חשבתם פעם איך זה יכול להיות,

שלמרות שאנחנו חיים בחברה

שמאוד מעריכה שינוי

ולכולנו יש ב"קנה" כל מיני שינויים

שאנחנו ממש, אבל ממש מאחלים לעצמנו,

הם, עדיין, לא קורים?

אני מאמין שברוב המקרים, מה שעומד בדרכנו,

מה שמונע מאיתנו להשתנות הוא

הסירוב שלנו לוותר על "לדעת".

הרבה יותר פשוט לדבוק באמיתות שכבר ניסחנו

על העולם, להמשיך להוכיח אותן לעצמנו.

להיפרד מה"ידיעה" קשה,

כי זה אומר עלינו כמה דברים:

1. אם יתברר שמה שהייתי בטוח  לגביו עד היום לא ממש נכון,  

מה זה אומר על כל הדברים האחרים  שאני בטוח שאני יודע....

2. ואם מה שהייתי בטוח לגביו עד עכשיו 

לא בהכרח נכון, אז מי אני בכלל....

3. ואם הבנתי עכשיו נניח שאני בכלל צריך לאהוב את מה שעד לפני רגע שנאתי-

האם זה הגיוני? האם אני בכלל מסוגל?

4. ונניח שכן. מי אומר שמה שהבנתי עכשיו,

הוא באמת  נכון...

מעייף ומפחיד.

[ואילו רק מדגם מיצג משלל הקולות שמופיעים

מיד ברגע שרק עולה המחשבה על שינוי]

בקיצור, להסתובב בעולם עם התחושה שאני יודע

מעניקה לנו בטחון. וזה חשוב.

ברוב המקרים חשוב אפילו יותר מהשינוי,

אבל לפעמים זה לא מספיק.

לפעמים מתגנבת לראשנו מנגינה טורדנית

שגוברת על כל הפחדים והשאלות

וסוחפת אותנו למקום נעים של תעוזה.

[מוזמנים להרחיב את האנלוגיה בסרט שצירפתי]

כשנותנים לה להוביל- בלי לדעת לאן,

מגיעים למקומות נפלאים.

סופ"ש של האפשרות לדעת קצת פחות.

רוני גרובר. מאמן אישי

050-8-555-669

http://ronygruber.com/green/
https://www.facebook.com/coach.director