אימא שלי לא למדה באוניברסיטה ולא פיתחה קריירה. בתקופות שהייתה לנו מכולת הייתה יד ימינו של אבא וסייעה לו בעבודה אך לרוב ניקתה וכיבסה, גיהצה ובישלה . אוכל מזין מחומרי גלם בסיסיים וטריים שהכילו את כל הויטמינים ואבות המזון שהיינו צריכים כדי לגדול. כמעט מדי יום בעבע על הכיריים סיר ענק של מרק עוף שהיה מוגש בצלחת עמוקה בתוספת גזר מבושל, קישוא ולוקשל'ך הלוא הן  אטריות דקיקות לפני שהפכו לפסטה..את מנת החלבון היומית שלנו קיבלנו מהעוף המכובס הידוע לשמצה. עוף שלם שחולק לנתחים והיה צריך להספיק לשבעה פיות.    

לאימא שלי לא היה תואר אקדמאי אך היא הייתה אישה חכמה שידעה לכוון ולייעץ והייתה זמינה להקשיב לנו בכל עת. היא העצימה אותנו כנשים, עוד לפני שהמושג 'העצמה' נעשה פופולארי .

היא הייתה פמיניסטית ועודדה אותנו לצאת ללמוד מקצוע ריאלי על מנת שנוכל לפרנס את עצמנו בכבוד בלי להיות תלויות באף גבר.  כמה אמיץ היה לחשוב כך בדור שבו תפקידה העיקרי של האישה היה להינשא ללדת ילדים ולהצטיין כעקרת בית.

כילדים קיבלנו  את הורינו כמובנים מאליהם ולא עצרנו אפילו רגע. לומר מילה טובה ותודה או להביע אהבה. והם מצידם לא נטו לשתף אותנו בבעיותיהם. כך גדלנו.

אימא, אם את משקיפה עלינו שם מלמעלה – הפוסט הזה נכתב לך כתודה.

 על מי שהיית ועל מה שנתת לנו ובשבילנו. אני מאמינה שלעולם לא מאוחר מדי להודות ולהביע אהבה.