סליחות וטעויות

השבוע עשיתי טעות. בעצם עשיתי כמה טעויות, וגם בשבוע שעבר, טעויות טיפשיות וטעויות מביכות וגם כמה טעויות משמעותיות. החלטתי לחקור קצת את הנושא של טעויות. האם מותר לעשות טעות? מהי ההגדרה של טעות ומי מגדיר מהי טעות? מתי משהו נחשב כטעות ומתי כלימוד? האם המשפט המוכר שמותר לעשות טעות רק פעם אחת נכון? אני יכול להעיד על עצמי שאני עושה את אותה טעות יותר מפעם אחת בממוצע, הרבה יותר, האם זו טעות מצידי?

לפני כמה ימים חקרתי בעזרת ה"עבודה של ביירון קייטי" את המחשבה ש"אנשים צריכים לאהוב אותי" והגעתי להיפוך "אני צריך לאהוב אותי" והוספתי "גם כשאני מתנהג כמו זבל" (טוב האמת שזה היה באנגלית והמושג היה Scumbag). החלטתי לנסות ולחיות את ההיפוך הזה ומצאתי המון מקומות ביומיום שבהם אני "רע" שאני "לא טוב" וההיפוך הזה איפשר לי להרפות שם. להיות רע, לא להיות "רוחני". לכעוס מאוד על מישהו שחנה על המדרכה, על זה שחתך אותי בתור, ועל זו שאמרה לי מה אני צריך או לא צריך לעשות.

היכולת שלי לקבל את עצמי במקומות האלו הרגישה מאוד נכון. זה היה אמיתי, לא רוחני, לא נעלה, אמיתי, משחרר. ההתבוננות בכך שאני כועס עכשיו, או יותר נכון, יש בי כעס עכשיו. מעבר לכך גם הקבלה של המחשבה שאני לא מוכן לקבל את זה שאני כועס עכשיו הרגישה אמיתית. לא מתנגדת למציאות. פתאום המושג השחוק "לקבל את עצמך" קיבל איזה נופך מלא ונכון ולא היה משפט רוחני ריק ומתייפיף.

בדרך כלל אנו חיים את החוויות שאנו קוראים להן טעויות דרך התבניות שלנו, ההרגלים שלנו. אנחנו מרגישים רע על העבר, כועסים על עצמנו על מה שעשינו או אמרנו. לעיתים אנחנו מסבירים לעצמנו ש"צריך להרגיש רע כדי לעשות שינוי", "צריך להלקות את עצמנו כדי ללמוד להבא" .האם זאת האמת? האם אנחנו באמת לומדים דרך הסבל? האם זו למידה אפקטיבית? האם יתכן לימוד אחר, אפקטיבי ובונה יותר?

בחוויה שלי, היכולת להשתחרר מרגשות האשמה, מהצורך להיות "טוב" מאפשרת לי לגדול, ולקבל את כל האספקטים שבי. ועצם השיחרור הזה יכול לאפשר לי להיות טוב יותר, כי כשטוב לי, כשאני חופשי, אין מאמץ לנסות ולהיות טוב אלא זרימה של טוב. (זוכרים את הרגעים הקצרים האלו שהתרגשתם נורא, כשהרגשתם מאוהבים, כשהרגשתם מלאים, מוצפים באהבה, רוצים לחבק כל אדם וחיה ועץ? האם הייתם יכולים להיות כל דבר חוץ מטוב באותו רגע?).

בספר המתים והחיים הטיבטי מדובר רבות על רגע המוות, אחד התיאורים הוא העליה אל השמים ופגישה עם האור (אלוהים). בסיטואציה הזאת מראים לך את כל חייך ואתה נשפט לקראת החיים הבאים. עד כה זה נשמע די מוכר, מה שמפתיע הוא שבספר המתים והחיים הטיבטי נכתב שגזר הדין לא מגיע מיישות האור, שנראית אוהבת ומקבלת את האדם כפי שהוא אלה מהעומד למשפט, ממך. אלוהים סולח לך על כל דבר שאתה יכול לסלוח לעצמך. כלומר ברגע המוות ניתנת לך האפשרות לכפר על כל הטעויות שלך על ידי קבלתן. אני לא יודע איפה אתם בכל הסיפור הזה, אבל אני מתחיל להתאמן עכשיו. אני רק מקווה שזו לא טעות.

על כוסות מלאות וריקות

יש לי משחק שאני משחק עם הבת שלי, ליאור, באמבטיה. אנחנו אוחזים כל אחד כוס בידו ואני ממלא את הכוס שלי ממיימי האמבטיה ושופך לשלה. זה גורם לנוהר צחוק של אושר על פניה כל פעם מחדש. בשלב מסוים קלטתי שברגע שאני מפסיק למלא את הכוס שלה מתחלף האושר בתיסכול, "נו אבא תמלא לי שוב את הכוס" אומרות עינייה. החלטתי להדגים לה שגם היא יכולה למלא את הכוס שלה בעצמה, הרי אנחנו בתוך אמבטיה מלאה במים, והיא קלטה את העניין במהירות. בהמשך למדנו גם שגם היא יכולה למלא את הכוס שלי אם היא רוצה וגם זה ממלא אותנו באושר. ליאור עדין הכי אוהבת כשממלאים לה את הכוס אבל היא גם יודעת את מגוון האפשרויות האחרות ויודעת לשחק ולהנות מהן.

ואני נשארתי תוהה איפה המקומות שבהן אני מאמין שאני צריך שימלאו לי את הכוס ואיפה המקומות שאני מאפשר לאחרים למלא לי את הכוס מתוך ידיעה שאני יכול למלא אותה לבד.

כוחו של הרגע

בבי"ס של קייטי נחשפתי לאקהרט טולה, נראה שכולם מכירים אותו חוץ ממני, אופרה וינפרי כבר עשתה סדרת תוכניות איתו על הספר החדש שלו "עולם חדש" או "אדמה חדשה" ואצל גיסתי מצאתי את הספר שלו בגירסה העברית. אם גם אתם אאוט כמוני אני ממליץ בחום לקרוא את "כוחו של הרגע הזה". מצאתי בספר הרבה השראה וגם יותר ביסוס פילוסופי ללימוד של קייטי. או כמו שאמרו בבי"ס של קייטי. "אקהרט מלמד את המה וקייטי את האיך". אז ציטוט קצר מהספר בהקשר שלנו:

"אם אינכם רוצים להמשיך וליצור כאב לעצמכם ולאחרים ולהוסיף על הכאב מן העבר שעדין חי בתוככם, הפסיקו ליצור זמן, או לפחות לא יותר מן ההכרחי.....תמיד אמרו 'כן' לרגע הנוכחי. מה יכול להיות בלתי שפוי יותר מהתנגדות לחיים עצמם, המתקיימים עכשיו ותמיד עכשיו? הכנעו לקיים. אמרו "כן" לחיים והיווכחו כיצד החיים לפתע מתחילים לפעול למענכם, במקום נגדכם.

ונסיים בפו הדב (בתרגום ישיר)

"כשאתה מתעורר בבוקר, פו", שאל חזרזיר לאחר שתיקה ארוכה, "מהו הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"

"מה יש לארוחת בוקר?" אמר פו, " מה אתה אומר, חזרזיר?"

"אני אומר, אני תוהה איזה דבר מלהיב הולך לקרות היום?" אמר חזרזיר

פו הניד את ראשו בהרהור.

"זה אותו דבר", אמר פו

ועוד...מה דעתו של פו על שפעת החזירים: