22/2/11

מיומנו של ליאור/טליה מזל  המאירי ישי

הבוקר של ליאור

הבטחתי לאמא שאקום בבוקר, אתארגן מהר ונצא מהבית בזמן. כבר לא נעים לי שאמא מאחרת כל הזמן לעבודה והבוס שלה כועס עליה ומאיים עליה בפיטורין.

אז ככה קמתי מהר כשהשעון צלצל בשעה 07:00 ואמא באה לתת לי נשיקה וברכה אותי: "בוקר טוב מתוק שלי".

הלכתי לעשות פיפי ופתאום שמעתי צפצוף במחשב, נגשתי אליו וראיתי רון רוצה לדבר איתי, אז התיישבתי והתחלנו לשוחח. רון מתעניין באיזו ילדה בכיתה והוא רצה את עצתי איך להתחיל איתה. אני יושב ומשוחח עם רון והזמן רץ. השעה 07:20 , אמא נכנסת לחדר ורואה שאני במחשב במקום לעשות את המוטל עלי בבוקר ומיד מתעצבנת וכועסת. אני נכנס למגננה וצועק על אמא חזרה. היא שולחת אותי לאמבטיה לצחצח שיניים ולשטוף פנים. אני ניגש לשם מתחיל בצחצוח השיניים ושומע את הפלאפון של מצלצל. עוזב הכל והולך לענות לרונית, שמבקשת שאמי תסיע גם אותה לביה"ס והשיחה גולשת לענייני ביה"ס והשעה כבר 07:30.

אנחנו מסיימים לדבר ואמא ברקע מזרזת אותי ואני בכלל לא יודע איפה הייתי, מה עשיתי ומה עלי לעשות. צחצחתי שיניים או לא ?! אני נגש לארון להוציא בגדים ומחפש את החולצה הכחולה שאני אוהב, כזה בלגן בארון ואני לא מוצא אותה ושוב מחפש ולא מוצא, אמא נכנסת לחדר וצועקת יותר חזק: "מה קורה איתך ליאור שוב אני אאחר" ? אני  מרגיש רע, שולף חולצה ומכנסים מהארון. השעה כבר , אני07:45, אני לובש אותם, גורב גרביים ושואל את אמא איפה נעלי הספורט שלי. אמא עונה: "איפה שחלצת אותם, אני לא יודעת". אני נסער מתחיל בחיפושים בבית. בסוף אני מוצא אותם בסלון אחת פה ואחת שם כי מוקי הכלב שלנו כבר דאג לשחק באחת מהן. נועל מהר את הנעליים והולך לקחת את תיק ביה"ס ואז אני מסתכל לתוכו ומסתכל במערכת השעות ומבין שהתיק עוד לא מוכן. אני מתחיל לחפש איפה שמתי את ספר החשבון, איפה שמתי את המחשבון, איפה המחברת וכך עוד פריט ועוד פריט והשעה כבר 08:00 ואמא כבר עומדת בפתח החדר שלי כולה אדומה ונסערת ואני מרגיש שעוד רגע היא טורפת אותי.

"ליאור אי אפשר איתך, תמיד אתה גורם לי לאחר. אתה לא יודע לעמוד בהבטחה שלך. מה יהיה ? אני מיואשת ממך כבר".

אני נגש לדלת היציאה מהבית, לא יודע אפילו אם סיימתי להכניס הכל לתיק והעיקר שאמא לא תתרגז יותר. בדרך אני לוקח שקית שוקו,  שאמא נותנת לי ביד יחד עם ארוחת הבוקר לביה"ס ואנחנו יוצאים בטיסה לביה"ס ובטח אתם כבר משערים, ששכחתי לומר לאמא לאסוף את רונית והיא נשארה שם מחכה לנו.

ככה מתחיל היום שלי ואני בכלל לא יודע איך ימשיך והפחדים מציפים אותי כי אני בטח אשמע מהמורה: " למה אתה מאחר כל הזמן ? למה לא הכנת שיעורים ? איפה המחברות והספרים שלך ? למה לא דאגת לאישור ? ליאור מה יהיה איתך ? אתה הולך לאיבוד ? ככה לא תגיע רחוק" ומה שנשאר לי זה רק לברוח עם מבטי מעבר לחלון שם אני יכול לשקוע בעולם דמיוני משלי, ואף אחד לא כועס עלי ולא מעליב אותי ולא חושב שאני כשלון.

על שאר מעלליו של ליאור אם תרצו תוכלו לקרוא בהמשך....