23/2/11

מיומנו ש ליאור/טליה מזל המאירי ישי

שיעור בביה"ס

הגיעה ההפסקה ויצאתי לשחק עם חבריי בחצר, הייתי שקוע במשחק ושכחתי לגמרי שלא הלכתי עדיין לשירותים. עם הצלצול רצתי מהר לשירותים כי כבר לא יכולתי להתאפק וכמובן לשיעור נכנסתי באיחור.

המורה הסתכלה אלי ונזפה בי על האיחור. התיישבתי במקומי בכסא שלי וחשתי מבויש מול עיני כל חבריי שננעצו בי.

השיעור התחיל, המורה כבר הייתה באמצע ההסבר של המטלה, שעל ילדי הכיתה לבצע בעודי מחפש בתיק היכן מחברת וספר החשבון שלי.  בסוף מצאתי את הספר, אבל המחברת לא הייתה בתיק. הוצאתי אותו ולא ידעתי מה לעשות בלי המחברת ובעצם מה המורה הסבירה.

ישבתי בוהה בחלון כהרגלי ואז המורה ניגשה אלי ושאלה אותי: "ליאור מדוע אינך מכין את המטלה שנתתי" ? עניתי לה: "שכחתי את המחברת בבית וגם איני יודע מה צריך לעשות". המורה הסתכלה עלי שוב במבט תמוה ואמרה לי: "ליאור, הסברתי כרגע מה צריך לעשות, שוב אתה מעופף" ? לא ידעתי מה לענות לה. שוב הרגשתי איך הבושה מציפה אותי. המורה ניגשה לשולחנה והביאה לי דף והסבירה לי מה לעשות.

התחלתי למלא את המטלה במשימה הראשונה, שהמורה אמרה שיש למלאה, סיימתי אותה ורציתי לגשת למשימה הבאה ולא זכרתי מהי. פניתי ליוסי שיושב לידי ושאלתי אותו. יוסי הזכיר לי וכך המשכתי למשימה השנייה ואז שוב זה קרה, המשימה השלישית ושוב שכחתי אותה. יוסי כבר התעצבן ואמר, שאני מפריע לו ושבמקום לשחק משחקים כדאי שכבר אתחיל להקשיב בשיעור. התעצבנתי עליו ודחפתי אותו.

המורה ראתה מה קורה וניגשה אל שינינו בשאלה: "מה קורה כאן" ?. יוסי השיב: "ליאור מפריע לי למלא את המשימה" המורה פנתה אלי: "ליאור מדוע אתה מפריע ליוסי"  ? השבתי: "אני לא מפריע רק שאלתי אותו מה המשימה השלישית". "המורה השיבה: "אבל , ליאור כרגע הסברתי לך ועוד באופן אישי". עיניתי לה: "שכחתי". המורה אמרה: "ליאור אתה ממש לא מתייחס לשיעור ברצינות ומזלזל בלימודים, אני חושבת שאני אזמן את הוריך לשיחה, כך זה לא יכול להימשך" ישיבתי נכלם ומבויש שוב מול כל עיני חבריי לכיתה, שבמליא לא כולם חברים שלי אלא רק כמה בודדים.

בקשתי מהמורה, שאם היא יכולה, שתכתוב לי מה המשימות ואז יהיה לי קל יותר ולא אשכח שוב. המורה לתדהמתי נרתמה לבקשתי וסייעה לי.

ככה הצלחתי לעשות את כל המשימות. אני ממש לא מבין מה קורה איתי, אני שוכח דברים כל הזמן, אני מאחר כל הזמן, אני מתפרץ כמרגיזים אותי,  מה יהיה איתי. אפילו בבית לא תמיד מבינים את ההתנהגות שלי ועכשיו יכעסו עלי יותר כשהמורה תפנה אליהם,  ואני לא עושה שום דבר בכוונה. אני ממש לא יודע מה לעשות .....

כל הזכויות שמורות לטליה מזל המאירי ישי