מכירים ילדים שעונים לשאלות בתשובות קצרות ולקוניות כגון - 'כן'  'לא'  'בסדר' ו'סבבה'? 

איך נוכל לדובב אותם לדבר, לשתף?  איך נעודד אותם לספר על עצמם, על המשפחה שלהם?

אחת מהדרכים היעילות והמרתקות היא לבקש מהם לצייר: לצייר ילד, ילדה, בית, משפחה או כל דבר אחר שיעזור לנו להגיע לעולמו של הילד/ה.  

הציור, ככלי השלכתי, מהווה  בסיס  נפלא לשיחה:  איך קוראים לילד שציירת? בן כמה הוא? מה הוא אוהב לעשות? וכו'. ברוב המקרים הילד ידבר על עצמו באמצעות הציור, אלא שהפעם יהיה לו קל יותר לשתף שכן זה לא הוא - זה הילד שבציור. 

במקרים רבים אני מבקשת מן הילד/ה לצייר את המשפחה שלו. גם מי שאיננו מומחה בפענוח ציורי ילדים, יכול ללמוד המון מציור 'המשפחה שלי': מי מופיע בציור, מי עומד ליד מי, מי גדול, מי קטן, מה המרחק בין הדמויות השונות, האם הדמויות אוחזות ידיים, מי מחייך,מי לא ועוד ועוד.

ההורים של עידן נמצאים בתהליך גירושין מתיש ומכוער. מתנהלים דיונים בבימ"ש, אמא 'מלכלכת' על אבא, אבא 'מלכלך' על אמא וכמו תמיד הילדים משלמים את המחיר.

ביקשתי מעידן לצייר את המשפחה שלו. עידן לקח צבע אדום וצייר קו מפריד אשר חצה את הדף לשניים. בצד אחד צייר את עצמו ביחד עם אביו ואחיו ובחצי השני צייר את עצמו ביחד עם אמו ואחיו.

זו תמונת המצב מאז שהוריו נפרדו:  משפחה שהתפרקה, אין יותר אמא ואבא ביחד, רק בנפרד. הסתכלנו ביחד על הדף החצוי והרגשתי את הכאב של עידן.

ההורים ביקשו שאדבר עם עידן על הבעיות בבי"ס, אבא ביקש שאדבר איתו על × ואמא ביקשה שאדבר איתו על y, אבל אנחנו בחרנו לדבר על המשפחה שלו.

כמה זה עצוב וכואב שהמשפחה התפרקה, שאין יותר אמא ואבא ביחד, שפעם הוא ישן בבית של אמא ופעם בבית של אבא. שאמא עצבנית ורבה עם כולם ואבא מתייחס אליה בבוז ( דברים שעידן  שיתף) ומה הפלא שיש בעיות התנהגות בבית הספר, כי 'אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם'.