לא הייתי מקולקל - הייתי פצוע
חזרתי ממלחמת לבנון הראשונה על שתי רגליים, לכאורה בריא ושלם. אבל משהו חזר איתי הביתה שלא הייתה לו שם. לא ידעתי לקרוא לו פציעה, אז קראתי לו “ככה אני”. חשבתי שאני מקולקל. במשך 40 שנה ניסיתי להסתדר. הקמתי עסקים. אהבתי. גידלתי ילדים. תפקדתי. מבחוץ נראה שהכול בסדר ומבפנים הכול הלך ונשחק. רק מאוחר מאוד, אחרי שהכול התפרק, הבנתי: הכעס המתפרץ, הדריכות שלא עוזבת, הבדידות בתוך מלא אנשים — לא היו כישלון אישי. היה זה פצע עמוק שאיש לא ראה, ולא קיבל שם. הספר לוקח אותך מהנער השמח שהייתי ברחובות פתח תקווה של שנות ה-70, דרך הסמטאות של צידון ולבנון, ועד לרגע שבו הכול התפרק ודווקא שם התחיל משהו אחר. זה לא ספר על גבורה. זה ספר על מה שקורה כשלוחם חוזר הביתה “שלם לכאורה” ומשאיר חלקים מנשמתו מאחור. בלי לעטוף. בלי להבטיח. רק האמת.
