צר לי לקלקל את החגיגה סביב גבורתם של קציני המשטרה אהובה תומר, ליאור בוקר ויציק מלינה.

השלושה היו במקום שלא היו צריכים להיות בו.

תפקידם של מפקדים הינו לפקד! לצורך כך הם צריכים לקבל את מכסימום המידע מהשטח, אבל הם לא צריכים לאסוף אותו בעצמם !

הם היו צריכים להיות בנפרד בשלוש נקודות שונות, בעמדה שמאפשרת תצפית רחבה ככל האפשר על השטח, הבכירה במוצב פיקוד ושני עוזריה הבכירים בנקודות שולטות אחרות.

על-ידי כך מפקדים מקבלים נתונים להחלטות, להזזת כוחות, לחסימת כבישים, לסיכון חיי פקודים ועוד כיוצא באלה החלטות של מפקדים.

לצערי נוצרה אצלנו תרבות של מפקדים הנכנסים לשטח מסוכן שלא לצורך.

לדוגמא: נכחתי בפיגוע באוטובוס ליד מחנה 80. מיד, כלומר, כ- 40 דקות לאחר הפיגוע, הופיעו במקום מפקדים בכירים במשטרה ובשב"כ.

מקום כזה של התקהלות מזמין צרות בנוסח פיצוץ נוסף, דבר שקרה פעם בפיגוע בצומת בית-ליד. ענין כזה מפריע למקצוענים בשטח, כאשר מפקד בכיר מסתכל מהצד, גורם לעיכוב בלו"ז ומזיז ראיות מנקודה לנקודה.

בזמן אירוע השריפה הופיע במקום רוה"מ. אם כל הרצון הטוב, אתה, אדוני רוה"מ, מסיט כוחות, חוסם צירי תנועה ומפריע לעבודה השוטפת. אם וכאשר אתה צופה מעל בהליקופטר, אתה מקבל את מימדי האסון בלי להפריע לכוחות הקרקע.

אני מצדיע לזכרם של תומר, מלינה ובוקר. אני לא מכבד את גבורתם. הם לא נהגו בגבורה, הם נהגו בטיפשות.