אל: לשכת המאמנים

מאת: טליה המאירי ישי

מנחה בכירה ל-NLP   ודמיון מודרך

מאמנת אישית

מתמחה בהפרעת קשב וריכוז לנוער ומבוגרים

נושא המאמר : איך אני יכולה כהורה לעזור לילדי המתבגר בעל הפרעת קשב וריכוז ?

מאפייני גיל ההתבגרות כללי:

מרד, משבר זהות, לחץ חברתי, מיניות, הורמונים, הסתבכות עם החוק, עישון, עצמאות, כפירה בסמכות, בדיקת גבולות, התחצפות, בריחה, חציית גבולות, דימוי עצמי, חוסר עקביות, הסתבכויות, בדיקת גבולות, התפרצויות זעם, מש"א עם אובדניות.

את גיל ההתבגרות מחלקים ל-3: 12-14, 15-17, 17-19.

גיבוש זהות ספרציה (היפרדות מההורים), אינדוידואליזציה (אני).

אני מורד בהורים כדי לדעת מי אני. עדיין יש תלות ועצמאות. זלזול, התעלמות, שלילה. ההורה גם דוחף וגם דואג. לשאול "מה אתה רוצה להשיג כרגע דבר יותר קרוב ולא עתידי". הפוקוס הוא כאן ועכשיו.

לדבר על חלום (החזון)  אם לא רוצים לדבר על חלום , לעזוב.

להיות מעורה בעולם התוכן של הילד. לקחת דמות מוערצת ולשאול איך היא הייתה נוהגת בסיטואציה.

הרגשת הבדידות אני לא חבר עם מי שאני רוצה להיות. אדם עם הפרעת קשב גם בתוך הקבוצה הוא שונה "האחר". השונות כואבת. מנסים להיות דומים ולא מצליחים. לחזק אותם במקומות שהם טובים בהם: יצירתיות, ספורט, חוש הומור וכדו'.

ללמד דיבור פנימי אם יש לי יכולת הבעה עצמית אזי ההבעה העצמית שלי משתפרת ויש לי חשיבה מופשטת ואז אני יכול להבין תהליכים ולשאול שאלות. להפסיק כדי לארגן מחשבות ולקבל החלטות. גורם מארגן.

ב-ADHD   יש דיבור פנימי לקוי או אין. ההבעה העצמית נמוכה יותר. קשה להם להביע עצמם רגשית. קושי בחשיבה מופשטת. מרדנות יותר חזקה ומתפרצת. וכחנות הקטנת דמות ההורה והעצמה עצמית.

ראית העולם בשחור ולבן מובנת אצל ADHD  .

בני נוער עושים פענוח רגשות ב"אמגלה" ומבוגרים באונת המצח.

ב-ADHD   הכל עובד מהמערכת הלימבית ולכן הם מגיבים בהתקפה: FIGHT  .

כל מאפייני גיל ההתבגרות מוקצנים ומוחרפים אצל ADHD  .  ההתרחקות הופכת להתנתקות: "אתה לא מחליט ולא סמכותי עבורי".יש מחשבות שליליות אוטומטיות.

להיות שונה או קונפורמי: כמה זה כואב להיות שונה גם בקבוצה השווה לך ? "אני יודע שאני שונה". סירוב לטיפולים, סירוב לרטלין, התחברות לקבוצות שוליים שמקבלת את השוני שבי, התחברות לחברה יותר צעירים שם מרגישים יותר הזדהות וכח. ההתנתקות יותר עוצמתית: פיצוצים, הסתבכויות, אלימות, סיכון לפשיעה ווכחנות.

הילדים האלה "נופלים לתהום", כל הזמן הם "על הקצה" אם אין להם גדר, הם יפלו. הם כל הזמן בגבולות.

פחד: "עד כמה אני יכול לפרוץ גבולות" ?, "אני לא שואל אותך", "זה לא עניינך עם מי אני והיכן אני", אני לא אחזור מתי שתגיד לי", "אתם לא תגידו לי מה לעשות".  על ההורה להוות "גדר חשמלית" סמכותיות ומתן גבולות. הם זקוקים לגבולות.

באימון ובהורות תפקידנו:

לחזק אותם ולתת להם גב על דברים חיוביים.

להתעסק בהתפרצויות הזעם, דימוי עצמי, חיזוקים וחוזקות.

להוביל עם הרבה העצמה ותגמול חיובי.

"אם תעשה כך וכך אז תקבל כך וכך". ולא "אם לא תעשה אז תענש".

"מה כן היה טוב, איך אפשר לשנות" ?

כל פעם לפני השינה לחשוב על משהו טוב.

ההורים נמצאים במקום של הישרדות ואנו יכולים לחזק אותם. להכניס את ההורים לפרופורציות. יש התקדמות גם אם יש בה נסיגה. הילד לא יוצא פרפקט. לראות את הדברים הטובים. פחות הערות שמעירים לנער זה מורה על שיפור אצלו.

הורים להפרעת קשב מאוד מעמיסים. ההורים רוצים שיטפלו בכל הבעיות של ילדיהם. אין לנו תשובות לכל דבר. שיפור בתחום אחד אינו מעיד על שיפורים בתחומים אחרים. הם - הילדים לא רואים את התמונה השלמה ולא מקשרים בין מעשה לתוצאה. אין להם ראייה עתידית ולימוד לקח. לא מבינים השלכות של תמונה שלמה.

ללמד א ההורה מוטו: "בחר את המלחמות שלך". אי אפשר להילחם בכולן, אבל אלה שהחלטת להילחם בהן אלה הקווים האדומים שלך. לבחור מה אתם רוצים שהילד יעשה ממכלול המטלות.

קושי לציית לחוקים קושי בדחיית סיפוקים: כאן ועכשיו (עישון איפה שאני רוצה בביה"ס). אם דורשים מהם משהו זה נחשב לאיום על העצמאות שלהם.

הרודנות של צריך ל "בדרך שלי", "את לא צודקת", "זכותי ל...", "כך צריך להיות" - צדקנות.

יש כאלה שאינם עוברים את גיל ההתבגרות במובן של החצנת הסימפטומים שלו.

אצל בני נוער לא תמיד רואים את המוטיבציה לשינוי והשאלה אם יש מוטיבציה לשינוי. אין עשייה ואין לקיחת אחריות על התהליך. הוא צריך תועלת, רווח והפסד, גם מחוסר שינוי. סחטנות "אם אעשה אימון מה אקבל "?

"מה אתה יכול להרוויח מהשינוי" ? - בשינוי השיפור יהיה אצלך ואחרים יתייחסו אליך אחרת. לפעמים גם ההורים צריכים להשתנות ויש לעשות עבודה עם המורה או ההורה. אתה יכול לשנות רק את התנהגותך ואיפה אתה יכול לפגוש את ההורים בנקודות שחשובות להן. האחריות אצלי ולא להעבירה לאחר.  הנוער יותר אדיש "אמרו לי להגיע לאימון".

שיתוף, דיבור בגובה העיניים להתחבר לעולם התוכן.

לסנגר על עצמי להסביר מה קורה לי כי יש לי ADHD  . הקושי שלי ומה אני צריך כדי להשתפר.

מעורבות

עבור ההורים, חלום הילד המושלם התנפץ. לוקח להם זמן להבין ולעכל שיש להם ילד שונה.

הילדים האלה מאוד מאתגרים את ההורים. להכיל ולהבין אותם. ללמוד על ADHD  .  ללמד את הילד נורמות חברתיות/חוקים בביה"ס מה מותר ומה אסור ולא מקובל. להיות מעורב .

לסיכום ארגז כלים להורה:

1.       להתמקד בכאן ועכשיו.

2.       להתחבר לתוכן של הילד.

3.       לחזק משאבים וחוזקות ולהעצימם.

4.       ללמד אותם דיבור פנימי : לשאול שאלות, לקבל החלטות, להפסיק ולחשוב.

5.       ללמד אותם דרכי פעולה נוספות חוץ מאשר מלחמה, קפאון או בריחה.

6.       להגדיר קווים אדומים.

7.       לתגמל באופן חיובי.

8.       להתקדם בצורה פרופסיונאלית.

9.       לבחור על מה להילחם ולא על כל דבר.

10.    לבחור מטלה אחת שהילד יעשה.

11.    ללמד את חוקי ביה"ס והנורמות החברתיות.

12.    להראות לו רווחים.

13.    ללמד אותו על ADHD/