המפגש בין התכלית והתוחלת

החיים שלנו בנויים מחוליות של תוחלת והשרשרת כולה בונה את תוחלת החיים.

בכל זמן נתון אנחנו רוצים להגיע לסוף השלב שבו אנחנו נמצאים באותו הרגע ולעבור לחוליה הבאה.

גם עבור ילדינו אנחנו רוצים שיעברו לשלב הבא:

שייוולדו, שיפסיקו לינוק, שילמדו לשלוט בצרכים, שיסיימו את הגן הפרטי הזה שעולה הון תועפות, שיסיימו גן חובה ויעלו לבי"ס, שיסיימו תיכון ויצאו לצבא, שיסיימו כבר עם הצבא הזה שמוציא להם את המיץ, שיתחתנו, שיצאו מהבית שלנו, שיביאו כבר נכדים, שילמדו סופסוף להסתדר בעצמם....

אלו רק החוליות הגדולות, שמורכבות מאין-ספור חוליות קטנות יותר.

לגבי עצמי, השלב שבו אני נמצא, היה משאת נפשי שנים רבות: לצאת לפנסיה ולשבת במרפסת בלי דאגות.

אז חלק מהענין, יש !!!

אני יושב על המרפסת מול הים, שותה קפה ונהנה מהנוף

אמממה, לא יכול להיות חסר דאגות.

אז מה מדאיג? הגיל, לא מדאיג. מצב הבריאות, לא מעולה אבל בסדר.

היחס של הסביבה – טוב, בחלקו אפילו טוב מאד.

הילדים – לא משהו. כלומר, הם בריאים, הם שמחים, הם לא ממש מסודרים לגילם, אבל אני אופטימי.

הילדות – גם כן בסדר. נועה מודאגת מדברים פשוטים שממרומי גילי לא נראים נוראיים, אבל לה הם ממלאים את המחשבות ומאד מדאיגים אותה.

בת הזוג – לא מפרגנת. לחוצה. דואגת נורא ל"מה יהיה" ולאיך אני אחזיק מעמד מבחינה כלכלית.

אני – חי את היום. מנסה לפתח שתי המצאות, סובל מחוסר כסף להשקעה בניסויים ובבניית דגם/ים ראשון/ים. נכנסתי להרפתקה כלכלית שאמורה להכניס כסף נזיל והרבה, בהפצת קפה. ניסיתי לראות מה זו הפצת משקפי שמש ותכשיטים זולים בגרמניה. הענין הסתכם בנסיעה לשבועיים, למדתי את הענין ולא רוצה לעסוק בו. השקעתי בפירסום בעיתון אנגלי בכדי למצוא תעסוקה מקצועית ולא קיבלתי תשובות. למדתי כמה קורסי מחשב (אי-ביי, פיקאסה, אינטרנט), שימושיים ברמה ירודה, כלומר, לא ממש.

הולך מפעם לפעם לחדר כושר, משתדל פעמיים בשבוע לפחות.

מתנדב פעמיים בחודש במשטרת התנועה, מתנדב יומיים בחודש בהדרכת מבקרים בתחנת-הכח בחח"י.

השאלה הגדולה היא לאן זה מוביל

נראה לי שאת השאלה הזו שאלו כבר בראשית האנושות.

אתה נולד, חי תקופה מסוימת, בסוף מת ולא נשאר שום דבר.

אז בשביל מה כל הענין הזה? בשביל מה המאמץ, המאבקים, הריבים, הנישואים, הגירושים, החלפת דירות, מכוניות, חברים, מקומות עבודה ועוד.

אמר קוהלת: הבל הבלים, הכל הבל.

המסקנה היא שאני צריך להשקיע בעצמי, בהנאות שלי, בכל מה שעושה לי טוב.

מי שמסביבי, יכול ליהנות מהטוב הזה ביחד איתי, רק שלא יפריע.

על המישור הזה נכנס ענין הקפה: השקעתי הרבה כסף, בכדי לקבל עיסוק מענין ומכניס.

במקביל, התחלתי להיפגש עם פסיכולוג שאמור לאפשר לי לראות תמונה טובה יותר, פחות מעורפלת, של המציאות שלי ומסביבי.

מענין לאן אגיע איתו/בעזרתו

ומה היא התכלית ? לאן אני שואף עכשיו? בשביל מה אני מחפש עבודה, הכנסה נוספת, עיסוק ?

הכסף שיש לי בבנק אמור להספיק לי עד גיל 67, שבו אקבל פנסיה גבוהה יותר בכמעט 3,000 ש"ח.

כמה כבר אצטרך? אפילו בית אבות יכוסה ע"י הפנסיה הזאת

המטרה היא לחיות ברווחה יתרה, להרשות לעצמי לבלות יותר ולהזדקן יותר בנחת, ללא חסרון כיס.

כאשר אני רואה אנשים מזדקנים בניבזות ובחוסר כבוד, אינני רוצה להזדקן.

כל עוד אני בריא ועומד בעצמי על הרגליים, בסדר. ברגע שאתחיל להתמוטט מבחינה בריאותית, אין לי שום חשק להיאבק על עוד כמה נשימות נוספות, שאין מאחוריהן תקוה לעתיד טוב יותר.