היה לנו מפגש אחרי מפגש, לבד וביחד ..ניסינו להפוך את המצב מכל הכיוונים. הנושא שהכי תקע אותם הוא עסק משפחתי, עסק קטן שבנו יחד הוא רצה למכור ולחלק את הכסף היא רצתה להמשיך להפעיל ולשלם לו בהדרגה.

הסברתי להם את החוק, את האפשרויות, הראיתי להם מה בית משפט יכול לפסוק שזה בטח לא מה שהיא חושבת ובטח לא מה שהוא חושב. אבל שום דבר לא זז. אף אחד לא זז מילימטר.

במפגש האחרון הוא התפוצץ, היא בכתה, הוא זעם והם יצאו מכאן בטריקת דלת. "זה הכל," הוא אמר, "אנחנו הולכים לבית משפט."

ישבתי פה אחרי שהם יצאו וחשבתי שיש דברים שפשוט לא מסתדרים. קורה. עשיתי מה שיכולתי.

ואז השבוע היא התקשרה אליי.

" אנחנו רוצים לחזור," היא אמרה. "אפשר עוד פעם?"

"מה קרה?" שאלתי אותה.

"קיבלתי את המסמכים מעורך הדין שלו," היא סיפרה. "ישבתי וקראתי מה הוא דורש, מה הוא רוצה. וחשבתי על מה שאת אמרת שבית המשפט יכול לתת לו הרבה יותר ממה שהצעתי. וגם חשבתי אם באמת ככה אני רוצה שזה ייגמר? שנים של משפט? עורכי דין? שהילדים יראו אותנו נלחמים על כל שקל?"

אתמול הם ישבו פה שוב. אותם שני אנשים, אבל משהו השתנה.

בלי צעקות בלי העלבות בלי התבצרות.. פשוט ישבנו ודיברנו, והפעם הם הקשיבו אחד לשני.

"אני לא רוצה להילחם עוד," הוא אמר. "אני רק רוצה שזה ייגמר בכבוד."

עוד אין לנו את הפתרון אבל מתחילה להיסלל דרך. אחרת . יצירתית . שעוזרת לו ולא פוגעת בה.. שמאפשרת לשניהם להמשיך לחיות בכבוד ורווחה .

לפעמים צריך לנסות את הדרך האחרת כדי להבין באמת מה היא אומרת. לראות את המסמכים המשפטיים הדוקרים להבין כמה זה יעלה בזמן ובכסף ובעיקר איזה מחיר ישלמו הילדים והמשפחה בכלל ואז לבחור לחזור לגישור.

לא כי זה קל. כי זה החלטה נכונה יותר. כי אין באמת ברירה טובה אחרת

ועכשיו אנחנו מנסים שוב. הפעם קצת אחרת.

( התמונה נערכה בעזרת AI)

מכירים זוגות שנמצאים בצומת הזו בזוגיות מוזמנים להפנות אותם לשיחת הכרות ללא מחויבות

גילי אדר עורכת דין ומגשרת