הוצאות אש"ל מוכרות לצרכי מס לא עודכנו בישראל מאז עידן ועידנים. הדבר גרם תסכול ומרמור רבים בקרב בעלי העסקים כאשר ההוצאה המוכרת לארוחת בוקר למשל, עמדה על 1 שקלים (שקל אחד) ליום. אחרי שנים רבות ומאמצים רבים, פנה להב לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים לבג"ץ (בשנת 2009) בבקשה שיורה לשר האוצר לתקן עיוות זה.

בתאריך 13/7/2011, במהירות בזק (כשנתיים בלבד אחרי הפניה לבג"ץ) הכריע בית המשפט העליון לטובת העותרות וקבע כי על שר האוצר לעדכן את סכומי האש"ל המוכרים כהוצאה לאנשים שיש הצדקה עניינית לתביעת הוצאות האש"ל על ידם. ההחלטה בתוקף החל משנת 2009 (מועד הגשת העתירה).

משרד האוצר כמובן הגיב לקביעת בג"ץ ופעל בשני מישורים במקביל:

ראשית, הועברה חקיקה מפורשת האוסרת ניכוי הוצאות אש"ל בכלל, ללא קשר לסכום, החל מ- 1/1/2011.  לפיכך, הבג"ץ מתייתר והופך להיות לא רלוונטי החל משנת המס הנוכחית ואילך.

שנית, בתאריך 11/10/2011 (פורסם בתאריך 20/11/2011) נקבעו סכומי אש"ל ראלים לשנים 2009 ו- 2010. תזכורת- עד מועד זה הוגשו הרוב המכריע של דו"חות שנתיים למס הכנסה.

מה יצא לנו בסיכומו של דבר?

הוצאות אש"ל באופן שוטף לא ניתן לתבוע ולא ניתן יהיה לתבוע. כרגיל- פסיקה בבית המשפט לטובת הנישומים משמעותה המיידית חקיקה לביטול הקלה זו.
תביעת הוצאות בגין השנים 2009 & 2010 כרוכה בהגשת דו"חות מתקנים, ביסוס באסמכתאות (שסביר שלא נשמרו) וכמעט בוודאות הזמנה לדיון במס הכנסה.

יקום הנישום שיחליט ששווה לו לתבוע את ההוצאה. יקום המייצג שייעץ ללקוח שלו להגיש את התביעה הזו.

מופתעים? אנו לא. ממש לא.