אני אוהב ללמד את העבודה של ביירון קייטי. בשבועות האחרונים העברתי מספר די גדול של סדנאות וזה מרחיב את הלב לראות את המשתתפים מגלים מי הם ללא הסיפור שלהם.

החוויה הזאת לא מפסיקה לרגש אותי. ומעבר לכך אני לומד. לומד על עצמי דרך העבודה של המשתתפים וגם דרך התובנות התמימות והראשוניות שלהם. אותן תובנות שאני כבר מתייחס אליהן כמובן מאליו.

בשבוע שעבר העברתי סדנת היכרות ואחד המשתתפים שיתף לאחר תהליך "העבודה" שבו אנו שואלים את ארבעת השאלות וההיפוכים, את כולנו בתובנות שלו. הוא אמר: "פתאום הבנתי שיש לי בחירה בין לכעוס ולהיות מתוסכל לבין לאהוב".
מבחינתי התובנה הזאת היא התמצית של "העבודה" של ביירון קייטי. "העבודה" משמשת את המתנסה כאלומת אור המאפשרת לו ולה לראות את המקום בו קיימת יכולת הבחירה בכל רגע בחיים בין לאהוב את מה שיש לבין לכעוס, להעלב, להיות מתוסכל וכו'. אותי התהליך הפשוט של "העבודה" לא מפסיק להדהים, כשאני, יחד עם כל מי שמצטרף אלי, מגלים שוב ושוב שלא המציאות היא שמכאיבה אלא המחשבות שלי על כך שהמציאות צריכה להיות שונה. וללא האמונה שהמציאות היא "לא בסדר" פתאום נעלמות כל הבעיות כמו במטה קסמים. ונשאר מרחב אינסופי של חופש.

נשמע מסקרן? אתם מוזמנים לסדנאות העומק שיפתחו בשבוע הבא בגבעת שמואל...