מותר לנו אטופן? איבורפן? מותר אקמול פוקוס שמכיל אספירין? דקסמול קולד? Fluconazole? צפוויט פורטה? זאלידאר? נורופן? זריקות סקסנדה? אוזמפיק...?!
אלו רק *חלק* מן התרופות לגביהן שאלו בשבועיים האחרונים – בקבוצת ווצאפ של תורמות ותורמי כליה, והשאלה הייתה: האם מותר לנו ליטול אותן?

לשמחתי, על רבות מהן לא שמעתי מעולם...
חלק משמות התרופות משעשעים אותי,
ונשמעים לי כאילו הם חלק מלחשי קסם וכישוף מתוך "הארי פוטר" 😅 🪄 🎩

יש לי הרבה כבוד לרפואה הקונבנציונלית, לרופאות ולרופאים, לאחיות ולאחים שהקדישו ומקדישים שנים רבות ללימוד ופרקטיקה לטובת בני אדם.

יחד עם זאת, לצד ובמקביל לכך –
יש עוד דרכים נפלאות לא פחות, ולפעמים אפילו יותר, לטיפול בנו בני האדם (וביצורים חיים בכלל).
למשל, אני עצמי נזקקתי למעט מאוד תרופות לשיכוך כאבים בהיותי מאושפזת בבי"ח בילינסון לאחר שתרמתי כליה לפני 4 שבועות.

מיד לאחר הניתוח - עוד בזמן ששהיתי בחדר התאוששות,
הינחתי את שתי ידיי על גופי.
כך היה במשך כל הלילה ועד למחרת בבוקר, כשהורשיתי לראשונה לרדת מן המיטה.

כל אותן שעות רבות אנרגיית הרייקי זרמה דרכי,
עזרה לגוף שלי להתמודד עם מה שעבר עליו,
וכך לא נזקקתי לשום משכך כאבים עד למחרת בערב!

24 שעות לאחר הניתוח ביקשתי לראשונה אופטלגין.
וכך במהלך האישפוז כולו (3 לילות בביה"ח) -
יצא שהשתמשתי ממש בקטנה במשככי כאבים.

במהלך יום שישי - אחרי ליל האישפוז השני,
כשהתאוששתי בעיקר מן העייפות הרבה שהרגשתי קודם,
צעדתי שוב ושוב ושוב במסדרונות המחלקה ומעבר לה.

ליאת חברתי המדהימה שהייתה איתי מרבית האישפוז, ואף ישנה איתי בחדר שני לילות,
הסתכלה בשישי בלילה במד צעדים בטלפון שלה ואמרה:
"צעדנו היום יותר מ-4 ק"מ...." 🚶🏽‍♀️😊

למחרת - בשבת בבוקר כבר עליתי וירדתי כמה קומות ברגל,
ורקדתי בכיף, ריקוד השראה לסיגלית האלופה,
שהכליה השמאלית שלי לשעבר - כבר הייתה לגמרי חלק ממנה.

וכך גם בבית החל ממוצ"ש...

אין לי ולא הייתה לי מעולם אג'נדה להיות גיבורה גדולה,
ואני ממש לא אוהבת שכואב לי.
אם כואב לי – אני עושה כל שביכולתי כדי לשכך את הכאב.

ועדיין, העדיפות הראשונה שלי,
ברירת המחדל האישית שלי כבר כ-20 שנה,
היא קודם כל לתת צ'אנס לאנרגיית החיים של הרייקי לעזור לי.
מכיוון שלא ידעתי לצפות מראש איך הגוף שלי יגיב להוצאת הכליה ממנו ואיך הוא יושפע מן הניתוח עצמו,
ליתר בטחון הכנתי מבעוד מועד "סטוק" של אופטלגין נוזלי ואקמול,
שיהיה בבית just in case.

[לתורמי כליה באופן כללי, אסור ליטול את כל התרופות ממשפחת ה- NSAID חוסמי דלקת הלא סטרואידלים, כגון: אדוויל, נורופן, אטופן, איבורפן ועוד....
בגדול מותר את כל היתר – לרבות: אקמול, אופטלגין, אספירין.]

וגם בבית, השתמשתי בימים הראשונים כמה פעמים באופטלגין הנוזלי,
ופעם-פעמיים באקמול...
וזהו 😊
אחרי כמה ימים בבית, לא נזקקתי לשום משכך כאבים.
כתמיד, הידיים שלי מונחות הרבה על הגוף,
והרייקי הזורם דרכן "עושה את העבודה"! 🙌🏽

אני מודה מקרב לב לכל מי שכתבו לי, טלפנו, יצרו קשר במגוון דרכים ושאלו לשלומי ♥
שמחה וגאה לספר שאני מרגישה מעולה וחזרתי לפעילות מלאה!

הדבר היחיד שעוד יחכה קצת זה ריצות (אחזור בעוד שבועות אחדים,
בהקשבה לגוף ובקצב שלי).

מתרגשת לפתוח ב- 11 בינואר 2023 קורס רייקי 1 חדש,
שבו אלמד את ארגז הכלים העוצמתי והאפקטיבי של הרייקי.
כל אחד יכול... רק צריך לרצות, ללמוד וליישם בפועל.
(הרשמה מוקדמת מוזלת עד 28.12 בחצות).
פרטים בקישור: https://chellypo.co.il/reik1/

פה בתמונות:
♥ הסימון של המנתח ולדימיר בבוקר הניתוח איזו כליה לנתח (הוצאה הכליה השמאלית, אך צילום הסלפי "הופך" את הכיוונים, כך שזה נראה כאילו זה צד ימין)
♥ תמונה שלי מלפני שבוע בדיוק, במפגש נטוורקינג פרונטלי של הקבוצה שלי "שותפים לדרך", שהתקיים שלושה שבועות לאחר הניתוח. התמונה צולמה רגע אחרי שהפתיעו אותי עם מצגת מרגשת ביותר בפתח המפגש... לא זאת בלבד שהגעתי סופר נרגשת למפגש, תארו לעצמכם להתחיל להנחות אותו ככה עם דמעות בעיניים...

שולחת לכולכן ולכולכם חיבוק ענק ממני
ואיחולים לשבת מבורכת, רגועה, בריאה ונפלאה ♥
אוהבת,
חלי