אחת ההמלצות המקובלות בעת פתיחת עסק, היא הקמת חשבון בנק נפרד לטובת הפעילות העסקית, בנפרד מחשבון הבנק האישי של בעל העסק. לאמיתו של דבר, מעבר לסף מסויים (די נמוך) הפרדה בין הפעילות העסקית והפרטית הנה כורח המציאות.

יזמים לא מעטים, מתוך הידיעה על העמלות הנמוכות של בנק הדואר מעדיפים לפתוח את חשבון הבנק העסקי שלהם שם. אמנם, מהבחינה העקרונית יש הגיון בחסכון בהוצאות (תזכורת: השפעת הקטנת ההוצאות על הרווח בדרך כלל גדולה יותר מהשפעת גידול בהכנסות), אולם במקרה המיוחד הזה של בחירת חשבון בנק כנראה שלא תמיד זה נכון.

בנק הדואר מספק שירותי בנקאות בסיסיים בלבד. שיקים, הפקדות וכד'. שורה שלמה של שירותים הניתנים לנו בבנק המסחרי שלנו פשוט אינם קיימים שם. נושאים כגון ניהול השקעות או קבלת אשראי הינם מובנים מאליהם בבנק מסחרי, אולם לא ניתנים על ידי בנק הדואר.

בנוסף, בנק הדואר לא נותן ואינו מסוגל לתת (נכון להיום) שירות אישי. אישורי יתרות (למשל) הניתנים בכל סניף של הבנק שלנו באופן מיידי דורשים פניה להנהלת הבנק בירושלים ומתקבלים, במקרה הטוב, אחרי שבועיים שלושה.

חוסר הפרסונליזציה של בנק הדואר יכול להביא למצבים מגוחכים שבהם מוחזר שיק בנימוק "אין כיסוי מספיק" בגלל יתרה שלילית של שלושה שקלים. כל בר דעת בבנק המסחרי שלנו לא היה מחזיר על כך את השיק (לפחות לא בלי התייעצות עמנו או עם מנהל הסניף) אבל בבנק הדואר אין מי שמסוגל להחליט לאשר בכל זאת את השיק הזה.

מצד שני, אם נבדוק את חשבונות הבנק שלנו, נגלה כי למרות הכעס המתמיד על העמלות שהבנקים גו(נ)בים מאיתנו, בסיכומו של דבר הן לא מאוד גבוהות. אם נסכם את העמלות ששילמנו לבנק במשך השנה (ללא הריביות) נגלה כי יחסית להיקף הפעילות שלנו הן אינן מאוד גבוהות.

לסיכום- למרות שכל שקל חשוב, ולמרות שהבנקים הרוויחו את האנטגוניזם שלנו ביושר רב, לפעמים האלטרנטיבה פשוט לא אטרקטיבית ומבין שתי הרעות יש מקום לבחור את הפחות גרועה.