לריו אביירטו נחשפתי לפני כ-15 שנה בכתבה באחד הגליונות הראשונים של "חיים אחרים ".

קראתי וידעתי שזה בשבילי,אבל עוד לא,(זה קרה לי עם עוד כמה מהדברים החשובים בחיים שלי).

אז עוד הייתי עסוקה בלעשות דברים שאהבתי אבל שגם היו יותר מקובלים  וייצוגיים.(כן,גם זה קרה בעוד כמה תחומים אז), בכל אופן בבנייה הזו של העצמי העצמאי בחיי  בין גיל 20-30 לא היה מצב שאני ארשה לעצמי לעצור,לנשום,לרקוד ,לקחת חופש ,להתנועע ,לחפש. למרות שיכול להיות שלמתבונן מהצד ,דווקא נראיתי כזו,בדיוק.

אז הייתי צריכה למהר ,למצוא,להתארגן,להסתדר.

אבל כמה שנים אחר-כך ,(ולמה דווקא אז,זה לבלוג אחר ) החיים המליצו לי בחום ,ואף הזהירו אותי ברצינות,שזה ממש הזמן ,עכשיו,לקחת פסק זמן . כלשהוא. וזה היה פשוט ברור שהרגליים מובילות לשם. אז נכון שלא ממש עצרתי הכל בחיים ועברתי להולד ,(כי בכל זאת ,היה לי המון על הראש,דווקא אז,גם אז ,) אבל בכל זאת למדתי לקחת פסק זמן קבוע בתוך החיים,

ומאז לא יכולה בלי זה ,בלי פעם בשבוע לקחת שעה וחצי של מוזיקה תנועה מגע קול אהבה שמחה תשוקה עוצמה וכל מה שבא . באיזושהיא דרך מופלאה ,בהתמדה,בהתמסרות,באהבה בדרך הזו מצאתי חזרה את הדרך לחיות את חיי מהבינג ולא רק מהדואינג, בלהעיז  להיות חופשייה יותר ויותר.

מזמינה גם אתכם לנסות. שיהיה שבוע עם הרבה אהבה והרבה גשם רינת