר בטחון ומבוכה בנסיעתה אל הכתובת שניתנה לה. היא אף פעם לא הייתה בטיפול ולא ידעה מה מצופה ממנה והאמת היא הייתה קצת סקפטית, שאישה זו תוכל לסייע לה בבעייתה אם בעלה אינו שותף לטיפול, הרי "לטנגו צריכים שניים".

נירה נכנסה לקליניקה והתקבלה בחיוך ע"י מעיין הפסיכותרפיסטית. מעיין שאלה את נירה אם היא רוצה לשתות משהו. נירה אומנם הייתה צמאה, אך התביישה לענות בחיוב. מעיין שהייתה מורגלת בפגישות ראשונות, שמה על השולחן בקבוק מים, כוס ומגבוני נייר.

נירה נכנסה לחדר והתיישבה מול מעיין, כשהיא בוחנת את הקירות והתעודות על גביהם.

מעיין החלה לשאול את נירה לפרטיה האישיים ואח"כ בקשה ממנה להעלות את בעייתה והחלה לשאול אותה שאלות כלליות על מנת לאפשר לנירה לרכוש אט, אט את אמונה ולהיפתח.

נירה סיימה את הפגישה ויצאה בהרגשה קצת יותר טובה. מעיין השאירה עליה רושם טוב. נירה חשבה שבמקום שבו היא נמצאת, כל עזרה תבורך. השתיים נפרדו לא לפני שתאמו את הפגישה הבאה בניהן. מעין הסבירה לנירה, שמדובר בתהליך ועבודה של נירה עם עצמה ושזה לוקח זמן עד שהתובנות תרדנה לה. היא לא תאמר לה מה טוב או רע או מה לעשות, אלא תאפשר לה בדרכים שונות להגיע למסקנות לבדה.

עם עזיבתה את המקום, החליטה נירה להתקשר לרונית. רונית השיבה ושמחה מאוד לשמוע את קולה של נירה ואמרה לה:

"ניסתי לשוחח עמך בבוקר בעניין כלשהו, אך לא היית בביתך ולא היה לי המספר הסלולארי שלך". נירה לא ידעה באיזה עניין רונית מחפשת אותה. השתיים החליטו להיפגש יותר מאוחר כשרונית תסיים את לימודיה.

פרק ט"ז - רונית ונירה - הצעת ההתנדבות

רונית ונירה נפגשו שוב בדירתה של נירה בערב. רונית התרגשה כל כך לספר לנירה על הצעתה. היא גם ערכה כמה טלפונים ובררה אם צריכים מתנדבים והתברר לה שכן ודווקא באגף התינוקות. היא הייתה מאושרת שתוכל לסייע לנירה.

נירה שאלה את רונית:

"מה קורה" ?

רונית התחילה בעדינות לספר לנירה על פרויקט ההתנדבות כשהיא מביטה בפניה של נירה לראות את תגובתה. נירה שמעה ולא ידעה מה לומר. רונית הסבירה לנירה:

"זה יכול למלא את זמנך וגם לתת לך הנאה וסיפוק".

נירה עדיין היססה בחשבה, שמפגש עם תינוקות יכול להעלות מחדש את אי יכולתה להביא ילדים לעולם. רונית הסבירה לנירה:

"את אינך מחויבת ואת יכולה לנסות ואפילו בהתחלה לעבוד עם קבוצה ולא עם תינוק אחד, כך שאת לא תקשרי רגשית אליו".

נירה בקשה מרונית:

"אני אחשוב על כך וגם אולי אתייעץ עם בעלי בנושא".

רונית הבינה את חששותיה של נירה והרפתה לזמן מה מהנושא.

נירה שאלה את רונית:

"מה קורה איתך ועם אלעד" ?

רונית ספרה לנירה על הצעת הנישואין של אלעד ועל סירובה לה כעת. נירה הופתעה מסירובה של רונית ושאלה את רונית:

"מדוע את מוותרת על חיים עם  גבר שכה אוהב אותך" ?

רונית הסבירה לנירה:

"אני עדיין לא בשלה לנישואין ואני עדיין מחפשת את עצמי".

נירה הזהירה את רונית:

"שלא תפספסי את אלעד אם תעכבי את תשובתך יתר על המידה".

נירה עוד אמרה:

"בחורים טובים לא קל למצוא".

רונית שמעה את דבריה של נירה ובכל זאת חזרה ואמרה:

"עלי לחשוב על הכל".

נירה ספרה לרונית על המפגש הנעים שהיה לה עם מקס. נירה נמנעה מלספר לרונית על המפגש עם מעין, כי היא חשה מעט בושה. מה פתאום היא הולכת לייעוץ. רונית מאוד שמחה שהמפגש עם מקס נעם לנירה ואמרה לה:

"אני מציעה לך לחזק את הקשר עם מקס בתור ידיד, שכן הוא יכול למלא את עולמך ולהרחיבו בידיעותיו".

נירה אמרה לרונית:

"אני מעדיפה לתת לזמן לעשות את שלו. איני חושבת שבתור בעלת הבית שלו, עלי להדק את הקשרים איתו. זה נראה לי קצת מוזר. כוס קפה פה ושם, נהדר, אבל לא נראה לי על בסיס קבוע".

רונית אמרה לנירה:

כפי שאת מצטיירת לי את מאוד בודדה וכל חבר יכול להוסיף לך לחייך גוון נוסף".

נירה ורונית נפרדו כאשר נירה מבטיחה לרונית לחשוב על הצעתה בנושא ההתנדבות.  

פרק י"ז - מקס ואלעד - התלבטות

מקס הלך לעבודתו לאחר שנירה יצאה מביתו כשהוא מחייך ומאושר ושר כל הדרך אליה. עם הגעתו הוא פגש את אלעד והאחרון שאל אותו:

"מקס, למה אתה שמח כל כך היום" ?

מקס החליט לספר לאלעד על המפגש שלו עם נירה. אלעד ידע, שמקס מעריץ את נירה ומאוהב בה. אלעד שמח בשמחת חברו, אך הזהירו:

"מקס, שלא תפגע ותפתח ציפיות, שכן נירה אישה נשואה ובכלל היא נמצאת בשכבה סוציואקונומית אחרת משלך. גם אם נעים לכם לשוחח יחדיו עדיין מעט מאוד יש לך להציע לנירה".

מקס השיב:

"אני מודע לפערים, ואני נהנה בינתיים ממה שהמציאות מאפשרת לי ושמח בחלקי. אין לי ציפיות גדולות. אם יקרו דברים מעבר, אז זה אומר ששנינו רוצים בכך ומזה אני לא חושש, כי אני לא אדם שפוחד מעבודה קשה ואני יודע כמה אהבה יש לי לתת".

אלעד בקש שוב ממקס להיזהר.

מקס התעניין:

"מה קורה איתך, אלעד" ?

אלעד השיב:

"רונית סירבה להצעת הנישואין שלי ואני בדילמה מה לעשות".

מקס שאל את אלעד:

"אלעד, האם אתה לא לוחץ עליה" ?

אלעד השיב:
"אנחנו ביחד כבר המון שנים".

מקס הסביר לאלעד:

"אמנם אתם הרבה שנים ביחד, אך רק כעת רונית החלה לבנות את חייה הבוגרים ולכל אחד יש הקצב שלו. מה שנראה לאלעד טוב ומתאים עבורו אינו מתאים לאדם שאיתו".

מקס הציע לאלעד:

אלעד, אל תלחץ ותתאזר בסבלנות ואם לאחר זמן מה התשובה השלילית תישאר בעינה, אז תסיק את המסקנה".

אלעד השיב:

"כך החלטתי לעשות כרגע".

אלעד נפרד ממקס שהחליפו במשמרת והחליט לעלות לספריה באוניברסיטה כדי לקחת חומר לעבודות שעליו להכין. אלעד לא בדיוק רצה לחזור הביתה מהר. הוא דווקא רצה לשנות מהרגלו ולא שהוא יחכה לרונית אלא שהיא תמתין לו. אלעד לא חשב שיש צורך להשאיר הודעה לרונית שהוא מתעכב בספריה כי לא התכוון להישאר זמן רב בה, אך כשהגיע לספריה נבלע בתוך הספרים ולא שם לבו למחוגי השעון. אלעד החליט מעכשיו, שהוא פחות יהיה מובן מאליו לרונית ואולי כך הוא ישיבה אל חיקו.

פרק י"ח - נירה - קבלת הצעת ההתנדבות

בשובו של בעלה מעבודתו באותו ערב, ניגשה אליו נירה והתייעצה עמו לגבי הצעתה של רונית. הבעל השיב:

"זה נראה לי רעיון טוב, כך את תהיי עסוקה וגם תטפלי בילדים, שזהו חלומך" והלך לעיסוקיו.

נירה חשה, שבעלה לא התעמק בנושא דיו ושלף תשובתו מהשרוול ותשובתו לא סיפקה אותה או סייעה לה להחליט. נירה החליטה שבפגישה הבאה שלה עם הפסיכותרפיסטית היא תשאל לדעתה וכך היא עשתה. נירה דאגה להדגיש בפגישה עם מעין את היותה עקרה.

מעין שכבר למדה להכיר במעט את נירה, חשבה שזה רעיון טוב שרק יכול להטיב את תחושותיה של נירה.

נירה החליטה אם כך ללכת על הצעתה של רונית. היא נכנסה לאינטרנט ומצאה את כתובת האתר של "מגע של אמא", נכנסה אליו, קראה והתרשמה וכתבה להם ד.א ובו בקשה להתנדב במקום מגוריה.

למחרת היום קבלה נירה תשובה ובה התבקשה לשלוח קורות חיים בכתב ידה בפקס' או מכתב על מנת שגרפולוגית תבחן אותו. נירה ניגשה לכתוב. היא ידעה שאין לה הרבה מה לספר על חייה, והמכתב הצטמצם במס' שורות. היא פקססה אותו והמתינה לתשובה.

בינתיים המשיכו ללוותה הרהורים אחרים. היא חשבה על המפגש שלה עם מקס ועד כמה הוא היה נעים אליה ועד כמה השיחה קלחה עד כדי כך שהיא לא שמה ליבה למחוגי השעון שרצו. נירה חשה צורך להיפגש עם מקס ולנהל איתו שיחה דומה. משהו באיש הזה גרם לה למן שלווה והרגשה טובה, שהיא זמן רב לא חשה אותה, בטח לא עם בעלה שבקושי התייחס לקיומה ושיחותיהם נגמור במשפטים לקוניים, שלא לדבר עם היעדר קרבה גופנית.

נירה ידעה, שיקשה עליה להמתין עד לתחילת החודש הבא על מנת לראות את מקס וחשבה איך היא תוכל למצוא תירוץ לפגוש אותו. נירה נזכרה, שרונית ספרה לה, שהיא ומקס מתגוררים באותו בניין והיא יכולה לבקרה ואז אולי גם תראה אותו והם ימשיכו שיחתם מהמקום בו נעצרו.

נירה התקשרה אל רונית ושאלה אותה:

"רונית, את בבית" ?

רונית השיבה בחיוב.

נירה שאלה את רונית:

"האם אלעד עובד כעת או מקס" ?

ורונית השיבה:

"אלעד לא בבית".

נירה שאלה את רונית:

"האם אני יכולה לבוא ולבקרך" ?

רונית השיבה:

"אני אשמח מאוד אם תבקרי אותי בביתי".

השתיים תאמו להיפגש בביתה של רונית תוך שעה.

פרק י"ט - נירה, מקס ורונית - פגישה משולשת

נירה ורונית נפגשו בביתה של רונית. נירה שאלה את רונית:

"מה קורה בינך ובין אלעד והאם חל שינוי לטובה" ?

רונית השיבה:

"אני חשה, שאלעד מאפשר לי מרווח נשימה יותר גדול, ואני חשה עם זה טוב. זה גורם לי לא להיות לחוצה, לעשות מה שאני אוהבת ויחד עם זאת אולי אפילו להתגעגע אליו יותר".

רונית הוסיפה ואמרה::

"נראה לי, שדווקא בגישה החדשה שאלעד נוקט כלפי, הוא ישיג אותי, כי זה גורם לי יותר לאהבו".

נירה מאוד שמחה לשמוע את דבריה של רונית ואפילו בקשה לראות את אלעד ולהכירו. רונית השיבה, שהיא תשמח ששלושתם יפגשו. רונית עוד ציינה כי היא ספרה לאלעד על נירה ואלעד שמח, שרונית מצאה לה חברה ואף הוא ישמח להכירה.

רונית שאלה את נירה:

"מה חדש אצלך" ?

נירה ספרה:

קבלתי את הצעתך לגבי ההתנדבות".

רונית הגיבה באושר עילאי. רונית אמרה:

"זה בדיוק מתאים לך, נירה, ואני מקווה, שתיהני מכל רגע".

נירה אמרה:

"עדיין לא התקבלתי, אלא רק שלחתי פקס' ואני ממתינה לתשובה".

רונית אמרה:

"אני בטוחה, שתתקבלי, אין לי צל של ספק".

נירה החליטה לשתף את רונית ברצון שלה לראות את מקס. השתיים חשבו איך ניתן ליזום את הפגישה מבלי שמקס יחשוד שהיא מכוונת. רונית הציעה לעשות איזה קלקול קט בביתה ולקרוא למקס שיסייע לה בתיקון. רונית חשבה אולי לנתק אחד מפקקי החשמל בבית. לנירה ההצעה נשמעה קורצת. רונית עשתה זאת והלכה לדירתו של מקס ובקשה את עזרתו.

מקס כמובן שנעתר לבקשתה של רונית ומיד עלה. הייתה חשכה בדירה, מקס הביא נר ושאל את רונית היכן לוח החשמל. רונית הפנתה את מקס למקום. מקס פתח את הלוח והבחין בפקק שירד והעלה אותו מחדש והבית הואר. רונית מאוד שמחה והודתה למקס.

עם הארת הבית, שם לב מקס כי רונית אינה לבדה וכי נירה נמצאת עמה. מקס ברך את נירה, אך לא רצה להפריע לשתיים בהמשך פגישתן. רונית בקשה ממקס:

"מקס, תישאר, כך לפחות אודה לך בכוס קפה על עזרתך".

מקס אמר:

"זה שום דבר" ופנה לדרכו.

רונית עצרה את מקס ליד הדלת והפצירה בו להישאר. רונית ציינה:

"כדאי לך להישאר, מקס, כי יש לי עוגה מאוד טעימה".

למקס לא היה נעים לא להישאר לאור הפצרותיה החוזרות ונשנות של רונית והוא נשאר.

השלושה המשיכו ופטפטו והערב נמשך בנעימות. הגיעה השעה  23:00 ונירה החליטה שהגיעה הזמן לשוב לביתה. נירה הגיעה לרונית בהליכה ללא רכבה, ומקס הציעה ללוותה כך שלא תלך לבדה בשעת לילה מאוחרת זו. נירה שכמובן רצתה לבלות יותר וביחידות עם מקס לא סירבה והודתה לו על הצעתו.

פרק כ'- מקס ונירה  - ערב אהבים

נירה ומקס עזבו את דירתה של רונית. נירה נפרדה מרונית בנשיקה וחיבוק והודתה לה על הערב המקסים. מקס גם הודה לרונית וציין שבד"כ הוא לבד ושמח לבלות ערב אחד עם אנשים ועוד נשים כאלה נחמדות.

נירה ומקס הלכו לאיטם לביתה של נירה והמשיכו בשיחתם על הא ועל דא. נירה ידעה שמקס לא יזום שום צעד של התקרבות גופנית אליה מתוך כבוד ובטח לאור העובדה, שהיא בעלת הבית בו הוא גר. נירה החליטה, שאין לה מה להפסיד וגיששה אחר ידו של מקס בחשכה. מקס נדהם, שכף ידה של נירה מופנית אליו ואחז בידה. מקס הבין שכנראה לנירה לא נעים בלילה ואם הוא מחזיק את ידה, היא חשה יותר בטוחה.

נירה חשה, איך זרמים חולפים בגופה. היא רצתה שמקס יחבקה ולא רק יחזיק בידה ולא ידעה אם זה מוקדם מידי ומה מקס יחשוב על פזיזותה. היא גם אישה נשואה בעיניו.

לפתע פתאום החלה נירה לבכות. מקס חשב שהוא פגע בה או הכאיב לה. נירה אמרה תוך כדי בכי:

"מקס, אתה טוב אלי ואני לא בוכה בגללך".

מקס הציע לנירה:

"בואי נשב על הספסל עד שתירגעי" והוציא ממחטת בד מכיסו וניגב את דמעותיה של נירה. מקס בקש מנירה להשיח בפניו של צרותיה, אולי הוא יוכל לעזור לה.

נירה התיישבה על הספסל ומקס לידה. מקס כרך ידו סביב כתפה וחיכה שתירגע. נירה שחשה במגעו של מקס על כתפה, מגע של גבר, אותו היא לא חשה זמן רב, לא יכלה לעמוד בפיתוי והסתובבה אל מקס והניחה ראשה על חזו. מקס קצת הופתע, אך חשב שנירה מתנהגת כך פתאום בגלל מצב רוחה הקודר. להפתעתו נירה כרכה גם את ידיה סביב מותנו בעודה מניחה את ראשה על חזו. מקס התחיל ללטף את ראשה של נירה במטרה להרגיעה.

נירה הרימה ראשה וקרבה שפתיה אל שפתיו של מקס ונשקה אותן. מקס נשאר המום, הוא לא ידע מה לעשות. מקס הרחיק את נירה ושאל אותה:

"נירה, מה קורה לך" ? עד כמה שהוא רצה במגע הזה, הוא לא התכוון לפגוע בכבודה של נירה. היא הייתה אישה שהוא אהב ומאוד כיבד.

נירה שחשה בהסתייגותו, שאלה אותו ישירות:

"האם אני לא מושכת אותך כאישה" ?

מקס השיב:

"בודאי את מושכת אותי. את אישה נאה מאוד ואדיבה וכף לי איתך".

נירה שאלה:

"אם כך מה מונע מבעדך לנשק אותי חזרה" ?

מקס אמר לנירה:

"את הרי נשואה".

נירה שאלה את מקס:

"מדוע הדבר הזה צריך להטריד אותך, אם הוא לא מטריד אותי" ?

מקס הופתע מתשובתה של נירה ושאל אותה:

"מה את רוצה ממני" ?

נירה השיבה:

"אהבה וחם שכה חסרים לי בחיי נישואי ובחיים בכלל".

מקס, שהיה איש הגון שאל את נירה:

"האם את מודעת להשלכות של רומן ביני ובינך" ?

נירה השיבה:

"איני יודעת אם יהיה בנינו רומן או לא, כרגע אני חשה, שכל מה שאני רוצה שאתה תחבק אותי ותנשק אותי".

מקס חש במתח המיני, שנוצר בין שניהם וגם לו היה קשה לראות ולהרגיש את נירה כה קרובה אליו ולא לגעת בה. מקס קרב את נירה אליו ונשקה נשיקה עמוקה וממושכת. נירה עצמה עיניה  והלכה לה לטייל בדמיונה. מקס חש איך הנשיקה גורמת להתעוררות יצרו ולא ידע מה לעשות. הוא כל כך רצה לגעת בה, ללטף את גופה, לשמוע אותה נהנית בגניחות.

נירה לא השאירה את מקס להרהוריו וידה ירדה לעבר מחלצותיו. היא חשה בתפיחה מבעד למכנסיו. נירה חשה באושר, שמקס מגיב למגעה בגירוי כזה. היא כבר שכחה מראה של איבר מין גברי בשיא תפארתו. מקס חש ברפרוף ידה של נירה על איבר מינו מתחת למכנסיים ורצה רק שהמגע ימשך וכי יוכל להרגיש את ידה עליו.נ ירה לקחה את ידו והכניסה אותה אל חולצתה המכופתרת. מקס חש בחם גופה והחל לחפון את חזה מתחת לחזיתה, הוא חש איך איבר מינו ממשיך ומזדקר ועוד רגע עומד להתפוצץ. הוא כל כך חשק בנירה ולא ידע מה לעשות.

נירה קטעה את מחשבותיו והציעה:

"מקס, אולי נלך לדירתך".

מקס לקח את ידה של נירה והרימה ממושב הספסל ושניהם פסעו אל ביתו שהיה לא רחוק, כי הם לא הספיקו להתרחק מהבניין. מקס חיבק את נירה כל הדרך ורק רצה כבר להיות איתה בין שיפולי הסדינים.

מקס פתח את ביתו. מקס רצה להציע לנירה משהו לשתות, אך נירה שהייתה כה חמה, לא אפשרה לו אפילו לזוז צעד ממנה. נירה הצמידה את מקס אל גופה והצמידה לו נשיקה רטובה. מקס חיבק את נירה ונישקה בפראות תוך כדי הובלתה אל מיטתו. מקס השכיב את נירה על הסדינים הלבנים ונשכב לצידה. נירה לא רצתה להרפות והתקרבה והמשיכה לנשקו, תוך כדי פתיחת הרוכסן והכפתורים במכסי הג'ינס, שהיו על גופו. מקס חש איך איבר מינו מזדקר שוב למגעה.

מקס החל לפתוח את כפתורי חולצתה של נירה ותוך כדי מישש את חזה מתחת לחזייתה. גופה של נירה הזדקר למג ידו והיא רק רצתה עוד ועוד והחלה לחוש איך מפשעתה מתחילה להיות לחה. מקס הושיט ידיו מאחורי גבה של נירה ושחרר אותה מחזיתה תוך כדי הסרת חולצתה. נירה לא רצתה שמקס יסיר ידיה ממנו. מקס החל לנשקה בחזה, לעסותו בידיו ולנשכה בפטמותיה. נירה חשה איך גלי חום עוטפים אותה מכפות רגליה ועד לראשה. היא הכניסה ידיה לתוך תחתוניו של מקס ונגעה באברו המתקשה. היא נהנתה להרגיש איך הוא מגיב לגופה. סוף, סוף היא אישה נחשקת.

מקס המשיך לטייל על גופה של נירה כשהוא מרחף בנשיקות על צווארה, חזה, טבורה ואז הוא עבר לרגליה. נירה הייתה לבושה בחצאית מיני. מקס הכניס ידו מתחת לחצאיתה ונתקל בחוטיני אותם לבשה נירה. חוטיני תמיד גרה אותו. בעוד נירה מפשילה מכנסיו ותחתוניו, מקס הסיט כמעה את תחתוניה של נירה וחש ברטיבות שאפפה את אברה. מקס חש שכל רצונו הוא להיכנס לנירה ולגמור עכשיו, אך לא לפני שיענגה ויגרום לה להגיע לריגושים אותם לא הכירה. מקס הפשיל את בגדיה הנותרים של נירה ונירה נחשפה בגופה היפה לנגד עיניו. הוא הרים גופו והביט בה בהערצה. הוא לא האמין, שנירה נמצאת איתו ועושה איתו אהבה. הוא הביט בה בערגה.

נירה נשארה עם עיניים עצומות. היא הייתה נבוכה מידי. זו לה הפעם הראשונה שגבר אחר פרט לבעלה שנוגע בה. היא החליטה לא לחשוב על כלום ורק ליהנות מהרגע.

מקס ירד לעבר איברה של נירה, פיסק את רגליה והחל ללטף את הדגדגן שלה. נירה חשה הנאה והחלה להזדקר ולהשמיע אנחות הנאה. נירה נזכרה, שבעלה מעולם לא פינק אותה כך, הוא רק ידע לחדור אליה, לגמור ולהפנות לה את גבו. הוא מעולם לא הקדיש תשומת לב או מחשבה להנאתה. מעולם הוא לא נישק את אברה.

נירה לא ידעה אם גם מקס מסתייג ואיך שהמחשבה חלפה במוחה, היא חשה בפיו ולשונו מדלגים בקלילות על אברה, מרטיטים אותה ואצבעות ידו השנייה חודרים אל נרתיקה. היא פשוט לא ידעה מה קורה לה, צעקות וצווחות הנאה יצאו מגרונה, היא השתוללה והתפתלה כמו שלא עשתה בחייה. מקס המשיך ונירה אחזה בראשו ולא אפשרה לו להתנתק מאברה. היא חשה איך היא עומדת כל שנייה להתפוצץ, איך הדגדגן שלה רוצה עוד ועוד ופתאום יצאה צווחה ענקית מפיה ונשמתה נעצרה לשנייה. נירה לא ידעה מה עבר עליה. היא חשה מעולפת, צמאה ותשושה מהנאה. היא בקשה ממקס שיביא לה כוס מים. מקס ניגש והביא לנירה מים. נירה לגמה את המים ונרגעה לה מקצת.

מקס רצה לחדר אל נירה, אך המתין לתגובתה שלא אחרה להגיע. נירה בקשה ממקס שיחדור לתוכה.  נירה אמרה שהיא רוצה לחוש אותו גומר בתוכה. מקס כל כך שמח. הוא עלה על גופה, תפס באברו והחדירו לתוכה. מקס החל לנוע כשהוא יוצא ונכנס וככל שהתגרה יותר כך קצב חדירותיו התחזק. נירה התנשמה והתנשפה בגניחות הנאה עם כל כניסה של מקס לתוכה. היא חשה באברו מתחכך בתוכה. מקס ששמע את גניחותיה כבר לא יכול היה לעצור את גירויו והתפרץ בבת אחת ונשכב על נירה. נירה חשה בנוזל החם חודר לתוכה ומרטיבה. היא חשה כה מאושרת.

מקס נישק את צווארה ופיה בריחוף קל. מקס ספר לנירה כמה חלם על הרגע הזה איתה. נירה ספרה למקס על חלומה הרטוב אודות שניהם וכי גם גופה יחל למגעו.

השניים נשכבו זה לצד זה והמשיכו לשתוק מהנאה. לאחר זמן מה קמה נירה, אספה את בגדיה והתלבשה. מקס אף הוא קם והתלבש. מקס שאל את נירה:

"נירה, האם את רוצה לשתות משהו או להתרחץ" ?

נירה השיבה בשלילה.

מקס ונירה יצאו מדירתו לעבר ביתה של נירה. כשהם הגיעו לביתה. הם לא אמרו דבר ונפרדו לשלום כשני ידידים בלחיצת יד.

פרק כ"א - אלעד - איחור

רונית החליטה להפתיע את אלעד ולשמחו. רונית ידעה שאלעד פנוי למחרת בערב ולכן היא הזמינה כרטיסים לסרט. מכיוון, שזו הייתה אמורה להיות הפתעה ורונית הייתה רגילה, שאלעד חוזר מיד אחרי לימודיו הביתה, היא לא טרחה לומר לו, שיגיע בזמן.

למחרת היום בערב, המתינה רונית לשובו של אלעד. השעה הייתה כבר 20:00 והסרט היה אמור להתחיל בשעה 21:30.

רונית התיישבה על הכורסה בביתם והמתינה לשובו כשעיניה מרצדות על מסך הטלוויזיה ובוהות במהדורת החדשות.

השעה הייתה כבר 21:00 ואלעד לא הגיע. רונית כבר ניסתה לחפשו אצל חבר ללימודים וגם שם הוא לא היה. רונית ידעה שהספרייה גם נסגרת בשעה 20:00 כך שאין סיכוי שהוא שם. רונית חשבה אולי הוא החליף משמרת והיא לא יודעת. רונית ירדה אל מקס ודפקה בדלת, אך לא היה מענה.

רונית התקשרה לבית הקולנוע ובקשה לבטל את הכרטיסים ונענתה שזה מאוחר מידי ולא ניתן לבטלם.

בשעה 22:00 נכנס אלעד הביתה. רונית נרדמה בכורסה ליד הטלוויזיה בעודה דלוקה. אלעד לא הבין למה רונית נרדמה ליד הטלויזיה, בד"כ כשהיא עייפה, היא הולכת ישר למיטה ונרדמת שם. אלעד נשא את רונית על ידיו והובילה למיטתם. הפשיט את בגדיה וכיסה אותה.

אלעד היה תשוש מיומו העמוס והעייף, ואף הוא נכנס למיטה ונרדם.

פרק כ"ב - נירה  -"מגע של אמא"

נירה עלתה לביתה כשהיא מאושרת. היא התקלחה, התבשמה ונכנסה למיטתה לבד. נירה נרדמה ובחלומה הופיע מקס וכל שארע בניהם צף ועלה מחדש, אך בשונה מהמציאות לחלום התווסף תינוק, שהפריע להם במעשה האהבה. נירה חלמה שהיא קמה אל תינוקה ומרגיעה אותו וחוזרת לזרועות מקס האוהב.

למחרת היום קבלה נירה הודעה בד.א שהיא התקבלה ל"מגע של אמא" והיא מוזמנת ליצור קשר עם מנהלת הסניף במקום מגוריה. נירה מאוד שמחה והתקשרה ותיאמה פגישת הכרות במשך השבוע.

מועד הפגישה הגיעה. נירה נסעה למוסד ונכנסה אליו לאחר ששומר בדק אותה ואת תיקה ושאל לפשר ביקורה. נירה עלתה לקומה השנייה ע"פ הנחייתו של השומר ונפגשה שם עם המנהלת.

השתיים ישבו והמנהלת ספרה לנירה על המקום, על ההתנדבות ושאלה את נירה מתי נח לה להתנדב מול הצרכים שיש להם. נירה והמנהלת תיאמו את לוח הזמנים. נירה החליטה להתחיל להתנדב פעמיים בשבוע ולראות איך היא מסתדרת.

המנהלת ערכה לנירה ביקור בחדר התינוקות איתם היא תתנדב ונירה ממש התלהבה למראם ואפילו רצתה מיד להתחיל להתנדב. היא לקחה מס' תינוקות אל חיקה, צחקה עמם, ליטפה והצמידה אותם לגופה באהבה.

נירה נפרדה מהמנהלת בהרגשה עילאית. היא הבינה שזה המקום בדיוק לו היא נזקקה.

נירה עוד הרהרה במה שארע לה עם מקס, אבל העדיפה להדחיק את מחשבותיה ופשוט ליהנות מאותו ערב מבלי לחשוב על השלכותיו. היה לה כף וזהו. מה יהיה  הלאה, אף אחד לא יודע.

פרק כ"ג - רונית ואלעד - שעת בוקר

רונית קמה בבוקר ומצאה את אלעד ישן לצידה. רונית העירה את אלעד ושאלה אותו:

"היכן היית אמש" ?.

אלעד שלא הבין מה רונית רוצה ממנו, השיב בנמנום:

"הייתי בלימודים".

רונית אמרה לאלעד:

"הם היו אמורים להסתיים בשעה 19:30 ואתה היית אמור להיות בבית בשעה 20:00 כהרגלך".

אלעד השיב:

"את צודקת, אך הוא הלכתי לספריה ולא שמתי לב לזמן שחלף בחפשי אחר חומר לעבודתי".

אלעד הוסיף ואמר:

"מרצה אחד בקש ממני שאסור למשרדו לאחר השיעור".

רונית ספרה לאלעד:

"הזמנתי כרטיסים לסרט ורציתי להפתיע אותך".

אלעד התנצל ואמר:

"זה לא היה צפוי ולא היה לי טלפון ציבורי להתקשר ממנו ולהודיע לך".

רונית שאלה:

"מה המרצה רצה ממך" ?

אלעד השיב:

"הוא רוצה, שאני אהיה האסיסטנט שלו לאורך הסמסטר הבא בעבודת מחקר אותה הוא עורך".

אלעד ספר, שהוא ענה לו בחיוב.

רונית שאלה את אלעד:

"איך יהיה לך זמן לעשות זאת עם לימודיך ועבודתך בשמירה" ?

אלעד השיב:

"אני אעזוב את השמירה או לא אעבוד בה כפי שאני עובד בה היום. המרצה ישלם לי לפי שעה על עזרתי". רונית שמחה מאוד לשמוע.

רונית אמרה לאלעד:

"אתמול מאוד התגעגעתי אליך ורציתי שנבלה ערב נעים ביחד".

אלעד מאוד שמח לשמוע את דבריה של רונית. הוא התקרב אליה וחיבק אותה בזרועותיו. רונית חפנה ראשה בגופו. זה היה רגע מיוחד. היא חשה חיבור מיוחד לאלעד והרגישה רגועה שהוא איתה.

אלעד אמר לרונית:

"חבל שעלינו לקום ללימודים, אחרת הייתי מתנה איתך אהבים כמו שאת לא ידעת עד היום".

רונית צחקקה ואמרה:

"אני אשמור על הבטחתך עד הערב בו נפגש שוב".

אלעד אמר:

"אני עובד אחה"צ היום, כך שאגיע הביתה ואולי נלך לסרט אותו רצית לראות".

רונית אמרה:

"אני לא אזמין כרטיסים מראש הפעם על מנת לא להפסיד את כספנו ואני מקווה, שלא תהיה בעיה להשיג כרטיסים לסרט, במילא אולמות הקולנוע לא מלאים יתר על המידה באמצע השבוע".

השניים יצאו מביתם מרוצים ללימודיהם.

פרק כ"ד נירה ויאיר

נירה המשיכה עם פגישותיה עם מעין וחשה שמפגישה אחת לשנייה, היא יותר מתחזקת ויותר בטוחה ומאמינה בעצמה ובעוצמות שיש לה. יחד עם זאת נירה גם הבינה, ששינוי כלשהו חייב לחול בחייה ובטח בחייה הזוגיים.לאחר ליל האהבים עם מקס, היא עוד יותר חשה בהתעלמות של בעלה ממנה וכי היא מכלה את חייה איתו סתם ומעשה מפסידה חבר ומאהב.

לנירה היה מקצוע בחיים, קוסמטיקה, איתו היא לא עשתה דבר עד היום. בנוסף לכך הייתה לה הכנסה חודשית מהכספים, שאמא השאירה לה כולל דירתה, כך שלא הייתה לה בעיה לפרנס את עצמה. עד היום היא לא נגעה בכספים אלה והם עומדים לרשותה.

נירה התחילה להתנדב ב"מגע של אמא" וחשה סיפוק בשהייתה עם התינוקות ובעזרה בהאכלתם. היו שם תינוקות בגיליים שונים. נירה לא רצתה להיקשר אל אחד מהם דווקא, אבל אחד התינוקות התחבר אליה ונגע לליבה בצורה אחרת מהיתר כאשר כולם היו מקסימים בעיניה.   

ככל שהיא בקרה את התינוקות, נפשה החלה להיקשר לתינוק הספציפי הזה ששמו היה יאיר. יאיר היה בן חצי שנה כאשר היא הכירה אותו. היא והוא תמיד שמחו לראות זה את זה. היא רצתה גם לקחתו לביתה למס' שעות ובקשה מהמנהלת לעשות זאת. המנהלת השיבה לה, שהיא יכולה בתיאום איתה.

נירה הציעה את הרעיון לבעלה והאחרון התנגד, סרב ואמר לה:

"אני לא מוכן לארח תינוק זר בביתי" ולא הבין את צרכיה של נירה. הוא חשש שהקשר עם התינוק יזיק בסופו של דבר לנירה, והוא גם יצא בהכרזה חד משמעית:

"אין לי כוונה לאמץ תינוקות. אני אוהב את חיי כפי שהם מבלי לשמוע צרחות ברקע ועוד של ילד שאינו שלי".

נירה ממש כעסה והתמרמרה על דבריו ואמרה לו:

"אתה לא מבין אותי. כל היום אתה בעבודתך וגם כשאתה מגיע הביתה אין בנינו קשר ולאחרונה אני מתחילה לחשוב, שאין אלו החיים אותם אני בחרתי לחיות".

בעלה של נירה הופתע מדבריה ואמר בתגובה:

"אני לא מבין מה את רוצה ממני, אני הרי נותן לך חופש פעולה לעשות ולבזבז כספים כל היום כרצונך ואת עוד באה בטענות כלפי".

נירה אמרה:

"אני מאוד רוצה לארח את התינוק בביתנו ואני יכולה לעשת זאת כשאתה בעבודתך כך שזה לא יפריע לך".

מכיוון שהשיחה כבר החלה לעצבן את הבעל, הוא הסכים ורק כדי לא לעסוק יותר בסוגיה זו. הוא אמר לנירה:

"כל זמן, שכשאני מגיע הביתה, התינוק לא שם, זה פחות מטריד אותי".

נירה שמחה לפחות שבאופן חלקי הוא אפשר לה את העניין וקיוותה לרכך אותו אולי בהמשך.

נירה בקשה מהמוסד להכין לה את יאיר כדי שתיקח אותו למחרת היום מהבוקר ותחזיר אותו בערב לפני השינה. נירה בקשה מהמוסד לציידו בעגלה, בקבוק, חתולים ואוכל לצהריים כי ביתה אינו ערוך לתינוק. המטפלת במוסד אמרה לנירה שזה ברור שהתינוק הולך אליה עם כל הציוד הנלווה לצרכיו.

נירה הלכה לישון באותו ערב כשהיא מתרגשת לקראת המחר והבילוי עם יאיר במשך היום ולא רק שעתיים.

פרק כ"ה - מקס נירה ויאיר

מקס קם בבוקר למחרת המפגש שלו עם נירה כשהוא חש אותה בכל גופו. הוא אפילו לא רצה להתרחץ אתמול כדי שריחה יישאר על גופו. מקס לא ידע מה נירה חושבת והאם זו הייתה רק אפיזודה חולפת מבחינתה, מן סטוץ כזה. הוא לא הכיר אותה לעומק. יחד עם זאת הוא קיווה, שנירה תיצור עמו קשר ושהם יבלו עוד ערב כזה בשיחה או במגע גופני. מקס ידע שהוא לא יכול להתקשר לנירה אל ביתה ולהחשידה בפני בעלה. הוא אמר, שעדיף שהיא תיזום את המפגש בניהם אם היא תרגיש צורך.

הימים עברו ונירה לא התקשרה אל מקס. מקס הבין שכנראה זה היה סטוץ וזהו. ה-1 לחודש הגיע, מועד התשלום שלו עבור השכירות והוא ידע שנירה תגיע והוא החליט לבחון את תגובתה למפגש האחרון בניהם, רק כך הוא ידע אם זו אהבה נכזבת או שיש לו עוד למה לצפות.

מקס שמע את הדפיקה בדלת וידע שזו נירה. הוא פתח אותה ולהפתעתו ראה אותה אוחזת בעגלת תינוק ובו תינוק חמוד. מקס ידע, שלנירה אין ילדים והיא לא הייתה בהריון לאחרונה ולכן התפלא מהיכן התינוק הזה ומה הוא עושה עם נירה.

נירה ברכה את מקס ועשתה לו היכרות עם יאיר ולא הוסיפה דבר. נירה שאלה את מקס:

"בא לך להצטרף לטיול שלי עם יאיר" ?

מקס שחיכה לרגעים המעטים האלה לבלות עם נירה כמובן שנעתר בחיוב. נעל את ביתו והצטרף לנירה. הוא לא רצה להראות סקרן וחטטן ולכן גם לא שאל את נירה מי התינוק.

הם טיילו לעבר הפארק ומקס קנה לנירה גלידה והם התיישבו על הספסל ונהנו מהשמש החמימה.

רב הליכתם הייתה בשקט והם לא החליפו דברים. מקס רצה לומר ולשאול כל כך הרבה את נירה, אך חשש לפתוח את פיו. הוא לא ידע אם נירה מוכנה לשמוע אותו. הוא לא הצליח להבין מה נירה רוצה ממנו.

כך הם ישבו על הספסל שעה ארוכה. נירה לא חשה במבוכה עם מקס. היא חשה שזה בדיוק מה שהיא רוצה, שיאיר ומקס יהיו איתה מבלי לחשוב על מה שיקרה בעתיד. היא לא רצתה להרוס את הרגע המאושר הזה.

פתאום נירה קמה ואמרה למקס:

"עלי ללכת כי יאיר צריך לחזור למוסד ממנו לקחתי אותו".

מקס שאל:

"מאיזה מוסד" ?

ונירה ספרה לו על התנדבותה. מקס החל להבין מה קורה עם נירה.

מקס שיתף את נירה באהבתו לילדים וציין:

"אני בן יחיד ולצערי לא נישאתי כך שנבצר ממני לממש את אהבתי לילדים. הייתי ממש שמח לו היה לי ילד משלי".

מקס הביע שמחתו בפני נירה ואמר לה:

"תמיד אשמח לארח לך וליאיר לחברה ואת מוזמנת לבקר אותי מתי שאת רוצה".

נירה הודתה למקס, חיבקה אותו והלכה לה לדרכה עם יאיר.

מקס שוב נותר לבד עם הרהוריו. הוא לא ידע אם לקשר שלו עם נירה יהיה המשך או לא. הוא רק ידע כמה הוא חושק בגופה, עד כמה הוא זקוק לחברתה, אך גם שהוא אינו יכול ללחוץ עליה ועדיף להשאיר את המצב כפי שהוא עד שהוא יגלה סמנים אחרים מצידה של נירה.

פרק כ"ו - רונית ואלעד  - ליל אהבים

רונית ואלעד נפגשו באותו ערב והלכו לראות סרט. לאחר הסרט החליט אלעד להזמין את רונית לקפה ועוגה. הם ישבו ושוחחו אודות הסרט ואודות החיים בכלל. מזמן הם לא ניהלו שיחה נינוחה כזו. רונית חשה, שהיא אוהבת את אלעד ורוצה אותו. כשהם סיימו, הם נסעו לביתם ושם עם כניסתם לדירתם, רצה אלעד להדליק את האור, אך רונית מנעה זאת ממנו והחלה לגעת בו בחשכה. אלעד חש את ידיה של רונית מלטפות אותו ואת גופה נצמד לגופו. מזמן הוא לא חש בתשוקה כזו מרונית. הוא חיבק אותה והצמידה אליו בנשיקה ארוכה.

רונית משכה את אלעד לעבר הספה בסלון והשכיבה אותו עליה. היא החלה להפשיטו לאט, לאט כשהיא מנשקת את גופו ומהלכת עליו בנשיקות. אלעד התמוגג והתחיל לחוש את אברו מזדקר לשיטוטה של רונית על גופו. הוא פרם את חולצתה ונגע בפטמותיה כשהוא מנשקן, נושך אותן ומרטיב אותן בלשונו. רונית החלה להשמיע גניחות הנאה. אלעד ירד לעבר השטיח פיסק את רגליה של רונית לאחר שהסיר את מכנסיה ותחתוני הדנטל שהיו על גופה והסתירו את מפשעתה הרטובה. 

הוא החל ללקק את מפשעתה, תוך כדי העברת אצבעותיו סביב ברכות ונשיכתה בצורה עדינה. הוא הכניס את אצבעותיו לנרתיקה וחש איך היא נעשית רטובה יותר ויותר ממגעו ואיך גופה מתפתל למגעו. איבר מינו הזדקר ורק המתין לחדור אליה, אך לא לפני שישמע אותה מתמוגגת מהנאה. אלעד לקח את ידו והניחה מחדש על חזה ולש אותו בעוצמה. רונית הניחה ידה על ידו והובילה אותו במישושו אותה. היא הצמידה את אצבעותיו לפטמותיה ובקשה ממנו ללחוץ עליהן כי זה מגרה אותה. אלעד עשה כרצונה ולשונו המשיכה לרחף על דגדגנה בתשוקה. כל גופה של רונית הזדקר, היא עצמה עיניה בחזקה והתרכזה בעינוג אותו אלעד מענג אותה. היא חשה איך הדם נעשה מרוכז בנרתיקה ואיך היא עומדת כל רגע להתפרץ. רונית התפרצה באנחות שגירו את אלעד והוא לא היה יכול יותר לעמוד בפיתוי. הוא התרומם וחדר אל איבר מינה הרטוב, וחש עצמו שוחה במימיה. מנשק אותה בפיה ומעביר לה את ריח נרתיקה. הוא חדר חזק ועוד, ועוד עד שחש עצמו מתפרק בצעקה "רונית, אני אוהב אותך". רונית כל כך התמוגגה והחזירה לו משפט זהה. היא רק בקשה לחבק ולהצמידו אליה. הוא היה כל כך יקר לה והיא הבינה שאין לה כל כוונה לאבדו.

באותן שניות של התרגשות וסערה גופנית, חשה רונית שאלעד שלה ואין היא רוצה שגופו יהיה שייך לאחרת. היא חשה חיבור כה עז אליו כמו שבחייה לא חשה, כאילו זה מעשה האהבה האחרון שהם עושים בחייהם, כאילו אין מחר. רונית חוותה סקס עם נערים אחרים בנערותה, אך עם אלעד זה היה אחרת. הנכונות שלו להעניק לה את אהבתו ללא גבולות, הכניעה את גופה למגעו ולהנאתה.

רונית הרהרה בהצעת הנישואין של אלעד וחשה באותו הרגע, שזה מה שהיא רוצה בחיים. זה גבר חלומותיה והיא שאלה עצמה איך לא שמה לב לכך קודם. היא הרי לא תוכל לחיות בלעדיו.

רונית היססה אם לספר לאלעד אודות מחשבותיה כעת. לאחר מחשבה שנייה החליטה רונית, שמכיוון שאלעד הציע לה נישואין אולי היא תהפוך את הגלגל ותפתיע אותו בהצעת נישואין. רונית אמרה שבסוף השבוע היא תכין עוגה, תקנה פרחים ונרות, תכין ארוחה טעימה, תקנה יין ותפתיע את אלעד. הוא בטח ישמח. 

פרק כ"ז - נירה - התלבטות

נירה עזבה את מקס וחשה מאושרת, שמקס ידיד שלה ויש לה גם תינוק שהיא אוהבת.

בימים האחרונים היא קראה אל המודעות ב"לוח הדרושים" בעיתון וחיפשה באינטרנט הצעות עבודה בתחום שלה. גם אם היא לא עבדה במשך מספר שנים, היא שמרה על קשר עם איגוד הקוסמטיקאיות והגיעה לכל מפגש ההעשרה.

נירה נתקלה במודעה של מכון קוסמטיקה שבו חיפשו קוסמטיקאית וציינו שתנאי ההעסקה נוחים. רונית התקשרה למקום ושוחחה עם בעלת העסק. בעלת העסק ספרה לרונית, שהיא בשלבי הריון גבוהים והרופא אמר לה, שעליה להיות בשמירת הריון ולכן תיווצר ממנה היכולת לשרת את לקוחותיה בתקופה הקרובה ועד לידתה והיא זקוקה למישהי שתחליף אותה זמנית ואם אותה אחת תהייה טובה אולי הן גם תמשכנה לעבוד כצוות בעתיד.

נירה חשה שההצעה הולמת את מבוקשה. ככה בעלת העסק תלווה אותה בעבודתה והיא לא תיזרק למים ללא מצופים. גם שעות העבודה נראו לה, מה שאפשר לה להמשיך בהתנדבותה במוסד עם יאיר.

השתיים תאמו פגישת עבודה במשך השבוע. נירה הניחה את שפורפרת הטלפון והתיישבה בסלון. נירה החלה לחשוב על השינויים שחדרו לחייה: יאיר התינוק, עבודה חדשה ומקס כמובן. כן מה היא תעשה עם מקס. נירה לא ידעה אם היא מוכנה לעזוב את הנוחות בחייה. יותר התאים לה להחזיק את מקס כידיד ואולי כמאהב. היא ידעה שמקס לא יוכל לתת לה בטחון כלכלי כמו בעלה ובכל זאת רגשותיה כלפי בעלה לא נמוגו לגמרי.

נירה שאלה עצמה איך השינויים בחייה יכולים לחדד את תשומת לבו של בעלה אליה. נירה חשבה, שאולי תספר לו על מעידתה עם מקס ובכך תעורר את קנאתו ביודעה שהיא לוקחת סיכון אם תעשה זאת. נירה החליטה שלמרות שיש בדבר סיכון היא חייבת לספר לו, היא חייבת לבחון את תגובתו. אם הוא יהיה אדיש ולא יהיה אכפת לו, היא תעזוב אותו.

נירה גם חשבה בימים האחרונים על אימוצו של יאיר. היא אפילו שוחחה עקרונית עם מנהלת המוסד בנדון והמנהלת מאוד שמחה. נירה ידעה שגם בנושא זה עליה לדבר עם בעלה. נירה החליטה, שהיא לא מוכנה יותר לוותר על אהבה או ילד בחייה ואם בעלה ימשיך למנוע ממנה את שני הדברים האלה, אזי כנראה הזוגיות שלה איתו הסתיימה ועליה לפתוח דף חדש. שיחותיה עם מעין מאוד חזקו אותה והחזירו לה את בטחונה בעצמה וביכולתה והיא חשה איך כל החלקים בחייה מתחילים להסתדר כמו פאזל, רק הבעיה עם בעלה טרם נפתרה והיא עומדת לפתוח אותה כי היא ספגה מספיק בחייה.

נירה החליטה שהיא תמצא זמן בו בעלה ישוב מעבודתו בשעה סבירה כשהוא רגוע על מנת להעלות את מה שמציק לה. היא גם החליטה באחת הפעמים להפגישו עם יאיר למס' דקות, רק כדי שיראה אותו. 

פרק כ"ח - רונית - הסכמה

הגיעה סוף השבוע ורונית הכינה הכל לקראת הגעתו של אלעד. היא גם רכשה לו צמיד מזהב עליו חרות המשפט "אני מסכימה".

אלעד הגיע לדירתם. הוא הופתע כשראה שכל התריסים מוגפים והדירה מוארת בנרות מכניסתה ועד חדר השינה. אלעד חיפש את רונית. רונית הגיחה מחדרם לבושה בשמלה חגיגית ומבושמת בריח הבושם אותו הוא רכש עבורה ליום הולדתה האחרון.

אלעד שאל את רונית:

"רונית, מה פשר האירוע" ?

רונית הושיבה את אלעד ליד השולחן עליו הונחו מטעמי האוכל, אותם היא הכינה. על השולחן הונחה מפה לבנה ועליה גם שתי צלחות ושני גביעי יין ולידם בקבוק שמפניה. אלעד הבין, שרונית רוצה לחגוג עמו משהו וחיכה לדעת מה.

רונית אמרה לאלעד:

"קודם נאכל ואח"כ אני אגלה לך".

אלעד פתח את השמפניה לאחר שניער אותה טוב ומימיה התפרצו החוצה בעת פתיחתה. אלעד מזג לרונית והשניים ברכו עצמם במזל טוב. רונית הגישה לאלעד את האוכל אותו הכינה. לאחר שהשניים סיימו לאכול, הזמינה רונית את אלעד לסלון, פרסה לשניהם חתיכת עוגה וחלטה תה לספליהם.

אלעד התיישב וכבר היה ממש סקרן לשמוע את מוצא פיה של רונית. רונית התיישבה ליד אלעד ואחזה בידו. הוציאה קופסת תכשיטים, פתחה אותה, הוציאה ממנה את הצמיד אשר רכשה לאלעד וענדה אתה על ידו.

אלעד הביט בצמיד משתומם. היום זה אינו יום הולדתו. אלעד שם לב כי מלים מסוימות חרוטות על הצמיד. הוא הפנה את הצמיד כלפי גופו והתחיל לקרוא. אלעד קרא "אני מסכימה". ברגע הראשון אלעד לא קישר בין המלים למעמד, אך פתאום הוא הבין, שרונית נעתרה לבקשתו להינשא לו. אלעד קם מהספה, קרב אל רונית, לקח אותה בזרועותיו, חיבק אותה ונישקה כשהוא מאושר עד כלותו וצרח כך שכל השכנים בבנין יכלו לשמוע אותו.

את הלילה לאחר מכן בילו רונית ואלעד בתשוקה סוחפת ובאושר שנשא אותם אל עתידם.

פרק כ"ט - נירה ובעלה פורקן לב

הטלפון צלצל בביתה של נירה והיא הרימה אותו. בצד השני הייתה רונית, אשר בשרה לה על החלטתה להינשא לאלעד. נירה כה שמחה וחשבה שרונית אכן עשתה את הצעד הנכון בחייה. היא האמינה באהבתו של אלעד לרונית ע"פ סיפוריה של רונית.

נירה אמנם לא רצתה להעיב על שמחתה של רונית, אך חשה בצורך לשתפה במה שעובר עליה. רונית הקשיבה לנירה, תמכה בה ועודדה אותה לעשות את מה שחשבה וללכת עם צו ליבה.

נירה מאוד שמחה לשמוע, שרונית תומכת בה. היא הרגישה מחוזקת ע"י רונית חברתה.

באותו ערב הגיעה בעלה של נירה מוקדם הביתה והיא חשה כי עבר עליו יום טוב והיא יכולה לפתוח את הנושאים המעיקים עליה.

נירה בקשה מבעלה לשבת איתה בסלון וציינה כי ברצונה לשוחח עמו. בעלה לא ידע מדוע וציפה לשמוע מה יש לה להשיח באוזניו.

נירה הזכירה לבעלה:

"אתה זוכר את יאיר אותו פגשת פעם אחת עם שובך מהעבודה" ?

בעלה השיב:

"אני מודע לקיומו של יאיר וחשיבותו בחייך".

נירה אמרה לבעלה:

"אני מעוניינת לאמץ את יאיר".

בעלה נשמע מופתע והתקומם לעצם הרעיון:

"אני לא רוצה בשלב זה או בכלל ילד קטן שיתרוצץ סביבי ויפריע למהלך חיי ועוד ילד שהוא לא פרי חלצי".

נירה הייתה נחרצת ואמרה לבעלה:

"זהו רצוני ואני אשמח אם תצטרף אל החלטתי".

בעלה סרב ואמר:

"זה לא בא בחשבון. אני לא מוכן לפרנס ילדים של אנשים אחרים, כל זמן שזה היה עניין התנדבותי, לא הייתה לי בעיה עם זה, אך לא מעבר לכך".

נירה חזרה ואמרה בתקיפות לבעלה:

"אני עומדת להגיש טפסי אימוץ גם אם אתה מסרב".

בעלה השיב:

"הילד הזה לא יגור תחת קורת גגי".

נירה אמרה בתגובה:

"אם האימוץ יאלץ אותי לעזוב אותך, אני אעשה זאת, אך אני מציעה לך לשקול את הנושא שוב לעומק. אני יודעת, שאני מנחיתה עליך דבר גדול ולכן אני אאפשר לך מס' ימים לחשוב על הנושא ואני מצפה לתשובה חיובית".

בעלה של נירה המשיך לסרב ונירה פשוט לא דשה בנושא יותר.

בעלה של נירה רצה לקום ממקום מושבו וללכת לחדר העבודה שלו כהרגלו זאת ועוד לאחר שנירה הצליחה להכעיסו, אך נירה הבהירה לו שהיא עדיין לא סיימה דבריה. נירה ספרה לבעלה:

"התחלתי לעבוד במכון קוסמטיקה ואני מאוד נהנית מעבודתי, כך שאם תאלץ אותי לעזוב את ביתנו, הפרנסה מצויה בכיסי".

בעלה של נירה שוב נדהם מדבריה של נירה ומההחלטיות בדבריה. הוא הבין שנירה כבר החליטה ואין לו הרבה מה לומר. הוא כבר לא ידע מה עוד היא עומדת להנחית עלי ראשו באותו הערב.

אכן נירה עוד לא סיימה את דבריה. נירה אמרה לבעלה:

"התרחקותך הפיזית ממני וריקון הזוגיות בנינו גרמה לי לפול לזרועות אחר".

פיו של בעלה של נירה נשאר פעור לשמע דבריה האחרונים. הוא היה המום לגמרי. הוא חש שנירה פגעה באגו הגברי שלו ויצרה אי אימון בניהם. נירה חזרה ואמרה:

"הייתה לי חוויה חד פעמית בלבד ואתה זה שהדחת אותי למקום הזה, כי אתה לא יכול לישון בחדר נפרד ולא להעניק לי יותר אהבה. בזמן האחרון אני חשה כמו פרח נבול. שכחת להשקות אותי כבר מזמן. אני גם לא אתפלא אם אתה משקה פרחים אחרים טרם הגעתך חזרה כל ערב לביתנו בשעה מאוחרת".

בעלה של נירה כמובן הכחיש ואמר:

"אני לא מנהל אף רומן עם אחרת, עבודתי גוזלת את כל זמני".

הוא קם מהספה והלך מרוגז ופגוע אל חדרו. נירה לא הופתעה מתגובתו. היא ידעה שיכאב לו והוא יירתע מהשינויים בחייה, אך היא גם ידעה שהיא אינה יכולה לחיות יותר רק בצילו.

נירה חשה סיפוק והקלה, שמה שהיה צריך להיאמר, נאמר והחליטה להשאיר לבעלה מס' ימים בהם יחשוב על עתידם המשותף.

נירה חשבה שמכסימום היא תאלץ לשכור לה דירה, שהרי דירת אמה אינה מספיקה לה וליאיר. דירת אמה תכסה חלק מהשכירות של דירתה. נירה אמרה לעצמה, שהיא תתחיל בינתיים בתהליך האימוץ. היא הלכה למיטתה בתחושה, שחייה עומדים להשתנות והיא אינה יודעת לאיזה כיוון, אך היא יודעת שחייה כיום אינם חיים.

פרק ל'- מקס ונירה בית רונית ואלעד

מקס המשיך וחשב על נירה. היא לא הפסיקה להטריד את מחשבותיו. הוא ידע, שהוא לא יכול לבוא אליה בתביעה כלשהי. היא לא הבטיחה לו דבר וזה שהם עשו אהבה ערב אחד וטיילו להם בפארק אינו מעיד על דבר. מקס חש בגעגועיו לנירה. מקס חש שהוא חייב לראותה ולא ידע כיצד ליזום את הפגישה בניהם. הוא לא היה מוכן לחכות עד ל-1 לחודש הבא בה יתקל בה שוב.

מקס שוחח על הנושא עם אלעד. אלעד שהיה מודע לאהבתו של מקס לנירה חשב על רעיון והציע למקס:

:אני ורונית נזמין את שניכם לארוחת ערב בה נחגוג את הצעת הנישואין שלנו."

 מקס התלהב והודה לאלעד על נכונותו לעזור לו.

אלעד הגיע לדירתו באותו ערב וספר לרונית אודות רגשותיו של מקס כלפי נירה וכי עליהם לעשות דבר מה להפגיש בניהם ושהוא הציע למקס להזמינם לארוחת ערב בביתם. רונית שאף היא הייתה מודעת למה שקרה בין נירה ומקס הסכימה לשתף פעולה. היא התקשרה לנירה והזמינה אותה להגיע אליהם למחרת בערב מבלי לציין כי מקס יהיה נוכח בה גם. רונית רצתה להפתיע את נירה. נירה מאוד שמחה ואמרה שהיא תגיע לבדה. היא ידעה שבעלה לא יצטרף אליה כמו תמיד.

למחרת בערב הגיעו נירה ומקס לדירתם של רונית ואלעד. נירה ומקס נפגשו על גרם המדרגות בבניין בה גרו מקס, רונית ואלעד. השניים קלטו מיד, שרונית ואלעד הזמינו את שניהם ואולי במכוון.

נירה הביאה לרונית ואלעד פמוטי כסף עם הקדשה שלה חרוטה עליהם ואילו מקס הביא זר פרחים ובקבוק יין. השניים אמרו זה לזו שלום ולא המשיכו לפתח שיחה, שכן שניהם חשו במבוכה. רונית פתחה את הדלת, חיבקה את מקס ואת נירה והזמינה אותם להיכנס אל ביתה.

הארבעה ישבו ואכלו ארוחת ערב כשהם מדברים על הא ועל דא. נירה ומקס עדיין התקשו להחליף דברים בניהם. רונית ואלעד ספרו למקס ונירה, שהם החליטו לחזור לחיות בקיבוץ עם סיום לימודיהם. הם הגיעו למסקנה, שהאווירה בקיבוץ הולמת יותר את אישיותם ומחברת בניהם ואילו בעיר הם מתרחקים. רונית גם אמרה, שחוץ מזה הם חושבים להביא ילדים בעתיד כך שבקיבוץ יהיה להם יותר קל שכן יש להם שם משפחה.

רונית אמרה, שגם את טכס נישואיהם שנקבע שיערך בקיץ עם החופשה מלימודיהם, הם גם יערכו בקיבוץ. רונית הוסיפה ואמרה, שכמובן שנירה ומקס מוזמנים לאירוע והם לא יסלחו להם אם הם לא יגיעו. נירה ומקס אמרו, שהם יגיעו, אין ספק בכך.

ארוחת הערב עברה לה בנעימים, פרט למתח ששרר בין נירה ומקס למרות, ששניהם השתדלו מאוד שרונית ואלעד לא ישימו לבם אליו. הם לא רצו להרוס להם ערב נהדר כזה. 

מקס ונירה נפרדו מאלעד ורונית ואחלו להם מזל טוב ואושר בחייהם המשותפים.

פרק ל"א- נירה ומקס מה קורה ?

עם צאתם של מקס ונירה מביתם של רונית ואלעד, הציע מקס לנירה ללוותה לביתה. נירה השיבה, שהיא הגיעה עם מכוניתה ולכן היא מודה לו על הצעתו, אך אין צורך.

מקס בקש לשוחח עם נירה. נירה ידעה, שהשיחה בניהם בלתי נמנעת ואפשרה לו לומר לה מה מציק לו. מקס הביע אהבתו בפני נירה. נירה הרגישה שמקס מחמיא לה  ואמרה לו:

"מקס,אתה אדם נפלא, אך אני נמצאת כעת בפרשת דרכים ואין אני יודעת לאן אני הולכת. יתכן ואני אפרד מבעלי אם הוא לא ייעתר לבקשתי לאמץ את יאיר. אני התחלתי לעבוד, ואני מרגישה שסוף, סוף יש לי שליטה על חיי ואני זו הקובעת את המציאות שלי ומה טוב עבורי מבלי להתחשב או לחשוב מה דעתם או רצונם של אחרים. כל חיי הייתי כזו שמרצה ובטלתי עצמי בפני בעלי ובפני כל העולם וכעת אני חשה, שאני רוצה לצעוד בנתיב המתאים לי מבלי שאף אחד יעצור בעדי או ימנע ממני להגשים את חלומותיי".

נירה עוד אמרה למקס:

"אתה חשוב לי ואני רוצה שנמשיך בקשר הידידות בנינו ואולי גם יהיה מגע גופני בנינו, אך אני לא  יודעת. בשלב זה אני ממתינה לתשובת בעלי לגבי האימוץ ואם תשובתו תהייה שלילית ולא יחול שינוי בגישתו לזוגיות ולחיי הנישואים שלנו, אני מתכוונת לעזוב את ביתי ולעבור לדירה שכורה ולהתחיל בתהליך האימוץ של יאיר".

נירה אמרה והוסיפה:

"אני לא יכולה להבטיח לך דבר, שכן כרגע הכל פתוח ואני רוצה לזרום עם החיים ולא רוצה שאף אחד יעצור בעדי. אני חייבת קודם להיות שלמה עם עצמי ולבנות את חיי מחדש לפני שאני אוכל להכניס גבר חדש לחיי".

נירה בקשה ממקס:

"אנא תישאר ידיד שלי. אני לא יודעת, אולי בעתיד הקשר בנינו ישתנה מידידות לחברות. אך בינתיים אני בכל זאת רוצה עדיין לתת צ'אנס לבעלי".

מקס שמע את דבריה של נירה והבין אותה. מקס אמר לנירה:

"הקשר בנינו חשוב לי ולא אכפת לי אם כרגע הוא יתמצה בידידות ותו לא, העיקר שהקשר לא יפסק. אני גם מוכן לסייע לך בכל דבר ולהיות למענך בכל התהליך שאת עוברת ויש לי סבלנות רבה".

מקס הוסיף ואמר:

"עד היום אני לא מצאתי את האישה שחיפשתי וכעת כאשר מצאתי אותה, אני לא מתכוון לוותר עליה בקלות, יחד עם זאת אני לא מתכוון להאיץ בך או להכביד עליך, אלא רק להיות שם בשבילך ולתת לך את הזמן הדרוש לך. במידה ותחליטי להישאר עם בעלך, אני אבין ואניח לך. אני לא רוצה להוות טריגר לגירושיך. ההחלטה אם לעזוב את בעלך, צריכה להיות אך ורק שלך, נירה, ללא השפעות חיצוניות כולל התערבות שלי עצמי".

נירה מאוד העריכה את דבריו של מקס ושמחה לשמוע את תגובתו. השניים נפרדו בחיבוק. נירה נכנסה למכוניתה ונסעה לדרכה ומקס נופף לה בידו.

פרק ל"ב - נירה המשך הדרך

נירה נפרדה ממקס ונסעה לה כאשר המחשבות, הפחדים והחששות מלווים אותה, אך יחד עם זאת היא חשה שהיא לא הייתה יותר החלטית בחייה מאשר ברגע זה לגבי הדברים, שהיא רוצה שישתנו בחייה ולגבי שאיפותיה. הגיע הזמן, שהיא תצא מהחשכה בה שהתה בנישואיה. נירה חשה, שהאור בקצה המנהרה כבר מחכה לה. הייתה לה תחושה, שבעלה יתבצר בעמדתו השלילית והיא כבר הכינה עצמה לשינוי שהיא עומדת לערוך בחייה. היא חשה בטוחה בהחלטותיה.

המפגשים שלה עם מעין סייעו לה וחיזקו אותה. ההתנדבות והטיפול ביאיר הבהירו לה עד כמה מה היא זקוקה לילד בחייה. גם עבודתה החדשה במכון הקוסמטיקה והמחמאות, שהיא קבלה מהלקוחות על עבודתה היסודית והמסורה, העניקו לה תחושה טובה, שהיא יכולה ומסוגלת לעשות הכל ואהבתו של מקס אליה, הוכיחה לה שהיא עדיין אישה נחשקת ואהובה. נירה ידעה, שעלייה רק לרצות ולהאמין והיא תכבוש כל יעד, שתבחר בחייה.

נירה הרגישה תחושה נהדרת, היא פתחה את החלון במכוניתה, נשמה לרווחה את האוויר הקריר וחשה באושר המציף אותה. היא ידעה שמעתה והלאה, אף אחד לא יעמוד בדרכה למימוש אושרה. היא ידעה שמעתה והלאה לאף אחד לא תהייה שליטה על חייה פרט לה עצמה והיא זו שתנתב אותם לאן שתרצה.

חלק ב' - מפגש אקראי, זוגיות ועיניים שלא רואות

פרק א' - לילך

לילך נכנסה למוסד לעיוורים בו עבדה. היא כל כך מיהרה משום שהיא הייתה כבר באיחור. לא היה נעים לה. היא לא ידעה מה כבר לעשות עם התכונה הזו שלה לאחר. מה שהיא לא עשתה עד היום, לא סייע להגיע בזמן ולא משנה מתי התעוררה, איכשהו הזמן פרח לו והיא מצאה עצמה בדקה ה-90 עוזבת את דירתה ונכנסת לפקק ארוך, שהשתרך בדרכה לעבודתה.

לילך פתחה את דלת הזכוכית במוסד והחלה לרוץ לעבר חדר הטיפולים. היא לא שמה לבה ונתקלה באחד העיוורים והפילה אותו. היא חשה כה נבוכה. היא ניגשה לעיוור ואמרה לו:

"אני ממש מצטערת, מיהרתי ולא שמתי ליבי שאתה עומד בדרכי".

העיוור קם, מיאן לקבל עזרה מלילך ושאל אותה ברוגז:

"שכחת לאן את נכנסת" ? - כאן האנשים לא רואים".

לילך שוב התנצלה.

העיוור סובב גבו אליה והלך.

לילך הרגישה, שהיום שלה התחיל על רגל שמאל. העיוור צדק והיא אשמה, אך באמת היא לא שמה לב כי מיהרה. לילך המשיכה והלכה לחדרה ואילו העיוור נעלם לו במסדרון. לילך לא ידעה לאן הלך, אך פניו נשארו חרוטים בראשה. היא חשה, שעליה לפצות אותו וברגע שתזדמן לה פגישה נוספת עמו, היא תעשה זאת.

לילך נכנסה לחדרה ואמרה למזכירה, שהיא יכולה להכניס את המטופלים. לילך הקדישה לכל מטופל את שעתו ושמעה את קשייו וניסתה ככל יכולתה לסייע לו במסגרות המקובלות. למרות שתפקידה דרש ממנה לא להתחבר לסיפורים והמצוקות של מטופליה, לילך התקשתה שלא להרגיש עצמה מעורבת רגשי, ועצובה בגינם. לילך לא הצליחה להפריד בין חייה שלה וחיי המטופלים שלה ותמיד אמרה להם, שהם יכולים להתקשר אליה ולפנות אליה בכל שעה ביום. היא תמיד תהייה זמינה להם, אלא אם היא בתוך טיפול, אז שישאירו לה הודעה.

לילך הייתה בחורה רווקה בת 30. היא סיימה תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה. היו בבעלותה דירה ורכב ולא חסר לה דבר פרט לאהבה. היא בחרה לעבוד עם עיוורים כי העולם הזה קסם לה. היא למדה עם הזמן להעריך את היכולות שיש לעיוורים האלה, שאין לאדם רואה, את הרגישות שלהם לדברים, את התפעמותם מדברים שגרתיים ועוד. לפעמים היא הייתה רוצה להיות עיוורת ולחוש את העוצמות בהם הם חשים את חייהם.

פרק ב'- רונן

רונן היה עיוור בגיל 35. הוא התעוור עכב פציעה במלחמה. הוריו היו מבוגרים מידי ובאיזה שלב כבר התקשו לטפל בו ולכן העבירו אותו למוסד. הם חשבו על טובתו, כך הוא יהיה עם חברת אנשים כמוהו, ויהיו לו עבודה ועיסוקים אותם מספק המוסד. הוריו נהגו לבקרו לעיתים תכופות ככל שיכלו והוא העריך זאת. הם כבר לא היו בריאים והוא חשב לתומו, שהוא זה שהיה צריך לסעוד אותם ולא הפוך.

רונן כעס כל כך על הגברת, שנתקלה בו. לפחות במוסד הוא חש בטוח ומוגן ופתאום הוא מצא עצמו נופל שלא באשמתו. רונן לא הבין איזה חוסר רגישות גילתה אותה גברת, שהיא לא שמה לב לנוכחותו. רונן קיווה לא להיתקל בה שוב. נוכחותה לא נעמה לו, למרות שהיה קשה לו, שלא להריח את הבושם החזק שגופה הדיף. דווקא זה היה בושם, שהוא אהב והוא הזכיר לו נשכחות ובמידה מסוימת עורר את חושיו, שהוא דאג מזמן להרדימם.

רונן היה בדרכו לעבודתו. הוא היה המרכזן במוסד. המשמרת שלו הגיעה. רונן אהב לשמוע קולות שונים של אנשים גם אם הוא לא ממש שוחח עמם, הוא היה יכול לדמיין אותם ע"פ קולם. לעיתים אפילו אולי לספר את סיפורם ע"פ מבוקשם בטלפון. קולה של האישה שנתקלה בו נשמע לו מוכר. יתכן והוא אחד מהקולות שהוא שמע כשנתבקש לחבר מישהו אליה או הפוך. רונן היה סקרן במידה מסוימת לפשר מעשיה של אותה אישה, שנתקלה בו במוסד.

רונן היה בטוח שיזדמן לו לשמוע את קולה שוב ואז הוא בטח ידע מי היא. בינתיים עליו להניח למחשבותיו ולעבוד. הוא גם התחיל לקרוא ספר בכתב ברייל חדש של סופר שהוא אוהב והוא בשיא המתח ומעוניין לסיים עבודתו ולחזור אל קריאתו.

פרק ג'- גלית

גלית הייתה אחות במוסד לעיוורים. היא הייתה בחורה בת 25 שלא מזמן סיימה את לימודים כאחות והתחילה דרכה. המקום בו מצאה עבודה לא היה דווקא מה שהיא חיפשה, אך לאור מצב התעסוקה בחוץ לאחיות, היא ידעה שמזלה, שגם את העבודה הזו היא השיגה.

גלית התקשה ליצור שיחה עם העיוורים במוסד. הם נראו לא מוזרים. היא שמחה שהיא רק מטפלת בהם אם נפצעו, או חשו ברע או נזקקו לכדור הרגעה כמו "אכמול" ו"אופטלגין". היא לא הייתה אמורה לטפל בהם מעבר לכך. היא עבדה משעה 08:00 עד שעה 16:00 וזה הספיק מבחינתה. היא חשה שהיא נמצאת בבית כלא. במקום להתייחס אל העיוורים כאנשים רגילים שרק לא רואים, היא יחסה להם מגבלות נוספות, שלא היה קיימים להם, שכן לפעמים הם התנהגו בצורה מוזרה.

גלית לא ניסתה ליצור קשר או להתחבר אל אחד מהם. היא העדיפה לשוחח עם העובדים האחרים במוסד ולא עם העיוורים השוהים בו.

כשלא הייתה לה עבודה, או כשהיא לא נקראה לטיפול כלשהו, היא נהגה לצ'וטט באינטרנט עם חברותיה.

גלית מתגוררת בדירה יחד עם אבי. הם יוצאים כבר מס' שנים. גלית ציפתה שאבי יציע לה כבר נישואין, אך אבי בושש בהצעתו. כל פעם הוא המציא לה תירוץ למה זה עדיין לא מתאים.

גלית ואבי הכירו כשהיא התנדבה ב"מגן דוד אדום" והוא היה מגיע לשם עם פצועים מתאונות דרכים כדי לאסוף מהם מידע על האירוע. כל פעם הם היו משוחחים וצוחקים וכך נרקם הקשר בניהם. גלית מאוד אוהבת את אבי.

פרק ד' - אבי

אבי היה בן 29. הוא החל שירותו במשטרה מיד אחרי צבא. הוא כל הזמן ציפה לקידום, אך לא קודם. הוא היה שוטר בתחנה בעירו. כל הזמן אמרו לו, שהוא חייב להציג תעודה אקדמאית כדי להתקדם. אבי ידע שאין לו סבלנות ללימודים, הוא לא היה טוב בהם ותמיד ציוניו היו נמוכים, אך הוא גם ידע שאם לא ילך ללמוד בתוכנית מיוחדת לכוחות הביטחון, הוא יתקע באותו תפקיד זניח במשטרה והוא לא ראה עצמו נשאר בו.

אבי ידע שגלית מאוד רוצה להינשא לו, אבל הוא לא רצה להינשא כל עוד הוא לא מצליח להביא פרנסה יותר מכובדת לחייהם.

אבי החליט להירשם ללימודי תואר ראשון במסגרת המיוחדת. אבי ידע שבמסגר המיוחדת הזו, חבריו יוכו לעזור לו. הוא לא ילמד עם חברה צעירים ופנויים אלא כמוהו ובטח יהיו הקלות. הוא אמר לעצמו, שאין לו ברירה והוא חייב להתאמץ בנושא.

אבי ידע גם שתחול ירידה בהכנסתו עכב לימודיו, שכן שכר הלימוד לא נמוך והמשטרה מוכנה לממן לו חלק מההוצאה לא כולל מס.

אבי אמר, שהערב הוא יספר לגלית. הוא כבר מילא את הטפסים ויתחיל ללמוד עם תחילת שנת הלימודים הבאה. הוא לא ידע אם גלית תשמח או לא, אבל זו החלטתו ועליה לקבלה. הרי החלטה כזו רק תטיב עם עתידם וכך היא צריכה לראות את פני הדברים.

אבי חש הרגשה טובה, שהנה הוא עושה משהו למען עצמו מבלי שאף אחד מכריח אותו אלא מתוך מודעות מלאה לרצונו בקידום וקריירה יפה. 

פרק ה'-  רונן ולילך - שיחת הטלפון עם מוטי

רונן היה שקוע בעבודתו כשלפתע הוא שמע קול מוכר מהבוקר, על הקו הייתה אותה אישה שבגינה הוא נפל. היא בקשה ממנו לחברה לאחד הטלפונים בחדרי המגורים שלהם במוסד. רונן תהה מה הקשר שיש לאישה זו עם העיוורים, סקרנותו גברה עליו והוא החליט לעשות משהו אסור ולהאזין לשיחתם.

"שלום לך מוטי".

שלום לך לילך".

רונן אמר לעצמו: "אה, שמה לילך? - מידע ראשוני.
השיחה נמשכה ולילך אמרה:.
"מוטי, יש לנו פגישה בשעה 10:00 וטרם הגעת אליה. מה אתה עושה בחדרך" ?

"אין לי מצב רוח ולא בא לי להגיע".

"מוטי, לכן אני כאן כדי לעזור לך להתגבר על הקשיים שלך".

"אני לא מאמין, שמישהו יכול לעזור לי".

"מוטי, אל תהיה כזה סקפטי, בוא נדבר ותראה שהדברים יראו אחרת".

"אני לא מאמין".

"אני כן מאמינה, שאתה יכול ומסוגל".

"אני עיוור, אז מה כבר יש לצפות ממני" ?

"הרבה מאוד. יש לך עולם ומלואו להעניק והרבה אנשים היו שמחים לא היית חבר שלהם".

"כן, תמצאי לי אחד".

"אני בטוחה שיש ואם תגיע גם נמצא אותו. תן לעצמך הזדמנות, זה הכל".

"טוב אני אגיע, אבל אני לא יודע כמה זמן אשאר".

"העיקר שתגיע והלאה אנחנו נראה".

"בסדר".

"אני ממתינה לך, ביי".

"ביי".

השיחה נותקה. רונן הכיר את מוטי, הוא היה בחור בן 19, שלא מזמן הייתה לו תאונת דרכים והוא איבד את מאור עיניו. רונן חשב, שמוטי באמת צעיר מידי לעכל את גודל הגזרה, שנחתה עליו. כרגע הוא בתהליך שיקום ואז הוא יחזור לביתו. הוא נכנס לדיכאון והוריו לא יודעים מה לעשות ולכן הפנו אותו לסיוע מקצועי. דורון נזכר שפעם, גם הוא היה כזה, בדיוק בגיל הזה ארעה הפגיעה בעיניו כשהוא היה חייל.

רונן הבין, שלילך הנה העובדת הסוציאלית במוסד. הוא אף פעם לא הגיע אליה, כי עם הזמן הוא התחסן והרגיש שהוא יכול להתמודד ואינו זקוק לאף אחד. הוא לא נתן לאף אחד להתקרב אליו על מנת לא להיקשר רגשית. הוא העדיף את חייו כפי שהם בלי תנודות. הוא למד לחיותם והשלים עם גורלו המר.

פרק ו'- אבי וגלית - ההרשמה ללימודים

אבי בא באותו ערב לדירתו אותה חלק עם גלית כשהוא שמח לבשר לגלית על הרשמתו ללימודים. גלית

כבר חיכתה לו בדירתם.

גלית ראתה את פניו של אבי מוארים ומחויכים. היא שאלה אותו:

"אבי, מה גורם לך לחייך היום" ?

אבי השיב:

"נרשמתי ללימודים באוניברסיטה".

גלית הייתה מופתעת ואמרה:

"מה, באמת ולא התייעצת איתי" ?

אבי הגיב ואמר:

"תראי גלית, אין מה להתייעץ. אני חייב ללמוד כדי להתקדם במשטרה ולא להיות סתם שוטר. ברגע שאסיים לימודים, אוכל להציג מועמדות לתפקיד יותר גבוה וארוויח יותר. אני עושה זאת לא רק עבורי אלא עבור שנינו".

גלית אמרה לאבי בתגובה:

"תשמע, אבי, כל הכבוד לך שאתה רוצה ללמוד, אך אני גם רוצה להקים בית ולהביא ילדים לעולם ואני לא רוצה להמתין עכשיו כמה שנים עד שתסיים לימודיך".

אבי ניסה לרכך את גלית ואמר:

"גלית, אני אוהב אותך, אך הרכבת לא מחכה לי, אני חייב לעשות זאת עכשיו וזה למען עתידנו ועתיד ילדינו".

גלית אמרה לאבי:

"אז בוא נתחתן עכשיו ואז אהיה רגועה".

אבי אמר:

"אנחנו לא יכולים להינשא עכשיו כי איני יכול לפרנס אותך כראוי זאת ועוד משכורתי תצטמצם בגלל התשלום ללימודים, אז אני רק מבקש שתביני אותו ותתאזרי בסבלנות. זה למען שנינו. את לא רוצה שאני אתקדם ולא ארגיש מבוזבז" ?

גלית השיבה:

"תשמע אבי, כבר נרשמת, אז החלטת את החלטתך מבלי להתייעץ עמי. איני יודעת מה לומר לך. אני מאוד מאוכזבת וקשה לי לתמוך בהחלטתך".

אבי הגיב ואמר לגלית:

"גלית, אני מבין אותך ואת צריכה גם להבין אותי. מה שאני עושה הוא בעדנו ולא נגדנו."

גלית אמרה לאבי:

"זה לא ממש נראה לי. לא יודעת, אצטרך לחשוב על כך".

אבי אמר לגלית:

"קחי את הזמן שלך, אני בכל מקרה רוצה להיות איתך ואוהב אותך והלימודים שלי רק יוסיפו לנו בעתיד והוא לא רחוק. אני מבטיח להינשא לך עם סיום הלימודים. מדובר רק בשנתיים. חיכינו עד כה ואיני סבור שלא ניתן לחכות יותר. אתה בסה"כ בת 25 ואם תלדי בגיל 28 זה לא "ביג דיל", כמו שאת עושה מזה".

גלית לא רצתה להגיב יותר. היא הלכה מרוגזת ופגועה לחדר השינה שלהם והותירה את אבי בגפו בסלון.

אבי תהה מה הוא עוד יכול לעשות כדי שגלית תבין אותו ותתרכך.

פרק ז'- לילך - חיה לבד

לילך עזבה את משרדה באותו יום תשושה לגמרי. יום העבודה לא היה לה קל, במיוחד הפגישה עם מוטי, שסרב לכל טיפול או עזרה ורק שקע בעצמו והתנגד לטיפול. היא חשבה איך בכל זאת תוכל להגיע אליו. לילך חשבה שאולי אם יוצמד אליו חונך, אדם עיוור הבוגר ממנו, שכבר השלים עם עיוורונו, למוטי יהיה יותר קל. לילך חשבה שהיא צריכה לברר אודות אחד העיוורים המתאכסנים במוסד ואינו נמצא בטיפול. היא הבטיחה לעצמה, שמחר היא תברר זאת כי היא חייבת לסייע בדרך כלשהי למוטי והיא עצמה לא עיוורת כך שקשה לה להבין את כל מה שעובר עליו. אותו עיוור בוגר חייב גם להיות אדם שראייתו נלקחת ממנו באמצע החיים ולא שהוא עיוור מלידה.

לילך נסעה לדירתה השוממת כמידי יום ביומו כשהיא טעונה ממטופליה. היא נכנסה לדירה, שמעה את ההודעות חלתה לה תה והכינה לה כריך. היא לא שמה לב עד כמה היא מורעבת. היא ישבה על הספה בסלון, חלצה נעליה והניחה רגליה על גבי השולחן. היא הייתה כל כך עייפה. העבודה הזו לא מאפשרת לה חיים או מערכות יחסים עם גברים. אחרי שהיא נותנות למטופליה את כולה, אין לה כח כבר לתת שום דבר לעוד מישהו. היא רק רצתה, שיניחו לה לעבור את הערב בשקט ושלווה כשהיא בוהה בעיניים מזוגגות בטלוויזיה ובסדרות שהיא אוהבת.

לילך לא ראתה איך גבר יוכל להיכנס לחייה. אחרי העבודה היא לא רוצה לצאת. אין לה גם כח להתעמק ולהתאמץ להכיר. היא כל הזמן חשבה, שאם ההזדמנות תכרה בדרכה אז מה טוב, אבל היא בטח לא תיזום. רק בסופי השבוע היא  הרגישה, שהיא יכולה להקדיש קצת תשומת לב לעצמה. בד"כ היא הולכת להוריה ביום שישי לארוחת ערב וחוזרת הביתה. בשבת היא ישנה רב היום ומטפלת בכביסה וניקיון הבית שכן. אין לה זמן לנשום ביתר ימי השבוע.

מצד אחד לילך הייתה מודעת לכך, שצריך לחול שינוי בחייה, אך מצד שני היא העדיפה לשמרם כפי שהם, כי היא הכירה אותם והייתה בהם מידה של נוחות. היא צריכה רק לחשוב על עצמה ולדאוג לעצמה מבלי שיהיו לאחרים צפיות ממנה. נכון הוריה לא פעם נדנדו לה, שהיא כבר בת 30 ועדיין רווקה ובלי חבר, אך היא דאגה להעמידם במקומם. הם לא היו הורים שמתערבים, ואמרו שאם זה מה שהיא רוצה, אין להם ברירה אלא לכבד את רצונה. היא כבר לא ילדה קטנה. הם בטח לא רצו להעיב על חייה.

פרק ח' - גלית - הרהורים

גלית סירבה לשוחח עם אבי באותו ערב וגם לא הייתה מוכנה שיגע בה למרות שניסה ככל יכולתו לרככה. היא נסגרה. היא הייתה מאוכזבת מהחלטתו של אבי ועוד מכך, שלא התייעץ עמה. האמת היא לא ידעה ממה הייתה מאוכזבת יותר, מזה שהוא לא התייעץ איתה או מעצם החלטתו. בסה"כ היא ידעה שאבי עושה משהו למענו ולמען שניהם, אבל היא ראתה כבר את כל חבריה נשואים ועם ילדים וזה צרם לה, שרק היא עדיין לא נשואה ובלי ילדים והיא כל כך אוהבת ילדים.

גלית באמת לא ידעה מה לעשות, בכל זאת היא הרי אוהבת את אבי. גלית המשיבה בהרהוריה בעוד לילך ניגשה אל גלית ושאלה אותה:

"גלית, את מכירה עיוור הנמצא כאן, שנפגע בעיניו אך השלים עם מצבו ואינו נזקק לטיפול שלי" ?

לילך שהייתה שקועה במחשבות לא קלטה בתחילה שלילך פנתה אליה ושאלה אותה:

"מה את רוצה" ?

לילך חזרה על שאלתה.

גלית השיבה:

"אני אבדוק ברשימת השמות של העיוורים המתגוררים במוסד".

לילך הודתה לגלית והמתינה.

גלית פתחה את התיק, שהכיל את השמות והחלה לעבור עליהם אחד, אחד. היא נתקלה בשמו של רונן וקראה פרטים ראשוניים עליו. הוא נראה לה מתאים לבקשתה של לילך. גלית לקחה פיסת נייר ורשמה ללילך את פרטיו של רונן.

לילך הודתה לגלית והתכוונה ללכה כשבידה הפתק, פתאום היא נזכרה שכאשר היא ניגשה אל גלית, היא הייתה קצת מהורהרת ומצוברחת והיא החליטה לשאול אותה:

"גלית, יש משהו שאני יכולה לסייע לך ? - את נראית לי מצוברחת הבוקר".

גלית הביטה לעבר לילך והשיבה:

"זה בסדר, אני אתגבר".

לילך שאלה את גלית:

"מה קרה" ?

גלית השיבה:

"לא משנה, יהיה בסדר".

לילך לא רצתה ללחוץ על גלית ואמרה לה:

"גלית, אני כאן, אם תרצי אשמח לשמוע ולעזור אם אני יכולה".

גלית הודתה ללילך והמשיכה בעיסוקיה.

לילך הלכה לחדרה מהורהרת.

עם הגעתה לחדרה, התקשרה לילך אל המספר אותו נתנה לה גלית.

פרק ט'- אבי - התאונה

אבי ניסה כל הערב לרכך את גלית, אך לא עלה בידו לרככה. הוא קם בבוקר מוקדם למשמרת הבוקר. גלית עוד הייתה ישנה. הוא נשקה על מצחה ויצא.

אבי הגיע לעבודה וישר נאמר לו, שיש תאונת דרכים ועליו לצאת לאירוע. הוא נכנס לניידת ונסע לשם. כל הדרך הוא חשב מה לעשות, איך לשכנע את גלית, שזה צעד שקול ונכון עבורם.

עם הגעתו לאירוע, מחשבותיו הוסתו והוא החל לקבל דיווח על מה שקרה. הוא שמע מנהג המשאית,  שהוא נהג במהירות מותרת במסלול שלו ופתאום רכב פרטי נכנס מהמסלול הנגדי נכנס למסלולו ועד שהוא הצליח לבלום, זה היה מאוחר מידי. הוא לא מבין איך הוא הרג שני אנשים. הנהג היה בשוק. אבי הציע לקחת אותו מיד לטיפול כי הוא בהלם מהתאונה. הוא ידע מניסיונו שמעבר למה שהוא גבה מהנהג, הוא לא יצליח לגבות יותר ויצטרך לחכות להתאוששותו. הוא החל להסתכל על הכביש וראה את חריקת הבלמים של המשאית וכתמי הדם ברכב הפרטי שנהרס כליל. הוא קרא בקשר לחוקר תאונות דרכים שיגיע למקום האירוע ויאסוף את הפרטים מהשטח. אמבולנס לקח את נהג המשאית ואמבולנס נוסף את שני ההורגים.

אבי חשב על כך, שלא משנה כמה פעמים, הוא נתקל באירועים כאלה, תמיד זה קשה לו לראות זוג צעיר, ששם קץ לחייו. הוא חשב מה יעבור על משפחתם ברגע שישמעו את הבשורה המרה. מזלו, שאין הוא צריך להיות בתפקיד הזה, שמבשר להורים. הוא היה בוכה איתם.

אבי עזב את מקום האירוע וחזר לתחנה למלא את הטפסים. בדרכו הוא חשב כמה כל דבר מתגמד מול המוות. הוא חשב, שבן אדם יכול לתכנן תכנונים רבים, ופתאום המציאות תטפח על פניו. שום דבר איני צפוי ומובן מאליו.

אבי חשב על רצונה של גלית להינשא ושאל עצמו מה יכול להיות אם הם יינשאו. אם גלית תסכים להינשא לו ולא להביא ילדים עד לסיום לימודיו או לקראת סופם אז אין לו בעיה עם זה. במילא הם חיים יחדיו. הם יכולים לעשות חתונה צנועה. חיוך עלה על פניו והוא אמר, שהוא יעלה את הרעיון באוזני גלית, ואולי היא פחות תכעס ותתרכך. ככה הוא לפחות חוצה את חצי הדרך אליה. שני הרצונות שלהם מתחברים. אין ברירה הם חייבים להתפשר. הוא לא רוצה שגלית תעזוב אותו. היא יקרה לו והוא אוהב אותה ורוצה להקים בית איתה.

לאבי הייתה טבעת יהלום, שסבתו הורישה לו והיא הועידה אותה לאישה איתה יינשא. אבי השאיר אותה אצל הוריו. הוא החליט לנסוע להוריו ולהביאה מהם.

פרק י' - רונן שיחה עם לילך

רונן חשב לעצמו לאחר השיחה ששמע בין לילך ומוטי, שהאישה הזו מעוררת בו עניין. הוא תהה איך הוא יכול ליצור קשר עמה ולהכירה יותר. משהו בקולה משך אותו מהפגישה הראשונה בניהם, הרכות בקולה ועכשיו לאחר השיחה גם נכונותה לסייע ולהיות בשביל האחר מאוד הרשימה אותו. הוא סלח לה שהפילה אותו ביום שנפגש עמה לראשונה. הוא הרגיש שיש משהו באישה הזו, השונה ממטפלת רגילה. הוא לא ידע להצביע על משהו מסוים, אך ידע שיש משהו, שגורם לו לרצות לשמוע אותה שוב.

רונן עדיין היה שקוע בהרהוריו כשהוא שמע את צלצול הטלפון בחדרו. מהצד השני הייתה לילך. הוא לא האמין, שמישהו שמע את תפילתו וזימן את לילך להתקשר אליו. הוא כל כך שמח.

לילך שאלה את רונן:

"שלום, האם רונן מדבר" ?

רונן השיב בחיוב ושאל כשהוא מיתמם לו:

"מי מדברת" ?

לילך הציגה עצמה.

רונן שאל את לילך:

"מה מטרת ההתקשרות אלי" ?

לילך השיבה וספרה לרונן אודות מוטי ושהיא זקוקה לסיועו של רונן בעניין. לילך שאלה את רונן:

"רונן, האם תסכים לעזור בעניין" ?

רונן קצת הופתע מפנייתה של לילך, הוא בדיוק ידע מה עובר על מוטי, שהרי הוא היה שם פעם. מאז עברו הרבה שנים והוא למד לחיות עם נכותו. רונן אמר ללילך:

"בשמחה אעזור".

לילך שמחה לשמע את תשובתו של רונן והציעה לו להיפגש עמה למחרת היום במשרדה בשעה 16:00 והם כבר ידונו בפרטים. לילך הסבירה לרונן היכן משרדה ואיך להגיע אליו. רונן שהכיר כל חור במוסד, ידע איך להגיע ואמר ללילך, שהוא יגיע מחר. השניים נפרדו ולילך שוב הודתה לרונן.

רונן כל כך שמח, אפילו הוא לא היה צריך לחשוב על רעיון להיתקל בלילך, הרעיון הגיע מטעמה של לילך ולא יחשיד אותו. רונן אמר, שהוא יגיע אל לילך בסיום משמרתו. הדבר התאים לשניהם, כך ללילך לא יהיו מטופלים ושניהם יהיו פנויים ללא לחץ בזמן.

פרק יא' - גלית - מפגש עם לילך בקניון

גלית סיימה משמרתה באותו יום והחליטה, שלא בא לה לחזור הביתה מיד. היא החליטה לקפוץ לקניון ולהסתובב קצת. אולי אפילו לרכוש לה משהו שם, שישנה את מצב רוחה הקודר בעקבות החלטתו של אבי חברה ללמוד כעת.

גלית הסתובבה בקניון ונכנסה לחנויות הנעלים ומדדה נעליים ומגפיים, היא מצאה זוג נעלי יציאה, שמצא חן בעיניה והחליטה לרכוש אותם. עם יציאתה מהחנות האחרונה היא הרגישה כי הרעב מתחיל להציק לה. היא עלתה לקומה העליונה, היכן שנמצאת המזללה והחליטה כי תזמין לעצמה משולש פיצה וכוס קולה. כך עשתה והתיישבה לה ליד השולחן בסמוך לפיצה.

בעודה נוגסת בפיצה, שמעה גלית קול הפונה אליה וקורא בשמה:

"הי גלית, מה שלומך" ?

היא הרימה עיניה מהפיצה וראתה את לילך עומדת מולה. היא השיבה:

"ככה, ככה" והזמינה את לילך לשבת איתה. לילך שגם הייתה רעבה, אמרה לגלית שהיא תזמין לה גם פיצה ושתייה ומיד תחזור.

גלית פינתה מקום ללילך לצידה בשולחן. לילך התיישבה וחייכה אל גלית. עבודתה חידדה את חושיה לגבי מצב רוחם של אנשים סביבה. היא שאלה את גלית:

"אז מה קורה ? מה גורם לך להרגיש לא טוב" ?

גלית תהתה אם לשתף את לילך בצרותיה. לילך שהייתה מורגלת במצבים כאלה דובבה את גלית להוציא את מה שמעיק על לבה:

"גלית, תראי שאם תוציאי מה שמעיק לך יוקל לך".

גלית עדיין היססה. לא היו לה קשרים קרובים עם לילך. הן רק עבדו באותו מקום ובזה הסתכמה היכרותן.

"לילך, אני לא יודעת. למה אני צריכה להפיל עליך דברים שלא קשורים אליך".

לילך השיבה:

"אני רגילה לכך, אין לך מה לדאוג בגיני, זה בסדר".

גלית שחיפשה אוזן קשבת לא יכלה יותר לעצור את הדברים בבטנה והחלה לספר ללילך על מה שקורה בינה ובין אבי חברה.

לילך הקשיבה וניסתה למתן את העוצמות בסיפורה של גלית ואמרה לה:

"גלית, לא כל יום מוצאים גבר שאת אוהבת והוא עוד שאפתן ואת צריכה לראות זאת בחיוב".

גלית הגיבה ואמרה:

"נכון, אבל אני רוצה כבר חתונה וילדים. אני בת 25".

לילך השיבה לגלית ואמרה:

"תראי גלית אני בת 30 ואיני מודאגת ועוד אין לי חבר, אז בטח את לא צריכה לדאוג. יש לך עוד הרבה זמן להביא ילדים ואת  יודעת זאת בודאי".

גלית שמעה את דבריה של לילך והחלה להירגע. גלית אמרה ללילך:

"לילך, תודה לך על עצתך. אני אשקול אותה. את נתת לי קצת זווית אחרת. אולי אפילו הקלת על הלחץ שהייתי שרויה בו בתקופה האחרונה".

לילך אמרה לגלית שדלתה תמיד פתוחה וגלית מוזמנת אליה בכל רגע בו היא חשה ברע. היא נהנית לעזור לאנשים. זה גורם לה לסיפוק. לילך אמרה לגלית:

"לפי דבריך, אבי אוהב אותך ורוצה בעתיד יותר בטוח עבורכם ואת באמת צריכה להעריך זאת".

גלית הנהנה בראשה ושוב אמרה, שלילך עודדה אותה.

השתיים נפרדו בחיבוק וכל אחת הלכה לדרכה.

פרק י"ב - רונן - מפגש במשרדה של לילך

רונן היה כה נלהב לפגוש את לילך שהוא חיכה שמשמרתו באותו יום כבר תסתיים. הוא בקש מאחד העובדים להתאים לו בגד יפה לפגישה. הוא הרי לא היה יכול לדעת אם בחר בצבעים תואמים. הוא לבש חולצת טריקו תכלת ומכנסי ג'ינס כחולים. הוא התגלי ובישם עצמו. הצחיק אותו שהוא מתנהג כמו בחור צעיר. משום מה הפגישה עם לילך עוררה בו התלהבות, אותה לא חש זמן רב. הכל מבחינתו היה סטטי והוא לא ציפה לשינוי דרסטי בחייו ופתאום ליבו הולם לעצם המחשבה שיפגוש את האישה, שקולה וריחה נעמו לו.

הוא צעד לכיוון משרדה של לילך כשחיוך נסוך על פניו. הוא לא ידע, שכל מי שעבר לידו חש בשמחתו. הוא דפק על דלת משרדה של לילך ושמע  אותה עונה:

"רונן אתה יכול להיכנס, אני מחכה לך".

הוא פתח את הדלת, לילך קמה, קיבלה אותו לחדרה והנחתה אותו לעבר הכיסא מעבר לשולחנה. רונן הודה לה והתיישב. לילך הביטה ברונן וראתה, שמדובר באותו בחור אותו היא הפילה באותו בוקר כשהיא נכנסה למוסד. לילך חשה כי זו ההזדמנות עבורה לספר לו שהם כבר נפגשו ולהתנצל. היא אמרה לרונן:

"רונן, אתה יודע שכבר נפגשנו".

רונן היתמם לו ושאל:

"כן, היכן" ?

לילך ספרה לרונן על היתקלותה בו באותו בוקר.

רונן חייך ולילך התנצלה שוב.

"אני מקווה, שלמדת לקח ופעם הבאה תשתמשי בעינייך. לפחות לאחד מאיתנו יש שימוש בהן" אמר רונן וצחק..

לילך צחקה עמו ואמרה:

כמובן, איזו שאלה" ?! 

לילך המשיכה והסבירה לרונן אודות מצוקתו של מוטי. רונן אמר ללילך, שהוא מאוד מבין אותו ומוכן לסייע לו מניסיונו.

לילך ורונן המשיכו שיחתם כשלילך מכינה תוכנית עבודה עבור רונן אותה יבצע מול מוטי.

לילך הציעה לרונן, לערוך את הפגישה הראשונה עם מוטי בצורה אקראית, ליצור עניין משותף. לילך ספרה לרונן מה הם תחומי העניין של מוטי ובין היתר ספרה לו על אהבתו לספרים, לילך אמרה, שכך רונן ירכוש את אימונו של מוטי בו והם יוכלו להתקדם. היא חושבת שבסה"כ הוא זקוק לחבר, שיצליח לגרום לו להיפתח ולהרגיש טוב עד כמה שניתן עם מצבו החדש. רונן אמר, שהוא יכול לעמוד במשימה ואין לו כלל בעיה. הוא גם אוהב ספרים ויכול להמליץ למוטי על ספרים שכבר קרא בשפת הברייל. הוא גם יכול ללמדו להשתמש במחשב.  

לילך קבעה עם רונן, שהוא ייפגש עם מוטי בהקדם ולאחר מכן יתקשר אליה והם יפגשו. הם יצעדו שלב אחר שלב. אין למה למהר.

השניים נפרדו בלחיצת יד ולילך שוב הודתה לרונן.

פרק י"ג - גלית ואבי - מתנים אהבה

גלית חזרה אל דירתה בערב. היא כבר מצאה את אבי ממתין לה בדירתם. אבי קבל את פניה בנשיקה וחיבוק. גלית נשקה את אבי חזרה. היא ידעה ששניהם אוהבים זה את זה.

אבי רצה לשוחח עם גלית, אך היא בקשה ממנו לאפשר לה ללכת להתרחץ קודם. היא לא אהבה את ריחות החולים על בגדיה וגופה. גלית השוויצה בנעליים החדשות שרכשה ואבי החמיא לה על בחירתה המוצלחת ואמר לה:

"הן מוצאות חן בעיני" אמר והמשיך:

"גלית, להכין לך ארוחת ערב" ?

 גלית השיבה מחדר השינה:

"לא, אכלתי פיצה בקניון וגם הבאתי לך, תסתכל בשקית. אתה יכול לחמם ולאכול עד שאצא מהמקלחת".

אבי לא ענה לגלית. אבי פתח את השקית והניח את הפיצה במיקרו. הוא החליט לאכול אותה לאחר מכן. הוא היה יותר מידי נרגש לקראת המעמד שעומד להתרחש.

גלית הייתה שקועה ברחצת גופה במקלחת ולפתע היא שמעה, שוילון האמבטיה נפתח. היא השתוממה והסתובבה. אבי עמד עירום מולה והכניס רגליו לתוך האמבטיה. גלית שמחה למצוא את אבי איתה שם, היא אמרה לעצמה, שמזמן הם לא התקלחו ביחד והיא מאוד אהבה זאת. גלית חשבה לעצמה, שהשיחה עם לילך רככה אותה במעט.

אבי לקח את הסבון הנוזלי והחל לסבן את גבה של גלית ואחר המשיך אל רגליה האחוריות ונצמד אליה כשפלג גופה האחורי נמרח עליו. איבר מינו הזדקר והתחכך באחוריה של גלית וידיו עיסו את שדיה. לאחר מכן הוא סובב את גלית אליו.

גלית לקחה את הסבון מידו והחלה לעבור בהנאה על איבר מינו כשהיא מחליקה אותו לאורכו ורוחבו.  אבי חש איך איבר מינו ממשיך ומזדקר. הוא נאנח בהנאה והמשיך לסבן את גלית על שדיה, כשידיו מסתובבות עם רכות הסבון וגופה נענה למגעו והיא נאנחת. אבי הרים את רגליה, המשיך לסבנה, התקרב אל איזור מפשעתה והכניס ידו עם הסבון והעבירה הלוך ושוב על דגדגנה. הוא דחף אצבעותיו לנרתיקה וגלית התמוגגה מהנאה. אבי לקח את שפורפרת המים והחל לשטוף את גלית בשצף, קצף במפשעתה, לאחר מכן הוא לקח את איבר מינו והכניסו אל נרתיקה. גלית עצמה עיניה וחשה את מגעו החזק של איבר מינו של אבי בתוכה נע הלוך ושוב. היא החלה להיאנח ואבי גנח עמה. היא נצמדה לגופו והחלה לנשקו נשיקות רטובות על פיו ולחייו. היא מצצה את אוזנו. אבי הרגיש איך הדם מאיץ זרימתו בגופו ושהוא עומד לגמור, אך המתין קודם שגלית תגמור. גלית נאנחה. היא חשה שכל האוויר נלקח מגופה ואז התפרץ אבי בגלי ריגושים. אבי וגלית חשו את דפיקות אבריהם הנוגעים זה בזה.

הם התחבקו ואבי אמר לגלית, שהוא כל כך אוהב אותה ויודע כמה החיים שלו איתה יקרים לו. גלית הזילה דמעה ואף הביעה אהבתה והתנצלה, שהיא כה כעסה עליו. השניים המשיכו להתקלח ויצאו מהמקלחת כשהם מרוצים. אבי הלביש את גלית בחלוק הרחצה הורוד שלה ואף הוא התלבש בחלוקו הכחול ולקח את גלית לסלון.

פרק י"ד - לילך רשמי הפגישה עם רונן

לילך סיימה את הפגישה עם רונן, מלאה טפסים ויצאה מהמוסד. היא עצרה בדרך, רכשה לעצמה כמה מצרכי מזון ונסעה לדירתה.

במהלך נסיעתה לדירה, החלה לילך לעכל את הפגישה עם רונן. היא חשבה לה, שהיה משהו בפגישה הזו עם רונן, שהיה שונה מהפגישות שהיא ניהלה. ראשית היא נתקלה בעיוור, שלא זקוק לה. שנית, הוא היה גבר נאה, שהיה קשה שלא להתרשם ממראהו. שלישית, השיחה קלחה בניהם בנעימות והיא חשה, כאילו הוא מפשיטה מבגדיה כעובדת סוציאלית. היה משהו ברונן, שנגע לליבה. היה  בו משהו, שהרטיט אותה. והיא לא הבינה מדוע.

איך שהוא נכנס לחדרה והיא ליוותה אותו. היא חשה במתח המיני שבניהם. הריח שנדף מגופו והאפטר שב שהוא שם על פניו גרמו לאברים רדומים בגופה להתעורר. היא חשבה, שאם הוא והיא היו נתקלים זה בזה בסיטואציה שונה, היא הייתה גומרת איתו את הערב במיטה. הגבר הזה משך אותה בעוצמות שהיא לא הכירה עד היום.

גלית המשיכה להרהר במפגש שלה עם רונן. היא שמחה שהיא פגשה אותו. היא לא ידעה לאן הקשר עם רונן ייקח אותה. היא ידעה שכרגע הקשר הנו במישור המקצועי ועליה לא לשכוח זאת. אסור לה לערבב בין הדברים. נכון, שאין הוא מטופל שלה, אך כיוון שהוא עיוור עלייה להיזהר שלא יפגע ממנה. גלית לא חששה מקשר עם עיוור. היא הכירה את עולמם כל כך טוב מעבודתה. היא כבר לא ממש הופתעה מהם. היא דווקא נמשכה לעולמם וחפצה להיות חלק ממנו. היה בהם משהו שמגנט אותה אליהם.

גלית הלכה לישון מחויכת. היא צחקה לעצמה, מכל הגברים בעולם, דווקא עיוור היה צריך לגרום לה להתרגשות. היא חלמה על המפגש עם רונן והופתעה למצוא עצמה מתמסרת לו, למגעו הנעים, לשפתיו ולאיברו. 

גלית קמה בבוקר כשכל גופה רטוב והתחושה שמלוה אותה נפלאה. היא לא זכרה את חלומה, אך חשה שמזמן היא לא ישנה כל כך טוב. דווקא הבוקר היא התעוררה בזמן ואפילו לא איחרה לעבודתה. משהו האיץ בה כבר להגיע לשם.

פרק ט"ו רונן התאהבות בלילך

רונן יצא מהפגישה עם לילך, כשהוא לוקח אותה עמו. רונן לא חש שלילך נפרדה ממנו אלא שהיא איתו. קולה המשיך להדהד בראשו, גופו חש את מגעה על זרועו בהובילה אותו אל כיסאו. ריחה נשאר באפו, אותו ריח נעים, שגופו התקשה לעמוד בפניו. היה בה משהו מיוחד. כל השנים הוא גונן על עצמו ולא התקרב לאף אישה ולא אפשר לה לגעת בו רגשית אלא רק פיזית, כך ידע שהוא לא יפגע, אך לילך הצליחה לפתוח אותו, לילך הצליחה להערים על ליבו. רונן לא הבין מה עובר עליו. הוא כבר לא ילד, ואיך יתכן שהוא מתאהב בכזו קלות באישה שהוא בקושי מכיר. הוא רק ידע שהוא רוצה לגעת בה, לחבק אותה ולהיות שם בשבילה. הוא רצה להעריץ את גופה, למשש אותו. הא גירתה את דמיונו והוא לא היה יכול לשאול אותה ישירות איך היא נראית כי אז באמת היא תחשוב שהוא לא רציני ובא לפגישה בנושא הטיפולי של מוטי כדי להתחיל איתה.

רונן חשב איך הוא יכול לדעת איך לילך נראית. עלה לו רעיון בראש, שהוא יתחזה לחולה, ילך לאחות גלית ויאמר לה, שכואב לו הראש ויבקש כדור הרגעה ותוך כדי שיחה, הוא יתחקר אותה אודות לילך. כמובן שהוא יעשה זאת בצורה דיפלומטית.

רונן ניגש למחרת היום בהפסקת הצהריים שלו אל חדרה של גלית. הוא דפק בדלת ובקש להיכנס. גלית אפשרה לרונן להיכנס, הובילה אותו למיטת הטיפולים ושאלה אותו:

"במה אוכל לעזור לך, רונן" ? זה היה אחד מהימים הטובים של גלית.

רונן השיב:

"כואב לי קצת הראש".

"גלית שאלה:

"הרבה זמן או שהכאב רק התחיל. האם לא תוכל להתגבר עליו ללא כדור הרגעה" ?

רונן השיב בשלילה. גלית ניגשה, מילאה כוס מים והביאה לרונן את הכדור, שישתה אותו. רונן לקח את הכדור ועשה עצמו שותה אותו.

גלית לקחה ממנו את הכוס ופנתה לזרוק אותו בפח, אז ניצל ורונן את ההזדמנות והוציא את הכדור מפיו. גלית חזרה אל רונן ושאלה אותו אם הוא זקוק לדבר מה נוסף והציעה לו לנוח מעט על מיטת הטיפולים. רונן קבל את הצעתה ונשאר לשכב על המיטה ופנה אל גלית בשאלה:

"גלית, האם את מכירה את לילך, העובדת הסוציאלית" ?

גלית השיב בחיוב ושאלה את רונן:

"למה" ?

רונן השיב:

"סתם, תוכלי לתאר לי אותה. נפגשנו והרבה יותר קל לי לדבר עם אדם, שאני יכול לתאר את מראהו".

גלית השיבה:

"אין בעיה" והחלה לתאר באוזניו של רונן את לילך. רונן התרשם והוא חש איך תיאורה של גלית את לילך עונה על צפיותיו מאישה, שהוא נמשך אליה. הוא הרגיש הקלה. לפחות היא תמצא חן בעיניו. הוא פחד להתאהב ובסוף ברגע של מגע להירתע. הוא ידע, שיותר מידי אי ודאות משרה עליו מתח. עכשיו לאחר שגלית תיארה את לילך הוקל לו. רונן הודה לגלית. גלית השיבה:

"אין בעד מה. אני כאן כדי לעזור לכם".

רונן קם מהמיטה, אמר שהא מרגיש יותר טוב ויצא מחדר הטיפולים של גלית.

פרק ט"ז - אבי - הצעת הנישואין

אבי החל לדבר. גלית אמרה לאבי:

"אבי, זה בסדר. נרגעתי מההפתעה, רק בפעם הבאה תתייעץ איתי ובלי הפתעות, גם אם הן טובות".

אבי אמר לגלית:

"אל תדאגי, זה לא יקרה שוב. בכל מקרה אני גם רוצה לומר לך משהו."

"מה אבי ?" אמרה גלית.

אבי השיב:

"חשבתי היום על הכל והחלטתי".

"מה החלטת" ? שאלה גלית

אבי לא השיב. הוא נרכן על ברכיו, הוציא את הטבעת מכיס חלוק הרחצה והניחה על אצבעה של גלית.

אבי שאל את גלית:

"האם תינשאי לי" ?

גלית הייתה מופתעת והיא אמרה לאבי:

"אבי, מה בוער" ? הרי אתה מתחיל ללמוד, כך סיכמנו, לא כן ?! ".

אבי אמר בתגובה:

"נכון גליתוש, אך החלטתי שאם נינשא זה לא יפריע ללימודיי".

"אתה בטוח אבי" ? שאלה גלית.

אבי  השתומם למשמע היסוסה של גלית ואמר:

"גליתוש, מה את לא רוצה" ?

"בטח שאני רוצה, יש לך ספק" ?! אמרה גלית וחבקה ונישקה את אבי.

היא הביטה אל עבר הטבעת ושיבחה את טעמו של אבי. אבי ספר לגלית:

"זו ירושה מסבתי, שבקשה שאתן אותה לאישה שאנשא לה והנה קיימתי הבטחתי".

גלית שמחה מאוד. היא חייכה באושר.

אבי אמר לגלית:

"גליתוש, יש לי רק בקשה אחת".

"כן מתוק" אמרה גלית.

"עם נושא הילדים בכל זאת עדיין נחכה".

 גלית שאלה את אבי:

"עד מתי אבי" ?

אבי השיב:

גליתוש, לפחות עד מתי שאסיים לימודיי ואדע לאן פניי מועדות בשירות במשטרה".

גלית אמרה:

"לא קל לי על זה, אבל אבי, לא יותר משנתיים".

אבי השיב:

"לא יותר משנתיים".

גלית ואבי המשיכו לשבת בסלון כשהם מחבקים זה את זה ומאושרים. הם דברו על החתונה והחליטו לערוך את החתונה תחת כפת השמים באיזה גן אירועים. עליהם לספר להוריהם, הם בטח ישמחו. אבי אמר לגלית, שהוריו כבר יודעים, כי הוא היה צריך לבקש מהם את הטבעת. גלית חייכה ואמרה:

"זה בסדר, עוד מעט אתקשר להורי ואבשר להם. הם בטח יהיו מאושרים. בתם הבכורה נשאת".

אבי חיבק את גלית ולא רצה להניח לה.

בסוף הערב שניהם צעדו לחדר השינה ושם אבי המשיך לפנק את גלית כפי שידע שהיא אוהבת.

פרק י"ז - לילך - פגישת עבודה נוספת עם רונן

רונן חזר אל משרדה של לילך, לאחר שיזם פגישה עם מוטי וספר לה, שמוטי נפתח ושיתף אותו ואפילו בכה. הוא חיבק אותו וניחם אותו ואפשר לו להוציא הכל מעל ליבו. הוא גם שיתף את מוטי בתהליך, שהוא עצמו עבר ובקש ממנו להאמין בעצמו ולחשוב חיובי. מחשבות חיוביות יכולות להצעיד אותו קדימה וכך הוא יוכל לכבוש כל מטרה בחייו על אף נכותו.

רונן אמר עוד, שהוא גם עודד את מוטי להמשיך עם פגישותיו עם לילך, כי היא שם בשבילו ויכולה לסייע לו בהרבה דרכים ולפתוח לו הרבה דלתות. מוטי אומנם היה ספקני, אך הוא לא הרפה ממנו ובקש ממנו להמשיך. הוא אמר לו, שאין לו מה להפסיד, יתכן שהוא אפילו הוא ירוויח. לנסות לא עולה כסף.

לילך שמחה לשמע דבריו של רונן ובקשה ממנו להמשיך ללוות את מוטי ולדווח לה על פגישותיהם והיא תיצור עמו קשר ותזמן אותו לפגישה נוספת. היא מקווה שהוא יתלהב מהפגישה הבאה יותר מאשר מהראשונה בניהם לאור שיחתו של רונן עמו.

רונן רצה להמשיך את השיחה לאפיקים אחרים והוא שאל את לילך:

"לילך, מה גרם לך לבחור עבודה דווקא עם עיוורים" ?

לילך חייכה והשיבה:

"העולם שלהם מעניין אותי. יש בהם איכויות, שאין לאדם רגיל. אני כל פעם נפעמת מחדש מהאוצרות הגלומים בהם. למשל יש עיוור, שמשתתף בתחרויות שח-מט, יש עיוור, שמצייר וציוריו נמכרים בסכומי - עתק, מה שמאפשר לו לכלכל עצמו בכבוד. יש עיוור שמנגן על פסנתר וכינור. תשמע, לא להתרשם, אני בטח לא יכולה. אתם פשוט מדהימים".

רונן שמח לשמוע את לילך מדברת על העיוורים בהתלהבות והוא חש בהתרגשותה בדברה עליהם. היא כל כך הזדהתה עם עולמם, שלרגע היה קשה לו לחשוב שהיא לא כמוהם. רונן שאל את לילך:

"לילך, מותר לי לשאול אותך שאלה אישית" ?

לילך, שחשה שהשיחה עם רונן אינה שיחה טיפולית וכי הם מנהלים שיחת חברים השיבה:

"בודאי, אני רק מקווה, שאוכל להשיב עליה".

רונן שאל את לילך:

"יש לך חבר, בעל" ?

לילך השיבה בשלילה ורונן המשיך:

"איך אישה מקסימה כמוך ללא בן זוג" ?

לילך השיבה:

"טוב לי כך, את כל חיי אני מקדישה לעיוורים וזה מספק אותי".

רונן השתומם מתשובתה של לילך:

"איך יכול להיות, לילך" ?

"לילך השיבה:

"ככה, כבר התרגלתי".

רונן החליט להזמין את לילך לארוחת ערב מחוץ למוסד והוא שאל אותה:

"לילך, זו תהיה חוצפה מצידי להזמינך לארוחת ערב" ?

לילך הופתעה מהזמנתו של רונן. היא גם לא רצתה לערבב בין האנשים שהיא נמצאת עמם במסגרת עבודתה ובין חייה הפרטיים. היא חששה מתסבוכות. היא העדיפה להגן על עצמה. גם כך היא לא ממש הצליחה להתנתק ולקחה לליבה כל מקרה שטיפלה בו. היא חששה, שאם רונן במקרה יפגע ממנה או שאם יתפתח משהו בניהם ולא ילך כמצופה, הדבר יעיב על עבודתה ויקשה עליה להגיע למוסד. גם אם רונן אינו מטופל שלה, הוא חלק מהמוסד והתקלות בו תהייה בלתי נמנעת. לילך לא ידעה מה להשיב לרונן, מצד אחד היא לא רצתה להעליב אותו ומצד שני היא ידעה, שאם תסרב, היא בעצם מגנה על שניהם.

רונן המתין לתשובתה של לילך. הוא לא הבין את שתיקתה של לילך.

רונן שאל את לילך:

"לילך יש לך בעיה עם הזמנתי" ? זו בסה"כ הזמנה תמימה והיא אינה מרמזת על דבר. סתם מפגש בין ידידים".

לילך השיבה:

"רונן, תשמע. אני ממש מודה לך על הצעתך. כרגע אני סבורה שעדיף, שנשאר רק בקשר במסגרת העבודה שלי ולא ניקח את הקשר הלאה". בעודה אומרת את המשפט הזה, חשה לילך עד כמה היא בוגדת בעצמה, עד כמה היא לא כנה עם רונן, שהרי היא כל כך רוצה לבלות עמו ערב מחוץ למוסד ולהכירו לעומק. היא לא יכולה להתכחש לכימיה והתקשורת הטובה, שנותרה בניהם. מזמן היא לא חשה כזו קרבה לגבר. היא חששה מעצמה יותר ממנו.

רונן אמר ללילך:

"ארוחת ערב לא מרמזת על שום דבר ואין לך ממה לחשוש. אני גם מספיק בוגר להבין, שקשר עם עיוור אינו קשר עליו חלמת ובטח אינו משאת נפשך".

לילך נדהמה מדבריו של רונן. היא חשה את הפגיעות בקולו:

"רונן, באמת שלא הייתה לי כוונה לפגוע בך אלא שאני העובדת הסוציאלית במוסד בו אתה גר ויש בעיה כאן של אתיקה מקצועית".

רונן צחק ואמר:

"יש לך תירוצים. הרי אני לא מטופל שלך, אז איני רואה איפה הבעיה".

לילך השיבה לרונן\

"ואם יום אחד כן תזדקק לי".

רונן אמר בתגובה:

"נקווה שלא. בכל מקרה לא הייתה לי כוונה ללחוץ עליך ואני מבין את הסתייגותך".

"רונן איני מסתייגת ממך. מה פתאום" אמרה לילך.

"לילך אני מעדיף לחיות עם המציאות ולא עם זיופים" אמר רונן.

"איני מזייפת" אמרה לילך.

"טוב לא משנה. ההזמנה בעינה עומדת, כשתהיי מוכנה או כשתרצי אשמח. אין טעם להמשיך ולדוש בכך. דשנו בנושא מספיק ויש לי תחושה, שהוא איבד מטעמו הספונטאני והכן".

רונן קם ויצא מחדרה של לילך כשהוא נפרד ממנה ואומר לה, שהוא ימשיך בפרויקט שהיא הטילה עליו.

לילך נשארה בחדרה, מהורהרת ומרוגשת מהשיחה עם רונן.

פרק י"ח - גלית  ולילך - מפגש מזדמן

לילך יצאה נסערת מחדר עבודתה באותו יום ונתקלה בגלית בדרכה. גלית שהבחינה כי משהו עובר על לילך, כי היא חלפה על פניה מבלי לחייך אלא רק אמרה לה "שלום" בעוד בד"כ היא משתהה והן משוחחות מעט. לאחר פגישתן בקניון, גלית בכלל ציפתה, שמערכת היחסים שלה עם לילך תתחמם. גלית עצרה את לילך באמצע הליכתה אל דלת היציאה ואמרה לה:

"הי לילך, מה נשמע" ?

לילך השיבה:

"הכל בסדר ואצלך" ?

גלית ספרה ללילך:

" יש לי בשורות משמחות. אבי הציע לי נשואים".

לילך שמחה עבור גלית. היא נגש אליה, חבקה אותה ואחלה לה מזל טוב. לילך הודתה לה ושאלה את לילך:

"לאן את ממהרת, לא בא לך לשתות כוס קפה איתי" ?

ילך אמרה לגלית:

"את יודעת מה, למה לא ?! במילא אף אחד לא מחכה לי בדירתי".

גלית אמרה ללילך:

"נראה לי שאת זקוקה לאוזן. מגיע לך. את כל היום שומעת אחרים ואין אף אחד השומע אותך ואת צרותייך".

לילך אמרה לגלית:

"התרגלתי, ככה טוב לי. אני ועולמי המוכר".

"מגיע לך הרבה יותר. אני לא מבינה למה את בוחרת להיות לבד" הגיבה גלית.

לילך השיבה:

"תשמעי אני בת 30. מי ירצה אותי. אין לי פנאי למשחקי אהבה".

"את אישה מקסימה, מהמעט שהכרתי אותך, יש בך כה הרבה להעניק" אמרה גלית.

"תודה גלית על העידוד. יהיה בסדר. פשוט עבר עלי יום קצת קשה".

"רוצה לספר לי" שאלה גלית.

לילך היססה, שכן היא לא הייתה רגילה לשתף אחרים בבעיותיה. היא הייתה רגילה לפתור את הבעיות של האחרים ולעצמה אף פעם היא לא הקדישה זמן והדחיקה כל דבר.

"אני בטוחה, שאם תשתפי עוד מישהו בלבטיך כמוני הוא בטח ייתן לך זווית ראיה נוספת, שאולי את לא רואה כי את מעורבת" אמרה גלית והמשיכה:

"בואי נלך לבית קפה ועד אז תחשבי על הצעתי".

ללילך לא היה מה להפסיד. גלית נכנסה למכוניתה של לילך והן נסעו לבית קפה.

.

.

פרק י"ט - רונן - תכנון צעדים

רונן יצא כעוס מחדרה של לילך. הוא אמר לעצמו עד כמה אנשים לא כנים, במקום לומר לעיוור שאין הם מעוניינים בו לאור עיוורונו, הם ממציאים תירוצים כאלה ואחרים. עדיף היה לו, אם לילך הייתה מטיחה את האמת בפרצופו. הוא למד להתמודד עם סירוב ובד"כ גם היה מוכן לקבלו. דווקא את סירובה הבלתי ישיר של לילך, הוא התקשה לקבל. הייתה לו תחושה, שהיא לא משתפת אותו במה שעובר עליה באמת ומשתמשת בכל מיני מגננות. הוא היה בטוח שנוצר קשר טוב בניהם ולא היה מוכן לוותר עליו בכזו קלות. נכון, הוא השאיר לה זמן למחשבה, מה שיאפשר לה להחליט לבד ללא לחץ מצידו ויגרום לה להשתכנע והסכים בסופו של דבר. אם הוא היה ממשיך ללחוץ, אז הוא היה מבריח אותה, כך היא תחשוב שההחלטה בידיה ואין לו נגיעה לכך. הוא לא יעלה את הנושא שוב והיא תתהה למה ורק מתוך סקרנות, היא תעלה אותו מחדש ביוזמתה. הוא ינסה לשוחח עמה על הכל ורק לא על הצעתו.

רונן אמר, שהוא ימשיך עם המשימה שלו עם מוטי כך שהוא ולילך יצטרכו להיפגש פגישות עבודה. ככה הוא ימשיך להכירה והיא תעמוד על קנקנו. רונן ידע שפרט לעיוורונו, יש לו מה להציע. הוא בחור מעניין, ולילך תראה זאת במוקדם או במאוחר. אם הוא לא היה חש שהכימיה, התקשורת והמשיכה בניהם הדדית, הוא לא היה תולה בקשר כזה תקוות, אך הוא סמך על האינטואיציה שלו ובד"כ היא לא הטעתה אותו.

רונן תיאם עם מוטי שהם יפגשו בספריה והוא ידריך אותו בה. היכן נמצא כל ספר והיכן מדף הספרים שמוטי אוהב והוא גם יתחיל ללמדו על המחשב. רונן הגיע לספריה ונפגש עם מוטי.

השניים שוטטו בספרייה ותוך כדי רונן הדריך את מוטי. מוטי שחש כי עובר משהו על רונן היום והוא אינו סבלני כהרגלו, שאל אותו:

"מה קורה איתך היום ? משהו עובר עליך, לא" ?

רונן לא הבין את שאלתו של מוטי. מוטי המשיך בדבריו:

"אתה מתוח היום. אני מרגיש זאת בריח הזיעה שאתה מדיף מגופך".

"אתה צודק מוטי. היום זה לא היום שלי" אמר רונן.

"למה" ? שאל מוטי.

רונן השיב:

סתם הייתה לי סיטואציה לא נעימה"

"רוצה לספר לי"? שאל מוטי.

רונן העדיף לא לספר למוטי, שהרי הוא רצה להראות לו שניתן להתמודד עם הבעיות כעיוור ואם הוא יציג בפנאי בעיה שהוא כרגע לא הצליח לפתור אותה, הוא יגרום לו לאבד תקווה. רונן אמר למוטי:

"שום דבר. אינך צריך לדאוג. אני אתגבר עליה כהרגלי. בוא נמשיך לעבוד" וכדי שמוטי לא יבחין במצב רוחו הירוד, החל רונן לחייך ולספר לו בדיחות. עברו שעתיים ורונן אמר למוטי שמספיק להיום והם תיאמו פגישה נוספת למחרת היום ונפרדו.

רונן חזר לחדרו ולהרהוריו אודות שיחתו עם לילך

פרק כ' - לילך וגלית - בית הקפה

לילך וגלית נכנסו לבית הקפה והזמינו קפה הפוך וחתיכת עוגה. גלית אמרה ללילך:

"נו עכשיו ספרי לי מה מעיק עליך ואל תחששי".

לילך היססה. היא הייתה רגילה להיות בצד השני של המתרס.

"קחי נשימה עמוקה והתחילי. אני כאן בשבילך" אמרה גלית.

גלית אכן לקחה נשימה ארוכה ולגימה מהקפה והתחילה:

"אני מתחילה להתאהב בעיוור, הנמצא במוסד בו אנו עובדות וזה מפיל עלי אימה".

גלית נשארה המומה לשמע מילותיה של לילך:

"לילך, מה את אומרת ? דווקא בעיוור ? אין בחורים אחרים ? את הרי חתיכה, מושכת ומשכילה. למה לך לחפש צרות" ?

לילך ידעה, שבטח זו תהייה תגובתה של גלית ואמרה לה:

"גלית, איני מסתייגת מהם כמוך. אני אוהבת אותם ואת עולמם. יש להם עולם קסום. יש בהם רגישות לדברים, שאני לא מוצאת אצל גברים אחרים וזה מסקרן אותי ומושך אותי אליהם".

"מותר לי לשאול מי הא האיש"? שאלה גלית.

"כן" השיבה גלית בהיסוס ובקשה מגלית:"לפני שאומר את שמו, יש לי רק בקשה אחת, שזה יישאר בנינו".

"שפתיי חתומות" השיבה גלית.

"רונן" אמרה לילך.

"רונן זה שעוזר לך עם מוטי" ? שאלה גלית

"כן" השיבה לילך.

"תשמעי הוא גבר באמת נאה ומרשים. הוא היה אצלי במרפאה, היה לו כאב ראש והוא קבל ממני כדור הרגעה. את יודעת, עכשיו כשאני נזכרת בביקור שלו, הוא שאל עליך".

"באמת, מה הוא שאל" שאלה לילך.

"הוא בקש לדעת מה מראך" השיבה גלית.

"ואמרת לו" ? שאלה לילך.

"כן, אני חושבת שהתיאור שלך מצא חן בעיניו. אז לא הבנתי בדיוק למה הוא שואל. הוא אמר שכשהוא יודע מה מראם של האנשים איתם הוא משוחח קל לו יותר לתקשר איתם".

"יכול להיות שזה נכון" השיבה לילך והמשיכה: "הרי הוא לא רואה. לנו הכל מובן מאליו כי אנו רואים. יתכן וזו הייתה שאלה שגרתית".

"לא" הגיבה גלית.

"למה לא" שאלה לילך.

"כי הוא בא אלי במיוחד כדי לאסוף פרטים עליך. הוא חשב שלא ראיתי שהוא לא בלע את הכדור. הוא שכח שיש לי מראה בחדר".

גלית צחקה והשתוממה לשמע מעשיו הקונדסיים של רונן ואמרה:

"מתוחכם, אה" ?

"כן, כנראה לעיוורים יש יכולת להמציא ולדמיין".

השתיים צחקו ולילך החלה להרגיש הקלה.

"אז מה קרה בינך ובין רונן, שגרם לך למצב רוח רע" ? שאלה גלית.

"הוא הזמין אותי לארוחת ערב" השיבה לילך.

"נו ונענית ? בטח השבת בשלילה" אמרה גלית.

"למה את חושבת כך" ? שאלה לילך.

"מה יש לכם במשותף ? את רואה והוא לא" אמרה גלית.

"אז מה" אמרה לילך.

"לא מפריע לך" ? שאלה גלית.

"אמרתי לך שאי נמשכת אל עולמם וכנראה גם אל רונן. שנים כבר לא חשתי כזו קרבה ופתיחות עם גבר, אבל השבתי לא, לא מהסיבה שאת חשבת עליה" אמרה לילך.

"אז אם כך למה" ? שאלה גלית

"כי אני פוחדת לפגוע בו וגם כי אני עובדת במקום בו הוא חי ואם יקרה משהו, נאלץ להיתקל זה בזו וזה לא בריא" אמרה לילך.

"את הולכת רחוק מידי" אמרה גלית והמשיכה: "אם פני הדברים כפי שאת מציירת אותם, חבל לך לבזבז הזדמנות פז כזו. אם עיוורונו לא מפריע לך, למה את חושבת על הרע, אולי דווקא העניינים יסתדרו בניכם. חוץ מזה שניכם בוגרים ואני מאמינה, שתדעו איך להתמודד עם כל מצב" אמרה גלית.

"תודה גלית. את באמת מעודדת אותו" אמרה לילך.

"כמו שאמרת לי, קחי לך את הזמן וחשבי על הכל, אבל אל תתמהמהי. תלכי שלב אחר שלב ואל תרוצי קדימה. שקלי הכל ברגיעה וללא לחץ" אמר גלית.

"אני אכן אעשה זאת. הלילה אישן על הנושא" אמרה לילך.

השתיים סיימו את כוס הקפה ונפרדו בחיבוק ונשיקה.

גלית חשבה לעצמה כמה טוב, שיש לה את אבי ושהיא כבר לא צריכה לדאוג כי הוא הציע לה נשואים, כך שהזוגיות שלה בטוחה. היא לא רצתה להיות במקומה של לילך. היא גם חשבה שלילך מאוד אמיצה, אם היא מחליטה להיכנס למערכת יחסים עם עיוור בעוד היא רואה. גלית חשבה, שיש הפתעות בחיים ובהחלט זו הפתעה עבורה. גלית חשבה שאולי גם עליה למצוא את הדברים היפים שיש בעיוורים המטופלים שלה. סתם עיוורונם והיותם מרושלים בתנועותיהם גורם לה לחשוב, שהם גם רפי שכל והיא עושה להם עוול. לילך עוררה אותה לנסות ולראות אותם מזווית אחרת וכך גם עבודתה תנעם עליה יותר.

. 

פרק כ"א - רונן ואבי - מפגש על מעבר חצייה

רונן ירד לרחוב לקנות לו סיגריות בחנות מעבר לכביש. הוא עמד ליד מעבר החצייה וחיכה לצפצוף והוא בושש להגיע. הוא לא הבין למה הוא אינו שומע דבר. הרי שמו ליד המוסד לעיוורים רמזור עם צפצוף, אם הוא מצפצף איך הוא אמור לעבור את הכביש בצורה כזו.

אבי שהזדמן לאזור כדי לכוון את התנועה במסגרת עבודתו, שכן הרמזור התקלקל, שם ליבו כי רונן עומד זמן רב ליד מעבר החצייה ולא עובר למרות שהוא נתן סימן בידו לרכבים לעצור. הוא הבין שרונן כנראה עיוור ולכן פנה אליו והציע לו עזרתו בחציית הכביש:

"אתה מבקש עזרה לחצות את הכביש" ?  הוא שאל את רונן.

רונן השיב בחיוב. אבי עצר את התנועה ואפשר לרונן לעבור. 

"לאן אתה רוצה להגיע" ?

רונן השיב: "אני הולך לקנות סיגריות בחנות מעבר לכביש" והודה לאבי. 

אבי המשיך את השיחה עם רונן: "אתה גר במוסד לעיוורים בסמוך לכאן" ?

רונן השיב בחיוב. אבי אמר לרונן: "אתה יודע, חברה שלי עובדת שם".

רונן שאל: "מי זו" ?

אבי השיב: "גלית".

"אה" אמר רונן "בטח, שאני מכיר אותה, היא האחות שלנו. היא נשמעת נחמדה מאוד".

"כן, היא נהדרת. היא ואני עומדים להינשא בקרוב"

"ואו, אני שמח עבורכם. מזל טוב".

"אתה יודע מה" אמר אבי "אני בדיוק סיימתי את המשמרת שלי, אולי תרצה לשתות עמי כוס קפה. יש שולחנות וכסאות ליד החנות אליה אתה הולך" ?

רונן שלא היה לו לאן למהר הסכים. אבי הציג עצמו ורונן אף הוא.

אבי הוביל את רונן אל הכסא והושיבו. רונן הודה לאבי והזמין אספרסו. אבי ניגש להזמין אספרסו לו ולרונן. אבי חזר עם השתייה והתיישב מול רונן.

אבי שאל את רונן: "מה איתך ? יש לך חברה" ?

רונן השיב בשלילה והוסיף "עיוור זו לא מציאה גדולה מידי, אתה יודע".

"אתה נראה איש נחמד" אמר אבי.

"תודה" אמר רונן..   

"ויש מישהי שאתה מחבב" ? שאל אבי.

"איני יודע אם לספר לך. אנחנו לא מכירים. נשמע לי מוזר, פתאום לספר על עצמי לזר".

"זו בחירה שלך ואני מכבד אותה".

"שוב תודה, שאכפת לך ממני, אבל תבין אותי. אני לא רואה ולא מכיר אותך וזה הופך אותי ליותר חשדן" אמר  רונן.

אבי אמר לרונן: "לפעמים יותר קל לספר דברים לזר. אגב, אני שוטר במקצועי. כשאתה עמדת וחיכית לרמזור שהתקלקל, אני ניתבתי את התנועה בצומת וכך שמתי ליבי אליך".

"אולי אתה צודק" אמר רונן "תן לי לחשוב על כך. כרגע הכרנו, אולי במשך הזמן. אתה בטח מגיע לבקר את חברתך בעבודה אז נפגש שם ונמשיך את שיחתנו".

"אשמח".

רונן החליט בכל זאת לשאול את אבי אודות לילך. אולי הוא מכיר אותה, מבלי לומר לו, שהוא מתעניין בה. " אתה מכיר את לילך" ?

"מי זו" ? שאל אבי.

רונן השיב: "היא עובדת גם במוסד. העובדת הסוציאלית שם".

"אני חושב שראיתי אותה באחת המסיבות לעובדי המוסד. אני לא מכיר אותה אישית. למה אתה שואל עלייה"?

"סתם".

"טוב, אני לא אציק לך. בכל אופן יש לך אצלי אוזן קשבת מתי שתרצה".

אבי ורונן סיימו את שתית הקפה ואבי עזר שוב לרונן לחצות את מעבר החצייה אחרי שרונן רכש לעצמו סיגריות והשניים נפרדו. רונן הזמין את אבי להגיע לבקרו. אבי הבטיח לעשות זאת בקרוב.

כ"ב - גלית ואבי - אודות לילך ורונן

אבי חזר לדירה באותו ערב וסיפר לגלית אודות המפגש שלו עם רונן ושהאחרון שאל על לילך. גלית אמרה לאבי:

"ממש מעניין. אתה יודע. גם לילך מתעניינת בו".

"באמת" ? שאל אבי "אז אולי היא הבחורה שהוא מחבב ושהוא נמנע מלספר לי אודותיה".

"נראה לי, שכן. תשמע, אני מרגישה, שצריך לחמם את האווירה בין השניים האלה".

"גם לי נראה ע"פ דבריך" אמר אבי.

"אז מה עושים ? יש לך רעיון" שאלה גלית.

"את עובדת שם. אני מחוץ לתמונה. סתם היום הזדמנתי לאזור" השיב אבי.

"אתה צודק, אך בכל זאת" אמרה לילך.

"אולי תפגישי בין שניהם".

"הם נפגשים על בסיס עבודה. הוא מסייע לה עם בחור עיוור אחר" השיבה גלית.

"אני מבין" אמר אבי.

"אני חושבת, שפשוט אומר ללילך, שאבי מתעניין בה ולא שהיא לא מודעת לכך, אך היא חוששת לפגוע בו. שניהם רווקים ואם לילך מקבלת את עולמו של רונן כעיוור, אז מה רע ? למה לא לנסות" ?

"גם אני חושב כך" אמר אבי והמשיך "אולי ניצור איזה מפגש חברתי לכבוד הצעת הנישואין עם כמה חברה ונזמין אותם להגיע, כך שהם לא יחושו לא בנוח" .

"זה רעיון. אתקשר לכמה חברים שלנו ואזמין גם את שניהם. ללילך אומר שההזמנה באה מצידי ולרונן אומר שההזמנה באה מצידך".

 "אחלא" אמר אבי.

פרק כ"ג - רונן ולילך - תאום הגעתם למסיבה

לילך לא הותעה לשמוע את קולה של גלית בטלפון ואפילו שמחה. גלית הזמינה את לילך להגיע למסיבה לכבוד הצעת הנישואין, שאבי הציע לה. לילך אמרה, שהיא תשמח להגיע. גלית אמר ללילך:

"יש לי רק בקשה קטנה ממך".

"כן" אמרה לילך.

"רונן גם מוזמן. אבי מכיר אותו והזמינו והוא לא יוכל להגיע בכוחות עצמו. אנחנו הצענו לו להגיע איתך. אני מקווה, שזה לא מכביד עליך. אין מישהו אחר שמגיע ומכיר אותו".

לילך השיבה:

"אין בעיה, בשמחה"

"היכן נפגשים" ?

גלית השיבה:

"בבר דיסקו "על המים" במרכז. את מכירה" ?

"כן, הייתי שם פעם אחת ולא שאני כזו בליינית גדולה".

"טוב אז קבענו נפגש שם.

השתיים נפרדו.

לילך ידעה, שרונן יתבייש לפנות אליה ולכן התקשר לחדרו. רונן השיב:

"רונן, שמעתי מגלית שגם אתה הוזמנת למסיבה שלהם" .

"נכון" השיב רונן.

"אלה מגיע" ?

"אני חושב שכן".

"אני יכולה להציע לך טרמפ" שאלה לילך.

"בשמחה ותודה מראש".

"טוב, אז נפגש מחרתיים  בשעה 20:00 ליד פתח המוסד"

"בסדר השיב רונן והשניים נפרדו.

לילך אמרה לעצמה, כמה מוזר. כאילו הם קבעו "דייט" בניהם. היא חשה את פעימות ליבה מואצות בחשבה על הפגישה מחוץ לכותלי המוסד. היא לא זכרה מתי לאחרונה נפגשה עם גבר ויצאה לבלות איתו. היא תהתה מה תלבש. אין לה בארון שום דבר הולם. היא לובשת בד"כ בגדים ספורטיביים הנוחים לה לעבודתה. לילך החליטה שלאחר העבודה, היא תיגש לקניון ותבחר לה איזו שמלה יפה. נכון שרונן לא יכול לראותה, אך זה צורך שלה להרשימו.

רונן אף הוא סגר את השפורפרת ותהה איך ירשים את לילך. הוא היה זקוק לעזרה. הוא החליט להתקשר למספר, שאבי נתן לו ובקש ממנו להתלוות אליו לרכישת בגדי יציאה. אבי אמר, שמחר הוא לא עובד אחה"צ וישמח לעזור לו. הוא יגיע עם הניידת ויאסוף אותו. רונן מאוד שמח וחשב לעצמו, שהוא מצא חבר. אבי חשב, שאם רונן חושב מה ילבש, כנראה שבאמת הוא רוצה להרשים את לילך ומאוד שמח, ששניהם יגיעו לאירוע.

כ"ד - רונן ולילך - המסיבה של גלית ואבי

לילך באה לאסוף את רונן. רונן כבר חיכה לה בכניסה למוסד. היא עצרה את מכוניתה. ירדה ממנה, התקרבה לרונן, אמרה לו שלום ועזרה לו להיכנס למכוניתה. היא מאוד התרשמה ממראהו של רונן. הוא היה לבוש בצורה חתיכית. רונן מילא את הרכב בריחו הנעים עם היכנסו לרכב. רונן הביא עמו ורד אדום ונתן ללילך. לילך הודתה לו.

רונן אף שלא ראה, חש גם הוא בריחה של לילך ומגע ידה שאחזה בו ברכות. הוא כל כך רצה לחבק אותה ולא ידע אם מותר לו. הוא רצה להרגיש אותה ולא רק לחלום על המראה שלה.

השניים נסעו בדומיה אל המסיבה. לילך עצרה את רכבה עברה לדלתו של רונן, פתחה לו אותה וסייעה לו לצאת. היא אחזה בידו והובילה אותו. רונן החליט לנסות מזלו והרים ידו והניחה על כתפה של לילך. הוא חש את גבה החשוף. היא כנראה לובשת שמלה חשופת גב, הניח רונן. לילך לא התנגדה, בסה"כ חיבוק ומגעו של רונן נעם לה. היא הושיטה ידה אל כתפו וחיבקה גם אותו.

שניהם נכנסו לבר דיסקו. גלית ואבי וחלק מחבריהם כבר ישבו סביב השולחן וחלק נוסף רקד. רונן בקש מלילך להובילו לבר כדי שהוא יוכל להזמין לה ולו משקה. לילך הובילה אותו והם המתינו על כסאות הבר עד שהגיע המשקה שלהם. לילך לקחה את המשקאות והובילה את רונן לשולחן.

המוזיקה התגברה על הקולות ורונן התקשה להבין מה אומרים. כולם שוחחו וצחקו בעת ובעונה אחת . הוא הצליח לקלוט שברירי משפטים בלבד. רק כשמישהו פנה אליו ישירות, הוא הצליח להתרכז במה שנאמר לו.

רונן נזכר עד כמה הוא אהב לרקוד לפני פציעתו. הוא לא זכר מתי הוא רקד לאחרונה ואם בכלל ידע לרקוד איך שרוקדים היום. לילך שאף היא אהבה לרקוד, הציעה לרונן להצטרף אליה. רונן היה נבוך ואמר ללילך:

"איני בטוח שהצעדים שלי בריקוד תואמים לעכשיו".

"עזוב שטויות, תרקוד ותהנה. אף אחד לא שופט אותך כאן" צעקה לילך וגררה את רונן מכיסאו.

"אני אתקל באנשים"

"אני אגונן עליך, אל תדאג" אמרה לילך.

לילך לקחה את רונן לפינת רחבת הריקודים על מנת שיוכל כמה שפחות להיתקל באנשים. שניהם רקדו והשתוללו והמשקאות החלו לעלות להם לראש. רונן הרגיש, שהוא חי. מזמן הוא לא חש תחושה כזו חזקה. המוזיקה נעשתה פתאום רגועה. רונן ניחש כי מדובר בסלאו ועליו לקחת את לילך ולחבקה. הוא גישש אחר גופה. לילך סייעה לו וקרבה אותו אליה. שניהם נצמדו זה לזו ולילך השעינה ראשה על חזהו של רונן. רונן היה גבר גבוה רחב כתפיים. רונן נע עם לילך, כשהוא מלטף את שערה וגבה. הוא הרגיש בחם גופה ובזיעתה מהריקודים. הוא מישש את גופה ופניה כדי לחוש ולדמיין איך הם נראים. לילך שהבינה שרונן זקוק למגע הזה כי אינו רואה, לא העירה לו ואפשרה לו למשש את גופה. עם סיום הריקוד, הציע רונן, שהם יצאו וינשמו אוויר צח בחוץ. לילך שאף היא הייתה זקוקה למשקה קר ובריזה של רוח נענתה לבקשתו ולקחה את ידו וצעדה עמו החוצה.

לילך הובילה את רונן אל ספסל בגינה והושיבה אותו. לאחר מכן התיישבה לצידו והניחה ראשה על כתפו. רונן חיבק את לילך ושניהם שתקו. לילך בהתה בכוכבים והרהרה אודות הסיטואציה בה רונן והיא נמצאים. היא לא ידעה מה לעשות בדיוק. היא רצתה לגעת בו ולנשקו, אך שוב החששות הציפו אותה מחדש. רונן שחש כי כל גופו נענה ללילך, לקח את ראשה וקרב את שפתיה אל שפתיו ונישק אותה נשיקה ארוכה. לילך חשה, שהיא לא רוצה כי רונן יפסיק. היא חשה כאילו שניהם מתאחדים בנשיקה הזו וכל העולם סביבם לא קיים. רונן חש במתיקות פיה של לילך ולא רצה, להפסיק לנשקה. הוא חש איך כל גופו מגיב לנשיקתה, איך איבר מינו מזדקר והוא חש נבוך. הוא היה חייב להרגיש אותה קרוב יותר אליו. הוא קם מהספסל והעמידה מולו כשהוא נצמד לגופה בנשיקה נוספת. לילך נכנעה לנשיקתו ועצמה עיניה. היא חשה את איבר מינו מזדקר מול גופה ואת ידיו מתחילים לשוטט תחת שמלתה על שדיה. המגע היה כה נעים ורך.

רונן רצה להמשיך ולא ידע עד כמה הם חשופים לעיניים אחרות. לילך שהבינה זאת הובילה את רונן אל מעבר לאיזה קבוצת עצים. רונן התיישב ולילך עמו. הוא השכיב אותה והחל לנשקה מחדש. לילך לא עמדה בפיתוי נשיקותיו. כל גופה רק בקש שיגע בה עוד ועוד.

רונן נשכב מעל לילך, הוא הפשיל מעט את מכנסיו, העלה את שמלתה וחדר לתוכה. לילך נאנחה בהנאה. רונן נע בתוכה וחש ברטיבות ובהתכווצויות גופה. שניהם נעו ונצמדו זה אל זה בגניחות חרישיות. רונן המשיך לנשק את לילך על צווארה, לחייה, שפתיה ונשימותיו הלכו וגברו. לילך לא יכלה כבר לנשום מרב הנאה, שהיא חשה עם איבר מינו של רונן בתוכה וגופו מעליה. היא פשוט התמוגגה איתו. מעולם היא לא חשה כזו התמסרות לגבר כמו שהיא מתמסרת כולה כעת לרונן. רונן המשיך וגירה את לילך ושניהם פרצו פתאום בזעקת גניחות. ראשו של רונן נפל לצד גופה של לילך. המלים נעתקו מגרונו. לילך נשארה אף היא דוממת, רק קול נשימותיהם הכבדות נשמע באוויר.

רונן שלא רצה להכביד על לילך, נשכב לצידה ופרש את ידו תחת ראשה. רונן התחיל לומר ללילך:

"לילך, תשמעי, את לא סתם סטוץ עבורי. את הרבה יותר. אני חלמתי על הרגע הזה. כל כך רציתי כבר להרגיש אותך, ממש  מאותו רגע שנתקלת בי במסדרון ושמעתי את קולך והרחתי את גופך. נדמה לי שהתאהבתי בך כבר אז".

לילך המשיכה בשתיקתה לשמע מילותיו של רונן.

רונן המשיך:

"לילך, אני יודע. אני עיוור ואין לי מה לצפות ממך. את לא חייבת לי כלום".

דווקא משפטו זה של רונן קומם את לילך והיא אמרה לו:

"רונן, על מה אתה שח" ?

"על זה שאני עיוור. זו עובדה".

"אני לא מרחמת עליך, השיבה לילך. אני מרגישה אותם רגשות כלפיך מהיום שניהלנו את שיחתנו הראשונה. אני לא חוששת מעיוורים. אתה גבר בכל רמ"ח אבריך. אתה מרשים ונאה ואני נמשכת אליך".

רונן העלה חיוך על שפתיו והתמוגג מאושר:

"לילך, אני לא מאמין שזה קורה לי. אני חשבתי שלעולם לא אתאהב או שיתאהבו בי".

"תתפלא, רונן" אמרה לילך והסתובבה אל פניו ונשקה את שפתיו.

"אני כל כך מאושר, לילך. אין לך מושג".

"גם אני" הגיבה לילך "כאילו התעוררתי מאיזה שינה ממשוכת".

"אני מרגיש שהכל פועם בתוכי. מן תחושה עילאית כזו. תחושה של כף והתעצמות. מה את אומרת לילך"?

"אנחנו מרגישים אותן תחושות וזה נהדר".

"מה יהיה הלאה" שאל רונן.

"לאט, לאט, רונן, כך ששנינו לא נפגע. אני רק מבטיחה לך שעיוורונך לא יעמוד בדרכי".

"תודה לילך. את מקסימה".

"רונן, ירגישו בחסרוננו כדאי שנחזור".

"את צודקת" אמר רונן וקם והושיט ידו ללילך. לילך קמה, סדרה מעט את עצמה והובילה את רונן חזרה אל שולחנם.

אבי וגלית היו עסוקים עם חבריהם ואף אחד לא ממש שם לב שלילך ורונן נעדרו. השניים השתלבו שוב בשיחה ובצחוקים והערב המשיך לו להנאתו, כאשר לילך ורונן נוגעים זה בזה לכל אורכו.

כ"ה - אבי ורונן - במסיבה

גלית ואבי הגיעו לבר דיסקו. חבריהם כבר המתינו להם, רק לילך ורונן טרם הגיעו. הם המתינו להם להרמת השמפניה.

לא עברו מס' דקות והם ראו את לילך ורונן  נכנסים מחובקים. גלית ואבי ממש שמחו וברכו אותם על הגעתם. הם שמרו להם מקומות לידם ליד השולחן.  גלית מיקמה את רונן ליד אבי, כדי שהם ישוחחו ורונן לא יחוש שהוא לבדו. לילך ורונן הבטיחו כבר לחזור וניגשו רגע לבר.

עם שובם, פנה אבי לרונן:

"אז זו הבחורה שאתה מחבב" ?

רונן צחק והשיב בחיוב.

"היא נראית מקסימה הערב" אמר אבי.

"אני מרגיש בזאת. אתה יכול לתאר לי אותה".

"כן, בטח" השיב אבי "שיערה אסוף. יש לה שיער אדמוני. היא לבושה בשמלת מיני לא קצרה מידי, קצת מעל הברך בצבע ורוד סגלגל עם גב חשוף ונעולה בסנדלי עקב גבוהים. בהחלט אישה נאה ומושכת". רונן שמח למשמע תיאורו של אבי.

"תודה אבי, עזרת לי המון".

"בשמחה מתי שתרצה" אמר אבי.

,אז מגיע לכם מזל טוב, אה "? 

"אכן".

"אני שמח עבור שניכם" אמר רונן וחיפש את כוסו של אבי כדי  להקיש עמה את כוסו. אבי הזיז את הכוס שלו לעבר רונן ונשמיעה נקישה.

לאחר מכן קם אבי ורקד עם גלית והם השתוללו ושמחו עם חבריהם על רחבת הריקודים עד אמצע הלילה.

כ"ו - רונן ולילך - דירתה של לילך

עם סיום הערב לקחה לילך את רונן אל ביתה. רונן חשב, שהיא לוקחת אותו חזרה למוסד והופתע לגלות שלילך יוצאת מהרכב, מכבה אותו ועוזרת לו לצאת מהרכב ומובילה אותו לבניין שהוא לא הכיר אל עבר מעלית.

"לילך, לאן את לוקחת אותי" ? שאל רונן נבוך.

"אל דירתי" השיבה לילך.

"את בטוחה" ?

"לא הייתה מישהי יותר בטוחה ממני, רונן"

"אני שמח".

"הערב עוד צעיר ואני רוצה שנמשיך לבלותו יחדיו. נעמת לי קודם לכן וגופי עדיין משתוקק לך.  זו הייתה רק טעימה ראשונה".

רונן צחק ואמר:

"את עוד תזכי לכל כך הרבה טעימות, שימאס לך. את מדברת אל בחור, שזמן רב לא עשה סקס ואהבה".

לילך צחקה ואמרה לרונן:

"נסה אותו ותוכח".

לילך הובילה את רונן לחדר השינה שלה והשכיבה אותו על מיטתה.

"ואו" אמר רונן "איזה כף, את משהו לילך".

לילך החלה להפשיט את רונן, היא חלצה את נעליו, הסירה את גרביו, עלתה למעלה ופתחה את כפתור ורוכסן מכנסיו והחלה ללקק את איבר מינו, שהחל לעמוד, היא ליקקה אותו והחדירה אותו לפיה תוך כדי שהיא מוצצת אותו לאורכו ולרוחבו. רונן פשוט התמוגג. הוא נגע בראשה וליטף אץ שערותיה. לילך עלתה אל פלג גופו העליון ונישקה את פטמותיו אח"כ התקרבה אל פיו ונישקה אותו. רונן מצץ את לשונה אל תוכו ונישקה בלהיטות.

רונן הסיר את נעלי העקב של לילך ואת שמלתה ונתקל בשדיים זקורות מול גופו. הוא מישש אותן ומצץ את פטמותיה, אח"כ ירד אל מפשעתה והחל ללטפה והרטיבה בלשונו. לילך התמוגגה וכל גופה הזדקר למגעו. רונן המשיך ומצץ את דגדגנה. ידו השנייה חדרה אל נרתיקה והוא ולא הרפה עד שהוא שמע אותה גונחת בהנאה, אז הוא לקח את איבר מינו, שכבר עמד להתפוצץ וחדר לתוכה חזק, הוא לא הספיק לחדור והיא חשה איך זרם חם זורם בתוכה. רונן נאנח ונישק אותה.

"לילך, אינך יודעת כמה אני אוהב אותך. גופך פשוט הופך להיות שלי מרגע לרגע".

"אני פשוט נהנית".

"זה הכף שלי" אמר רונן.

"גם שלי, מתוק".

לא נותר הרבה מה לומר, שניהם היו סחוטים מהערב. לילך כיבתה את האור ושניהם נרדמו חבוקים.

כ"ז לילך ורונן לאחר ליל אהבים

לילך קמה בבוקר כשהיא מביטה ברונן מחויכת. רונן עוד היה ישן. היא החליטה להפתיעו. היא נכנסה לאמבטיה, התרחצה, התבשמה והתלבשה וניגשה להכין ארוחת בוקר לה ולרונן. עם סיום מלאכתה, היא לקחה מגש והניחה עליו א האוכל, ניגשה לחדר השינה ונישקה את רונן.

רונן פקח עיניו בהנאה ולרגע לא הבין היכן הוא עד ששמע את קולה של לילך

"בוקר טוב מתוק. איך ישנת" ?

"מצוין ואת" ?

"כמו דב. מזמן לא ישנתי כל כך טוב" השיבה לילך.

"אתה רעב" ?

"מת ברעב" השיב רונן.

"הכנתי לך הפתעה".

"כן, איזה כף. מהי" ?

לילך הניחה את המגש על רגליו של רונן לאחר שבקשה ממנו להתיישב. רונן כבר קלט את ההפתעה ע"פ תחושת המגש והריח שנדף ממנו. הוא בקש מלילך להתקרב אליו, חבק אותה נישק ואמר לה:

"תודה. מזמן לא פינקו אותי כך". 

"העונג כולו שלי" אמרה לילך.

השניים ישבו וסעדו את ליבם. רונן בדק בשעונו מה השעה ואמר ללילך שעליו להגיע לעבודה. לילך אמרה שגם היא צריכה.

"אתה תתארגן בזמן שאני אפנה את הדברים ונסע ביחד"..

רונן הלך להתקלח לאחר שלילך כיוונה אותו והסבירה לו היכן כל דבר מונח.

לילך ניגשה למטבח והחלה לארגן את הדברים. היא חשבה כמה כף לה. כמה היא מאושרת. רונן אדם מאוד מיוחד. היא לא פגשה גבר כמוהו,  שרוצה להעניק כל כך הרבה. היא כל כך התרשמה ממנו בזמן המועט שהם מכירים ואמש הוא בכלל הימם אותה בחיבור הפיזי שהיה בניהם. הוא השרה עליה מן שלווה כזו. היא דיי חששה, אבל החליטה לתת לקשר הזה צ'אנס. היא האמינה, שרונן והיא יתמודדו עם כל דבר כאנשים בוגרים.

רונן אף הוא התקלח וחשב על אמש וחיוך עלה על שפתותיו, סוף, סוף הוא מצא את בחירת ליבו. הוא ידע שהאינטואציה שלו לא תטעה אותו כמו תמיד. הוא שמח שאבי וגלית הפגישו בניהם במקום לא רשמי, מה שאפשר להם להתחבר גם פיזית ולהרגיש זה את זה. הוא ידע, שיהיה חיבור מדהים בניהם. ריחה ומגעה רמזו לו על כך. גופה היה כה נעים, נשיקותיה כה סוחפות. הוא רק רצה ללגום ממנה עוד ועוד. רונן הרגיש כה מאושר.

רונן יצא מהאמבטיה לבוש וקרא ללילך. לילך באה והובילה אותו אל היציאה מהדירה ואל רכבה. בהגיעם אל המוסד, הם נפרדו בנשיקה ואמרו שבמשך היום הם יהיו בקשר.

חלק ג' סוף דבר

א'- נירה ולילך - סוף דברים

לילך הייתה זקוקה לקוסמטיקאית, שכן הקוסמטיקאית שלה נסעה לחו"ל וכעת שיש לה חבר, זה היה ממש דחוף והיא לא יכלה להמתין לשובה בעוד חודש. היא שאלה את גלית אם היא מכירה קוסמטיקאית טובה וגלית הפנתה אותה אל נירה. גלית אמרה ללילך, היא אמנם חדשה בשוק, אך מצוינת. המכון בו היא עובדת מוכר כבר שנים והוא איכותי.

לילך החליטה להתקשר למספר שנתנה לה גלית:

"שלום, שמי לילך ושמעתי עליך מגלית האחות. אני יכולה לקבוע תור".

שלום, נעים מאוד. שמי נירה. אני אשמח לקבלך. רק אבדוק ביומן שלי. מתי אתה רוצה לבוא "? שאלה נירה.

"בהקדם האפשרי".

"טוב אז יש לי מחר בשעה 16:30 זה טוב לך" ? שאלה נירה.

לילך השיבה:

"מצוין. אני אגיע ישר מעבודתי".

"מה את רוצה לעשות" ? שאלה נירה.

"להוריד שערות מהרגליים, מפשעה ובית שחי".

"אוקי רשמתי. מה מספר הטלפן שלך למקרה שיחול שינוי" ?

לילך השיבה:

0523457971 .

"רשמתי. נתראה מחר. את יודעת היכן המכון" ?

"כן, גלית הסבירה לי איך להגיע" השיבה לילך ונפרדה מנירה.

למחרת היום מיהרה לילך לסיים את עבודתה וטסה למכון. היא הגיעה בדיוק בזנן. נירה קבלה את פניה והכניסה אותה לחדר הטיפולים. נירה נראתה ללילך אישה נאה ונעימה. נירה התעניינה:

"היכן טופלת עד כה, לילך, אם מותר לי לשאול. בעצם מה מביא אותך אלי" ?

לילך השיבה:

"הקוסמטיקאית שלי נסעה לחו"ל ואני שמחה, שיכולת לקבל אותי בהתרעה קצרה".

"זה בסדר. אני מעוניינת להיכנס לשוק ולהכיר לקוחות חדשים ולא רק לקוחות ישנים של המכון. אני מאמינה שמי שעובר אצלי טיפול, לא רוצה אח"כ ללכת לאף מכון אחר. את תראי, אני מאוד יסודית".

לילך שמחה לשמוע את דבריה של נירה. היא שמה ליבה לכך, שלמרות שנירה בשנות הארבעים לחייה, אין לה טבעת נישואים על אצבעה. היא החליטה לגשש מעט.

"את ובעלך גרים בסביבה"?

"אני גרושה" השיבה נירה  והמשיכה "ואני גרה לא רחוק מכאן בדירה שכורה".

"אוי, אני מצטערת" אמרה לילך.

"אי לך מה להצטער. אני שמחה שאני גרושה. עולם חדש נפער בפני ואני מגלה בו כל יום פן מעניין יותר"..

"יש לכם ילדים. בטח להם כאבה הפרידה" ? שאלה לילך.

"לא, אין לנו וטוב שלא היה".

לילך נדהמה מתשובתה הנחרצת של נירה.

"הרבה זמן את גרושה" ?

"לא, מספר חודשים".

"מותר לי לשאול מדוע אין לכם ילדים" ?

"כן, למה לא ? אני עקרה, אבל יש לי ילד שאני בהליכי אימוץ איתו".

"אוי, אני כל כך שמחה עבורך".

"תגדלי אותו לבד. זה בטח קשה" ? אמרה לילך.

"לא, יש לי חבר מקסים בשם מקס והוא מוכן לגדל אותו איתי".

"מה שאת מספרת לי ממש גורם לי לבכות מאושר, שיש עוד דברים כאלה יפים" אמרה לילך.

"כן לילך אי מאוד מאושרת ושמחה בחלקי. אני לא צריכה עושר ודברים חומריים, זה מה שהיה לי  בחיי הקודמים וכעת יש לי אושר ואהבה וזה מספק אותי".

לילך גם ספרה לנירה אודות חברה רונן העיוור. נירה גם נדהמה מהאומץ של לילך ואמרה לה:

"כל הכבוד. אני מאושרת לשמוע, שיש נשים חזקות, שמגשימות חלומות ולא חוששות. אני אמנם נזכרתי בזה בגיל מאוחר, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם".

"כן, את צודקת".

נירה אחלה לזוג הצעיר הצלחה ולילך הודתה לה..

השתיים המשיכו ושוחחו הלאה על כל מיני נושאים. לילך יצאה מהטיפול בהרגשה טובה. נירה באמת אישה מיוחדת ומגיע לה כל האושר שבעולם.

******