ב-18 לספטמבר 1895 נכנס הארווי לילארד שעבד כשרת למרפאתו של ד"ר ד.ד. פאלמר. 
הארווי היה חירש באוזנו השמאלית כבר 17 שנים, אחרי שהתכופף להרים דלי 17 שנים קודם, כשהתיישר הוא שמע "קנאק" חזק בצווארו, ומאז הוא לא שמע דבר באוזנו השמאלית. 
ד"ר ד.ד. פאלמר מישש את צווארו ומצא בליטה נוקשה בצוואר של הארווי לילארד.
ד"ר ד.ד. פאלמר הבין שכנראה חוליה בצוואר של הארווי לילארד יצאה ממקומה, ומפריעה לתפקוד האוזן שלו. הוא חשב שאולי אם יחזיר את החוליה למקומה, הארווי יחזור לשמוע.
המצב היה שגם כשהארווי היצמיד את אוזנו לחלון, הוא לא היה שומע את נקישות פרסות הסוסים, שהלכו ברחוב בריידי, -הרחוב הראשי של העיר דבנפורט.
ד"ר ד.ד. פאלמר הסביר את התובנה שלו להארווי לילארד, והציע שינסה להחזיר את החוליה למקומה. 
הארווי אמר שאין לו מה להפסיד, כי הוא לא שומע כבר 17 שנים, ואף אחד מהטיפולים שניסה לא החזיר ולא שיפר לו את השמיעה.
ד"ר ד.ד. פאלמר כיוונון (החזיר למקום) את החוליה הבולטת.
ומספר דקות לאחר הטיפול הארווי חייך וסיפר שהוא שומע את נקישות פרסות הסוסים ברחוב. הוא אפילו שמע את תקתוק השעון שהיה על הקיר.
מכאן חקר ד"ר ד.ד. פאלמר ופיתח את מדע הכירופרקטיקה.